אתם לא חייבים להיכנס, אני רק פורקת

אני מרגישה שאין לי אף אחד לדבר איתו
ההורים שלי כל הזמן כןעסים עלי ואפילו לא שואלים לשלומי. אם הם מתקשרים זה בשביל לשאול על אחים שלי ולא בשבילי. הם אף פעם לא מסתכלים על עצמם ואיל הם מתנהגים הם תמיד מאשימים אחרים ולא חושבים שהם אמרו משהו שלא במקום
אמא שלי אף פעם לא הראתה לי אהבה, אף פעם לא החמיאה לי, אף פעם לא אמרה לי משהו טוב מבלי ששאלתי אותה. אבל כזאת היא, בן אדם קר וזה האופי שלה אין מה לעשות עם זה. אני יודעת שאכפת לה ממני אבל זה לא נראה כך. היא תמיד מתלוננת על כמות הפעמים שאני מתקשרת אליה ותמיד אומרת שאני משגעת אותה כשאני רק רוצה לדבר איתה ולהתייעץ איתה. אבא שלי תמיד הראה לי אהבה אבל בזמן האחרון הוא כל הזמן כןעס עלי ואני אפילו לא יודעת למה ואני לא יודעת מכ עשיתי
כל הזמן יש להם רק בקשות ממני ואם אני לא עושה ישר את מה שהם מבקשים ואפילו מחכה דקה אחת אחרי שהם מבקשים הם ישר מתעצבנים עלי.
חברות שלי בכלל לא מתייחסות עלי
יום הן החברות הכי טובות שלי ויום אחרי הן פשוט מתייחסות אלי כאילו אני לא קיימת אבל זה רק בבית ספר. יש לנו קבוצה ואנחנו תמיד מדברות שם ונפגשות וכזה אבל בבית ספר הן פשוט יום אחד מתייחסות יום שני לא
אני לא יודעת מה לעשות כבר אין לי אף אחד חות מאת עצמי