פילוסופיה נוגדת את האמונה באלוקים?

לאו דווקא

לא חובה, גם הרמבם היה פילוסוף.

לא בהכרח.

אמונה לא צריכה לעצור אותך מללמוד או להתעניין בשום דבר. כל עוד את מאמינה הכל יכול להסתדר

תלוי מה המקור שלה. היו פילופכים טובים, והיו כאלה שלא.

אבל בגדול, זה דבר מסוכן לאמונה, כי לא לכולם יש כלים לסבול את המידע הזה, וזה עלול לבלבל.

פילוספיה זה שאילת שאלות, ודת מתחילה איפה שהתשובות נגמרות, אז כן יכול להיות שזה סותר קצת אבל כמובן שעדיף פילוסופיה כי בלי לשאול שאלות לא היה חשמל, גז ובעיקרון שום דבר אבל אני בטוח שאפשר לשלב את שניהם

שואל השאלה:
אני מושפעת מדעות נורא בקלות ואני יודעת מראש שזה יכול להשפיע עליי, אבל אני ממש רומה להתחיל ללמוד ולהתעניין בזה.. איך אני אדע לסנן ואילו נושאים בפילוסופיה לא נוגעים בכלל בתחום האמונה?

^^ למה צריך פילוסופיה בשביל גז וחשמל?

תלמדי מורה נבוכים, זה בעצם ספר של הרמב"ם שבו הוא לוקח קטע פילוסופי, ומנתח אותו.
תתחילי מזה;)

^אל תסנני, באמת שאם את שואלת שאלות שנוגדות את האמונה או למה יש אלוהים והאם הוא טוב או שהוא בכלל רע והאם הוא מת? כי פשוט לא שמענו ממנן אז תבחרי אם את רוצה להאמין או לא כי שום דבר לא אמור להגביל את החשיבה שלך בשום צורה

תחזקי את האמונה שלך לפני זה.
אם זה באמת חשוב לך, את לא תאבדי את האמונה, כי את יודעת מה האמת, אל תתני לזה להרהר אותך...
תלמדי כוזרי, ומורה נבוכים אני חושב שאלו ספרים מעולים .
בהצלחה צדיקה ❤

^^ יש איסור של לתור חאיר מחשבות כאלה (במדבר טו, לט)


"ולא עבודה זרה בלבד הוא שאסור להיפנות אחריה במחשבה, אלא כל מחשבה שגורמת לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה--מוזהרין אנו שלא להעלותה על ליבנו, ולא נסיח דעתנו לכך ונחשוב ונימשך אחר הרהורי הלב: מפני שדעתו של אדם קצרה, ולא כל הדעות יכולות להשיג האמת על בורייו; ואם יימשך כל אדם אחר מחשבות ליבו, נמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו.

כיצד? - פעמים יתור אחר עבודה זרה; ופעמים יחשוב בייחוד הבורא, שמא הוא שמא אינו, מה למעלה מה למטה, מה לפנים מה לאחור; ופעמים בנבואה, שמא היא אמת שמא אינה; ופעמים בתורה, שמא היא מן השמיים שמא אינה. ואינו יודע המידות שידון בהן עד שיידע האמת על בורייו, ונמצא יוצא לידי מינות.


ועל עניין זה הזהירה תורה, ונאמר בה "ולא תתורו אחרי לבבכם, ואחרי עיניכם, אשר אתם זונים, אחריהם" (במדבר טו, לט) - כלומר לא יימשך כל אחד מכם אחר דעתו הקצרה, וידמה שמחשבתו משגת האמת. כך אמרו חכמים, "אחרי לבבכם" - זו מינות; "ואחרי עיניכם" - זו זנות. ולאו זה, אף על פי שהוא גורם לאדם לטורדו מן העולם הבא, אין בו מלקות" (משנה תורה, הלכות עבודה זרה, פרק ב, הלכה ג).

