בתחילת החופש הגדול עברתי מירושלים להוד השרון ואני שונאת את הוד השרון ובירושלים אף אחד לא היה שיפוטי וכולם הכירו את כולם ותמיד היו לי אנשים לצידי עכשיו כל בן אדם שאני עוברת לידו שופט אותי ואני בקושי מתחברת לאנשים מהכיתה אני חברה של איזה שתי בנות מהכיתה והשאר שופטים אותי כל הזמן וכאילו אני הילדה השקטה בכיתה וככה הייתי גם בכיתה הקודמת שלי אבל עם הכיתה הקודמת שלי הייתי יותר מחוברת ופחות שפטו אותי בכיתה הקודמת וגם העיר הזאת ענקית ובירושלים הייתי בשכונה קטנה בלי הרבה אפשרויות בילוי וזה היה כיף פה יש יותר מידי אפשרויות כאילו אני רק יוצאת מהבית ויש מולי גולדה ומלא בתי קפה ואני לא אוהבת את זה אני מרגישה כאילו אני מתפרקת תרתי משמע כאילו הגוף שלי ליטרלי מתפרק בירושלים היה לי מלא אנרגיה והייתי כל הזמן צוחקת והיה כל כך כיף ופה אני בקושי צוחקת צחוק אמיתי ואני כל כך רוצה לעבור לירושלים בחזרה אני רוצה לקחת תיק ופשוט לנסוע מהעיר הזאת וללכת למקום שגדלתי בו עם החברים האמיתיים שלי ואלה שאני באמת סומכת עליהם ואוהבת אותם אבל אני לא יכולה לעשות את זה כאילו אני רוצה לעשות את זה באמת אני רוצה לעבור לגור עם סבתא שלי שגרה בירושלים ושתמיד הייתי ממש קרובה אליה ותמיד הייתי הולכת איתה באמת שאני רוצה לעבור לגור איתה ואני רוצה להגיד את זה להורים שלי אבל אני יודעת שהם פשוט יצחקו לי בפנים ויגידו שזה רעיון מטומטם אבל קשה לי פה אני מצטערת אם קראתם עד לפה אין לזה משמעות אבל אם יש לכם רעיונות איך להגיד להורים שאני רוצה לעבור לגור אצל סבתא שלי אני אשמח שתגידו כי הרגע חשבתי על הרעיון הזה ולא אכפת לי לעזוב את החדר שלי ואת החברים שלי ואת כל מה שבניתי פה בחצי שנה האחרונה אני רק רוצה לחזור לבית שלי שהוא ממש לא בהוד השרון תודה.