למה אתם עושים דברים אם בסוף כולם מתים?

למה לבוא ללונה פארק אם הוא במילא ייסגר?
עניתי לך באותו משקל

כי לא אכפת לי אם יש למה שאני עושה משמעות או לא

כי מחייבים אותנו אחרת נחייה חיים גרועים

אני חיה רק בשביל מוות מגניב ושכולם יכירו אותי בחדשות
וגם כי אססור להתאבד ביהדות

שואל השאלה:
אמנון טיטינסקי, אבל זה בידיוק מה שבאתי לשמוע. לא אמרתי שאין משמעות או לא לעשות משהו אם הוא ניגמר, באתי לשמוע מה זה עושה לכם ואיך זה ממלא אותכם, ולמה כן לעשות משהו למרות שהוא ניגמר

אני חי בשביל ללמוד, להנות, לעשות דברים שאני אוהב
אני תמיד אומר, במקום לחפש את משמעות החיים, תחפשו משמעות בחיים!
חזק הא?

שונא את הטענה שאומרת למה לעשות פעולה כזאת או אחרת אם בכל מקרה זה ישכח לאחר זמן מה, או ניקח את זה למקום יותר רחוק- למה לאדם לעבוד מרבית חייו בשביל ליהנות קצת אם בכל מקרה בסוף מתים וזה לכאורה לא משנה. אז נכון, זה לא משנה אם אמות עשיר או עני, עם משפחה ענפה או ערירי גלמוד, עצוב או מאושר ועוד כהנה וכהנה דימויים. אבל אם יש לי אפשרות להיות הגרסה הכי טובה שלי, למה לי לא לנצל את זה?.. אני לא חושב על העתיד אני חי את ההווה, ואם אחיה את ההווה בצורה חכמה ובריאה פיזית ונפשית מן הסתם יהיו גם השלכות חיוביות לגבי העתיד.

כי למה לא? בינתיים השתלם :).

היום משתלם מחר תחטוף סטירה. לפני שתגיד אה אמרת אתה לא חושב על העתיד, אז ברור שאני חושב *ומחשב*, כל בר דעת יעשה זאת, אלא התכוונתי אני לא דואג יותר מידי מבחינת לא שווה להשקיע בכלום כי גם ככה זה יישכח.

זה גורם לי להנאה גם אם זו הנאה רגעית. רק בגלל הידיעה שבסוף כולנו נמות זה רק גורם לי לחשוב שכדאי לי לעשות כמה שיותר דברים שגורמים לי להנות ולעשות דברים כדאי שאני באמת אחווה מהעולם כמה שיוצר לפני שאני אמות כי זה יקרה בסופו של דבר

במבה, עניתי לשאלה של השואלת, לא בתגובה לך, סורי.
אני אומר שאני עושה דברים כי אין לי סיבה שלא לעשות אותם, ובינתיים זה שיפר לי את החיים.

אה סליחה לא שמתי לב, חשבתי זאת שואלת השאלה אמרה כנגד התגובה שלי, כי כתבתי גם מדוע לא.
בכל אופן זה עדיין רלוונטי..

כי אם כבר חיים, שיהיה כיף שנוכל להסתכל אחורה ולחייך, שאם כבר החיים זה משהו זמני אז שהזמן הזה ינוצל באופן הכי טוב שיש ושנעשה דברים שאנחנו רוצים ואוהבים

למצוות שאנחנו עושים יש השלכות: חיי העולם הבא שלנו תלויים בהן.

בלי עבר אין עתיד. ובכל זאת, לחיות את הרגע

כי למה שאני עושה ולמה שאני אעשה תמיד יהיה משמעות בשבילי , אני לא עושה דברים בשביל אחרים.

נקודת הייחוס בחיי היא אני, לא הציוויליזציה או היקום. דברים נמדדים כפי שהם ביחס אליי, לא ביחס למי יזכור אותם או לביטולם באינסופיות היקום.

הידיעה שהזמן לא באמת רלוונטי והדבר היחידי שיכול לתת לדברים משמעות ותוקף למשמעות הזו זה החיים עצמם וכל עוד אני חיה יש להם משמעות וכל עוד אני מתה זה בכלל לא רלוונטי.
כאילו, אם עכשיו אקבל מכה זה יכאב לי, יש לזה משמעות בשבילי וזה לא משנה בכלל אם אמות 5 דקות אחר כך, אני לא יכולה לבטל את זה שזה כאב לי והשפיע עלי.

מה שאפשר מנצלים, ואם את רוצה תשובה על פי האמונה הדתית זה כי העולם הזה הוא פרוזדור לפני הטרקלין ויש לנו הזדמנות לחטוף מצוות ולקבל עליהם שכר בעתיד

לדעתי כדי לחוות חוויות.
כל טעם, תחושה
כל רגש, התרגשות, עצב
כל דבר כזה

נהנים

אנחנו עושים דברים בשביל לנסות לשנות, לנסות ליצור אימפקט שיישאר פה גם לאחר שנלך הלאה, להשפיע על חיים של אנשים אחרים לטובה ולפעול עם מה שיש לנו, החיים הם משהו שקיבלנו, בין אם נרצה ואם לא, הפרספקטיבה שלנו על החיים תגדיר איך נתקדם בהם, מי נהיה ובמה ניאחז

ברגע שאני עוזר לאחרים יש לי סיפוק פנימי עצום

לא בהכרח קובי בראיינט עד היום משפיע גם שהוא מת