^^^^^אנונימי ששאל למה צריך פילוסופיה בשביל גז וחשמל, זה היה דוגמא כי פילוסופיה נותנת שאלות ואז אנשים עונים עליהם ככה גילו כל מיני דברים. עובדה מעניינת-גם הרמבם היה פילוסוף

רבינו נחמן מברסלב אמר שמי שלומד פילוסופיה סופו לכפור

לא לא לא ממש לא נכון^^

אני אראה לך שאלה ותשובה בנושא.

שאלה:
יש לי שאלות באמונה ואני רוצה לדעת אם מותר לי לשאול אותם ? זה לא מראה על כפירה או ירידה באמונה?

תשובה
שלום וברכה!
מספרים שפעם אחת אמר האדמו"ר מקוצק: "אני לא מאמין שיש אלוקים!" החסידים התעלפו מרוב תדהמה. וכשהתעוררו הסביר להם: כמו שלא שייך לומר על הכסא שלפנינו שאנו מאמינים שיש כסא, שהרי זו מציאות, כך לא שייך לומר "מאמין" שהרי זו מציאות שיש אלוקים! אז עד שנגיע לבהירות האמונה של הקוצקר, נאמר כך:
שאלות באמונה הן בירורי תורה, ויש להם ערך עצמי של תורה. כמו שכאשר לומדים הלכה שואלים שאלות, כך גם באמונה, שגם היא חלק מהתורה.
לא רק שמותר לשאול שאלות באמונה, הרבה יותר מזה. איננה דומה אמונה שמתוך בירור והעמקה, לאמונה פשוטה ושטחית (עיין בהקדמת חובות הלבבות) וצריך להבין ש[הקב"ה שולח לנו שאלות כדי שנתרומם על ידיהן!] כשהרב קוק הקריא לפני הרידב"ז (מגדולי הדור בנגלה) מכתביו באמונה. שאלו האחרון: מה רע באמונה של סבתא שלי שהאמינה אמונה פשוטה? ענה לו הרב: כמובן שהיא היתה מאמינה, אבל עם האמונה של סבתא לא נבנה את עם ישראל! דורנו הוא דור גדול שרוצה דברים גדולים ועמוקים, וללא דברים שכאלה לא יתחברו אל התורה (עיין "מאמר הדור" של הרב קוק זצ"ל)! השאלות שעומדות על הפרק כעת אינן רק כשרות התרנגולת ודיני כתיבת ס"ת, אלא גם שאלות כלל ישראליות לגבי צבא מדינה וכו'. לכן לא רק ששאלות באמונה אינן מראות על ירידה וכפירה, אלא להיפך הן מראות על כך שהאמונה עומדת לגדול, להתפתח. מי שאינו שואל שאלות נשאר באמונתו הילדותית, כי לא היה מה שיקפיץ אותה קדימה (אגב, זה גם לא שייך להחניק שאלות שקיימות, כי הם יתפרצו במוקדם או במאוחר). כשאנו שואלים שאלות אנחנו בעצם מסירים את המסכים שמפריעים לנו להכיר באמת, ולחיות אותה.
כמובן ששאלות הן טובות ומקדמות כאשר הן באות מתוך עמדה של פתיחות ורצון לשמוע, ולא מתוך רצון לקנטר (אבל מי שיש לו רצון לקנטר גם לא ישאל אם מותר לשאול... ביחס לאדם כזה נאמר, שהקב"ה לא זקוק ל"הסכמתנו" כדי להתקיים, ואם הוא מתעקש להחניק את אמונתו הוא היחיד שמפסיד).
כל שאלה היא שאלה מצויינת כי שאלה היא מושג סובייקטיבי כאשר אדם שואל שאלה פירושו של דבר שהשאלה הזו היא המנוף להעמקה, להתקדמות. יתר על כן, לכולם יש מה להתקדם באמונה. אם זה דרך שאלות, ואם זה דרך הפנמת קשר החיים שלנו עם הקב"ה לכל רבדי האישיות והחיים, עד כדי הכרה של "שויתי ה' לנגדי תמיד" שחיה בקרבנו בשלמות. לכן, ברור ששאלות אינן אמורות לייאש אותנו אלא להיפך, שהרי לשם כך נבראנו ונשלחנו לעולם, על מנת לגלות את ריבונו של עולם בעולם שבו הוא "נעלם", ובכלל זה בתוכינו. ואם כן זו הדרך והמטרה בעבודת ה' במיוחד בדורנו שכל כך רבות המבוכות, התהיות והנסיונות.
לסיום אעיר, שיש סוגים רבים של שאלות. יש שאלות הבונות את בסיס האמונה כמו מציאות ה' והשגחתו, יש שאלות שבאות על גבי בסיס זה שאלות על צורת ההתגלות שבה הקב"ה מתגלה כלפינו, שאלות שאינן קושיות אלא פשוט ניסיון להבין כיצד עולמו של הקב"ה פועל, ויש גם שאלות שמטרתן להפנים ולהחדיר את האמונה בכל מקום בחיינו.

