מאד כועסת על מי ומה שהייתי.

(זו פריקה, אני לא יודעת גם למה אני משתפת אבל הנה)
בעבר הייתי כאן בסטיפס, כתבתי דברים שאני גם לא התכוונתי אליהם. כל האופי שלי בעבר נבנה על התמסכנויות בשביל קבלת תשומת לב מאחרים, ואני כועסת על עצמי נורא. אני נמצאת בטיפול וחזרתי לכדורים לפני כ2 וחצי חודשים, אני באמת יציבה יותר. אבל אני לא מפסיקה להאשים את עצמי בכל זאת, המחשבות שלי לא מפסיקות להיות תוקפניות כלפיי. פעם אחת כתבתי כאן פוסט בפירוט מוגזם על איזה 'רצון להתאבד' שהיה לי, שפירשו כאן בצורה לא נכונה, והקצנתי דברים. בסוף הגיעה משטרה לביתי לוודא שאני בכלל בחיים, והייתי. זה נורא הלחיץ אותי, במיוחד כשזה קרה בפעם השניה (בפעם הראשונה לא דיווחו דרך סטיפס אלא חבר קרוב), והבנתי שאסור לשתף שום דבר כזה בפלטפורמה ציבורית, או בכלל, בטלפון. יכולים לקרוא ולראות הכל.
אני עכשיו לא יודעת מי אני. אני משתקמת מבחינה לימודית, אני נמצאת ב5 יחידות מתמטיקה ואנגלית, 10 מחשבים.. זה מעסיק אותי לפעמים מעצמי והעובדה שאני מבינה משהו עוזרת. אבל כמה חכמה שאהיה או לא אהיה, מבחינת בית הספר ובאופן כללי, אני לא שמחה עם עצמי. אני לא שמחה בכללי. אני רק יודעת שזה התחיל בכיתה ח', וזה אפילו יותר קשה להעלים את המחשבות התוקפניות והמאשימות האלה כלפיי כשאני באמת אשמה בהכל- אני הקצנתי דברים, אני גרמתי להם להיות אמיתיים בסופו של דבר. והנה, עכשיו אני אדם שבור שמנסים במשך יותר משנתיים לתקן. אני פשוט.. דיי אבודה עם עצמי למרות הכל, זה הכל. עדיין בטוחה שהמצאתי הכל ולא קורה לי כלום, אבל מצד שני, רואים את התוצאות על פני השטח. אני פשוט עייפה.