זה לא באמת ארוך פשוט אני צריכה לפרט אבל זה זורם כזה

אמא שלי אף פעם לא מקיימת את מה שהיא אומרת לי, וזה קורה איתה ספציפית רק לי מתוך שאר האחיות שלי.
היום היא אמרה שהיא תוכל לקנות לי את החולצה לתחפושת ב15:30 ואז אמרתי לה שבסדר. מחר יש לי בגרות פנימית באנגלית וידעתי שאני חייבת ללמוד אז חישבתי את כל היום שלי במסודר כדי שאני אוכל גם ללכת לקנות איתה, ופתאום ב15:3 היא אומרת שהיא עייפה והיא לא יכולה. כאילו מה את רצינית? לפחות היית אומרת מההתחלה שאי אפשר. כל פעם מחדש היא דופקת אותי, אחרי שכל פעם מחדש אני עוזרת לה.
אתמול היא ביקשה ממני להכין לאחותי משהו לתחפושת, וזה בזבז לי את כל היום אפילו שידעתי שאני חייבת כבר ללמוד לבגרות הפנימית, הכנתי את זה. אבל עכשיו שאני צריכה כולה חולצה מסכנה, היא לא יכולה רגע לקנות לי?
נחטפתי עצבים והחלטתי שאני רוצה להגיד לה שיסתדרו בלעדי ושגם לי אין כוח להכין לאחותי משהו לתחפושת ואני פשוט לא אתן לה ללבוש את זה. אבל אני יודעת שאחותי לא אשמה, ובכל זאת דווקא בגלל זה אולי אמא שלי סוף סוף תפנים איך זה ההרגשה של לצפות למשהו ממישהו ואז אותו אדם מאכזב אותך ואומר לך לא. כי על עצמה היא לא מרגישה את זה, אז אולי בגלל אחותי הקטנה היא סוף סוף תבין איך זה

אתם חושבים שזה בסדר?