o, כי למה לא לסמוך עליו יתברך בעיינים עצומות? הוא לא ראוי לזה? הוא לא ברא אותנו לטובתנו? לא הוכיח את נאמנותו אלינו במצריים, 40 שנה במדבר ולארוך על ההיסטוריה שלנו? זאת כפיות טובה להשיב על כך בפקפוק, בגלל זה בא עמלק, כמו שכתב רש"h (בשם המדרש) בסוף פרשת "בשלח":

"וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם, מַסָּה וּמְרִיבָה: עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְעַל נַסֹּתָם אֶת ה' לֵאמֹר, "הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ, אִם אָיִן?". וַיָּבֹא, עֲמָלֵק; וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל, בִּרְפִידִם" (שמות יז, ז-ח)

רש"י
"ויבא עמלק וגו'" - סמך פרשה זו למקרא זה לומר תמיד אני ביניכם ומזומן לכל צרכיכם ואתם אומרים "היש ה' בקרבנו אם אין" - חייכם שהכלב בא ונושך אתכם ואתם צועקים אלי ותדעון היכן אני. משל לאדם שהרכיב בנו על כתפו ,ויצא לדרך. היה אותו הבן רואה חפץ ואומר "אבא, טול חפץ זה ותן לי" ,והוא נותן לו, וכן שניה וכן שלישית. פגעו באדם אחד. אמר לו אותו הבן: "ראית את אבא?" - אמר לו אביו: "אינך יודע היכן אני?". השליכו מעליו, ובא הכלב, ונשכו (רש"י על שמות יז, ח).

צדיק^
אין שום איסור לשאול שאלות באמונה ולחפש את האמת. כל עוד זה במטרה לחיפוש האמת אין שום בעיה.

שואל השאלה:
לא מדובר על שאילת שאלות אלא על היחשפות להשקפת עולם שונה שעלולה להשפיע עליי לרעה, לקחתי את העצה שלך ואשתדל לבסס את האמונה שלי קודם, הפחד הוא מהשקפת עולם שונה שעלולה להשמע לי יותר הגיונית.

אם העולם היה רק טוב איפה היה הניסיון פה?

דרדסבבה לגמרי, השאלה איזה שאלות. מה דעתך על בני ישרלא ששאלו "היש ה' בקרבנו אם אין"? (שמות יז, ז-ח)

או על איסור "ולא תתוורו" (בדבר טו, לט) כמו שהסביר הרמב"ם בהלכות עבודה זרה, פרק ב, הלכה ג?

o, לא, חוץ ממנו, שום אלוהים לא הוכיח את עצמו לכל העם.

