האם מוסריות המעשה נקבעת לפי כמות הסבל שהוא גורם בסופו של דבר?

לדעתי , מוסריות כוללת את רמת העונג שנעשה. כי לפי התבנית הזאת אם אתרום לחולי סרטן. אני אקבל אותה הערכה מוסרית ממישהו שהחליט לצפות בטלוויזיה. או מכל מי שלא עושה משהו מהותי לאחרים עכשיו. אולם יש לנו תחושה שמי שתרם לחולי סרטן מגיע ערך מוסרי גבוהה יותר ממי שאינו עשה דבר. כלומר אם כבר תועלתנות, אז גם את העונג צריך להכניס למשוואה. הייתי אומר שמעשה מוסרי נקבע לפי רמת העונג ביחס לסבל שהוא מסב.

יש בזה קצת בעייתיות. לדוגמה: בשלושה מקרים אדם תרם לאותו הומלס אותה כמות כסף. בפעם הראשונה כיוון שהוא ריחם עליו. בפעם השנייה כי הוא רצה לקבל תשומת לב. ובפעם השלישית כיוון שהוא רצה להרשים בחורה. איזהו מעשה יותר ראוי? נכון , כולם בסופו של דבר גורמים לרמת עונג וסבל זהה. אך כוונתם שונה לחלוטין.

כן. אבל תלוי למה את מתכוונת בסבל. אני מתכוון בסבל למה שהנברא הפנימי רוצה באמת. סבל בכך שלא עושים טוב אמיתי. טוב דווקא אמרתי. לא הנאה, אלא טוב

שואל השאלה:
אז התרומה זה פשוט ערך שלילי של הסבל, אז השמחה, הנאה, אושר, כיף הוא סבל עם סימן מינוס

כן ולא
כי אם לפי המחשבה הזאת מוסרי זה מה שלא פוגע באנשים
מוסרי זה משהו שגם תורם לאנשים

לא נראה לי
עם בנאדם נתן לאחד כאפה משנאה ולא קרה לו כלום
ולמישהו אחר הוא נתן מכת חיבה ונשברה לו היד
עדיין המקרה הראשון לא מוסרי

יש פה קביעה רק מה לא מוסרי, לא מה כן מוסרי. לפי הגישה הזו אדם שהקדיש את כל חייו לתרומה ועזרה עשה, מבחינת הערך המוסרי, בדיוק כמו אדם שישב וראה טלוויזיה יום יום.

לא
המוסריות נקבעת על פי דבר אלוקים