ההורים שלי לא מבינים את הקושי הנפשי שלי

אני בצבא ואני מרגישה נורא. אני מרגישה בדכאון וישלי חרדות ואמרתי את זה לגורמים בצבא וכולם שמים עליי ז*ן ואני לא יודעת יותר מה לעשות המצב שלי מתדרדר מיום ליום, לא באלי לאכול אין לי תאבון ואין לי חשק לעשות כלום.. ואני בוכה מלא ולא באלי להיות במסגרת הזאת ואני לא יודעת איך לצאת ממנה כבר סבלתי מספיק וניסיתי לעשןת הכל כדי לקבל שירות נורמלי ובמקום לעזור לי עושים לי דווקא.. וזה משגע אותי שההורים לא מבינים, הם כן מבינים את הרצון שלי להיות קרובה לבית וזה אבל לא מבינים שזה נובע באמת מקושי נפשי ואמא אומרת גם אני עשיתי יומיות עד שבע והיה לי נסיעה של שעה וחצי אז מה. היא לא מבינה שקשה לי נפשית. מה לעשות? אני אוהבת את ההורים שלי והם אמרו שיקחו אותי לפסיכיאטר אבל הם כאילו לא ישר מחפשים וקובעים, הם טיפה לוקחים בשאנטי ולי זה ממש דחוף.