תגידי לי,
אבא שאוהב את הבן שלו, זה אבא שרק מחבק ומלטף כל הזמן? או אבא שגם הוא יודע להפליק כשצריך?
אם למשל הבן גנב, או עשה משהו לא טוב, אז אבא שאוהב את הבן שלו, הוא לא יעבור על זה בשתיקה .הוא רוצה שהבן יבין שלא עושים דבר כזה ולפעמים (מתוך אהבה כמובן) צריכים להשתמש גם בפליק. אז זאת אהבה אמיתית.
אם האבא לא אוהב את הילדים שלו אז לא אכפת לו מה הם עושים. הם לא מעניינים אותו.

שואלת השאלה אני לא יודע, לא מבין גדול.
אני ממליץ לך שתתייעצי עם מישהו שאת סומכת עליו לפני

בהצלחה ❤

שואל השאלה:
בכל מקרה, תודה רבה על העזרה, החכמתי ❤

בשמחה:))❤

מה זה משנה אם זה יערער לך את האמונה או לא? העיקר שפיתחת את החשיבה והרחבת את הידע, לא?

שואל השאלה:
^ מהסיבה הפשוטה שהאמונה באלוקים חשובה לי ולא הייתי מחליפה אותה בידע

^^ כי בזה תלויים חיי העולם הבא שלה. בשביל זה היא נבראה.

^^אז אל תחכימי בפילוסופיה כללית, העחשפי רק לטיעונים בעד היהדות (לא לויכוחים ולא להתנגדויות לטיעונים) ולפילוסופיה יהודית.

דרדסבבה
אני נגעלת ומתעבת את התשובה שלך (^^^^^^^^)


"אבא שאוהב את הבן שלו, זה אבא שרק מחבק ומלטף כל הזמן? או אבא שגם הוא יודע להפליק כשצריך?"
אבא שאוהב את הבן שלו זה אבא שכשהבן שלו מתנהג בצורה רעה מסביר לו מילולית מהי הבעיה בהתנהגותן וכיצד אפשר לתקן אותה, ולא מרביץ לו וגורם לו לציית לו בדרך של פחד, כאב ואיומים.

"אם למשל הבן גנב, או עשה משהו לא טוב, אז אבא שאוהב את הבן שלו, הוא לא יעבור על זה בשתיקה .הוא רוצה שהבן יבין שלא עושים דבר כזה ולפעמים (מתוך אהבה כמובן) צריכים להשתמש גם בפליק. אז זאת אהבה אמיתית." מה מכות עוזרות? הן רק גורמות לילד לציית מתוך פחד וכאב, האבא שאתה מתאר הוא אבא דיקטטור אלים, ומגעיל. אמנם התוצאה טובה: הילד לא גונב, אבל הדרך? דרך עצלנית (מן הסתם להכות יותר קל מלנסות לשכנע ולהסביר לילד למה הוא טועה במעשיו), לא חכמה (הילד לא לומד לעתיד, הוא מפחד עכשיו ולכן שומע לאביו האכזר, אבל הוא לא לומד לקח מהמעשה שלו ולא באמת מבין למה המעשה לא בסדר, כי האבא לא הסביר לו), לא יעילה (יש דרכים שבהן אפשר ללמד את הילד בלי להשתמש במכות, דרכים שבהן אין נזק אלא רק תועלת לילד), כפייתית (הילד הוא כמו רובוט - אם הוא עושה מעשה כלשהו, ואז מכים אותו - כלומר, נגרם לו נזק, אז מהסיבה הזו הוא לא יחזור על זה שוב). מן הסתם האב לא יעבור על מעשים רעים של בנו בשתיקה, אלא בדרך מכבדת, מנומסת, ישרה והגונה, הוא צריך לדעת שלבן שלו יש שכל והבנה - הוא מסוגל להבין למה המעשה שלו לא בסדר אם מפרטים לו נימוק ומסבירים לו למה הוא גורם.

