אני סובל מדכאון אבל כשאני יושב מול פסיכולוג אני מדבר בטון סמכותי עם שמחת חיים וחיוך, והוא משוכנע שאין לי כלום, מה הקטע?

שואל השאלה:
מה זה מזייף, כשאני מול אנשים זרים אני פתאום מקבל כוח פנימי כזה ולא נשבר או מראה חולשה, אני לא יודע אם זה נקרא שאני מזייף

גם אצלי זה היה ככה בהתחלה, כי התרגלתי לזייף שמחה ולא להפגין חולשה.
הקטע הקשה באמת הוא להתגבר על הרצון הזה לשדר שהכול בסדר
אני חושבת שכדאי שתדבר לגבי זה עם הפסיכולוג שלך, שידע שזה לא אמיתי.
ומה הכוונה "אומרים שהכול בסדר"? אם הוא פסיכולוג הוא אמור לדעת שאין דבר כזה להגיע לטיפול בלי סיבה או להתאבחן בדיכאון כשבפועל אין כלום

הגיוני להראות לעולם שלא חסר לך כלום
ושאתה שמח ומאושר ועליז

אבל לבד עם עצמך אתה מת
רק בשביל שלא ידאגו לך

עם אתה מזייף את זה אז וואלה לא טוב
fake it till you make it
ואתה לא רוצב את זה

שאתה בפסיכולוג שתף אותו בשביל שהוא יוכל לעזור לך

זה ככה גם מול עוד אנשים? נשמע כמו מנגנון הגנה מסויים..
נראה לי יכול להיות מעניין מתישהו להעלות את הנושא הזה מול הפסיכולוג שלך, להגיד שאתה מרגיש שאתה מחייך ומדבר בטון סמכותי עכשיו וזה מוזר כי זה לא איך שאתה מרגיש בדרך כלל. תדברו על זה, מעניין להעמיק בזה ולחקור את ההתנהגות הזו:)

אני מכיר את זה, כאילו תמיד ממש רציתי עזרה, ואז ברגע שנתנו לי אותה הרגשתי שיש לי עוד כוח. תנסה להסביר את זה לפסיכולוג, אם הוא ידע את זה הטיפול יתקדם

תבחר פגישה, תתכונן אליה מראש. בפגישה הזאת אתה הולך לספר הכל, מה שכתבת וכאן ועוד.
זה הולך להיות קשה, אתה הולך להרגיש חשוף, אבל רק ככה תיראה שינויי.
מלא בהצלחה

אמאא נשבעת גם אני הייתי ככה.
הייתי נכנסת עם חיוך מרוח על הפנים, כל הזמן צוחקת, ורציני שלא עשיתי את זה בכוונה.
לאט לאט הפסיכולוגית פשוט שחררה אותי איכשהו, אין לי מושג.