אני יודעת שכנראה אין לאף אחד פה איך לעזור לי אבל אני פשוט צריכה לפרוק

אני לא מצליחה להבין כלום, אני לא מצליחה להבין מה אני מרגישה ואם אני מרגישה בכלל ואני לא יכולה לבקש עזרה אפילו שלא ממש טוב לי כי איך אני אמורה לבקש עזרה בלי להבין מה ואם משהו בכלל לא בסדר איתי, וקשה לי עם כל השאלות הכלליות שאמורות להסביר אם עובר עליי משהו כמו כל ההאם איבדת עניין בדברים האם את עייפה יותר מבעבר וכאלו וכל זה רק גורם לי להרגיש שאני מגזימה ודרמטית אבל אני יודעת שאני לא מרגישה שמחה ואני לא מרוצה, ואני בכלל לא מצליחה לבכות אף פעם אני אפילו לא רוצה להיות שמחה אין לזה משמעות בראש שלי, זה מרגיש מיותר כל המרדף אחרי זה והכל בלי באמת פואנטה, אבל אפילו לא אכפת לי מזה שאין משמעות יותר, וזה עוד יותר מייאש כי אני אפילו לא יודעת לאן אני אמורה כביכול להגיע כדי להרגיש טוב. ואמא שלי גם אמרה לי שאני מושפעת ממה שחברות שלי מדברות כי חצי מהן מאובחנות עם דיכאון וחרדות, ואני מרגישה שאני בכלל הופכת את הבעיות שלהן לשלי רק כי אני לא מצליחה לעזור להן כשהן מתחילות לדבר על זה שהן רוצות למות וכמה חרא להן ומספרת לעצמי סתם שאני לא בסדר. זה נשמע תסביך כל כך מטומטם אבל אני באמת לא יודעת מה לעשות יותר לכל מי שיש לי לדבר איתו כבר נמאס לשמוע אותי עם זה כי אני באמת סותרת את עצמי ככ הרבה, אבל זה כי אני לא מבינה שום דבר מהמחשבות שלי ואני לא יכולה יותר אני לא יודעת מה לעשות