נשמה שלי, לא אמרתי שתמיד הדרך היא מכות אל תהפכי אותי לאדם אלים חחח
אבל מה לעשות שלפעמים יש צורך להפליק כדי שהילד ילמד לקח? יש גם רגעים שצריך את זה.

אני אתן דוגמה אחרת.
יש לי בת דודה שיש לה פיגור מסוים, היא לא בריאה נפשית, פעם אחת שהיינו אצל סבתא שלי, שהיא גרה בקומה שלישית, היא יצאה למרפסת וניסתה לטפס... היא התעצבנה. זה היה במטרה לאיים עלינו או שאני לא יודע מה עבר לה בראש...
אז דוד שלי שראה את זה תפס אותה ונתן לה פליק של החיים! וגם צרח עליה שאם עוד פעם אחת היא תעז לעשות דבר כזה הוא יתן לה עונש רציני.
ותהיי בטוחה שהוא נתן לה את זה אך ורק מאהבה, אני מבטיח לך.
את חושבת שזה היה מתאים להתחיל להסביר לה שזה לא טוב לטפס על המעקה?

יש מקרים שבהם צריך ואפילו חייב להשתמש בפליקים וצרחות. אין מה לעשות

אני לא אקח דוגמה מדוד שלך.
הוא איבד שליטה ברגשותיו והתנהג בצורה לא רציונלית. הוא לא פתר את הבעיה. את הבעיה לא ניתן לפתור בצרחות ופליקים, לא ולא. ועוד לילד, יצור חסר אונים. מחריד.
להוא יכל להוריד אותה משם, ולאחר מכן להסביר למה זה לא בסדר.

פשוט קרא את מה שהסברתי בתשובה הקודמת שלי, אין צורך לחזור שוב.

קראתי את הכל.
ואני מבין מה את אומרת, אני חושב שיש לך טעות. מצטער, אבל לפעמים כמו שאמרתי *חובה* להפעיל אמצעים פיזיים וכמובן , זה מותנה בכך שזה בא נטו מאהבה.
את צריכה להבין שחינוך זה לא רק פוצי מוצי, זה גם לדעת להפליק שצריך. חד משמעית

מעניין, הבנת את הכל ולא השתכנעת בדעתי?
אני לא חושבת שמכות גורמות לילד להתחנך, מהסיבות שפרטתי לפני כן.

אחרי שהאבא מפליק לילד והילד פוחד לעשות את זה ועכשיו כמו שאת אומרת הוא לא יעשה את זה רק מתוך פחד, שאבא לא ירביץ לו שוב.. אז בשביל שדבר כזה לא יקרה האבא יכול לדבר איתו גם אחר כך וללבן איתו את הדברים ואפילו לתת לו צ'ופר אחרי שהוא הבין והתנהג יפה, חינוך זה מורכב מה את חושבת

"אחר כך"? לא יעיל יותר פשוט לא לעשות את זה בכלל מאשר לגרום לילד לכאב ואז להתנצל על זה?

אגב לא חטפתי מכות מאבא שלי חחחלחחח הוא עדין מידי
אם כבר אמא שלי נתנה לי מכות:)

תקשיבי, אני אוהב את הגישה שלך, היא באמת נכונה אבל כמו שאמרתי יש מקרים מיוחדים שבהם חייב להשתמש בכוח פיזי. נקודה אין מה לעשות יש גם מקרים כאלה

^^אה, נשמע מקסים, בטח. אני לא חוויתי את זה כי הייתי צייתנית.
נו, אז אתה חש מחונך?
^אני חולקת עליך בכל זאת. אני חושבת ש"מכות לשם חינוך" הן לא לגיטימיות ולא מגשימות את המטרה שלהן.

חחח
לא יודע אם אני חש מחונך יש לי עוד דרך לעשות...
טוב, זה בסדר מותר לנו לחלוק, אז אני ואת לא נתחתן כדי שלא נריב על זה;)
חחח אני כמובן צוחק

חח לילה טוב

בכלל לא, אין נגיעה בין הדברים.