מדוע אלוהים לכאורה מדבר על עצמו בלשון רבים ולא יחיד?

שאלה טובה זה משהיו שרב יכול היההלענות עליו אחרי הכל אלוהים הוא טינו בשר ודם ולא לובש צורה אנושית כלשהי. זה כנראה סוג של כוח עליו ללא צורה וללא מגדר וגם ללא הגבת גודל ומיקום

אלוקים* בבקשה ממכם

הוא מדבר על המלאכים שאיתו לכן בלשון רבים
הוא מתייעץ איתם

ספציפית פה, רשי מפרש שאלוקים מתייעץ עם המלאכים
אבל, במקומות אחרים אלוקים והתורה עצמה מתייחסים לאלוקים בכל לשונות הפניה: רבים, יחיד זכר ויחיד נקבה
לפעמים יש סיבה (כמו בדוגמא שהבאת) ולפעמים אין סיבה מיוחדת
:)


~אני אוסיף פה משהו: חברה שלי מצאה כמה מקורות נחמדים מהתנך ומהגמרא לגבי שימוש בלשונות פניה רבים עבור א.נשים א-בינאריים, ומתברר ששימוש "לא נכון" בלשונות פניה הוא דבר שחוזר על עצמו הרבה בתנך

אמרו לנו בשיעור תנך שהוא מתייעץ עם המלאכים:0

יש פירושים שגם המלאכים היו קשורים לבריאת האדם

כי גם המלאכים היו

^^^ אם יש לך כמה דוגמאות אשמח לראות *אבל* חשוב שזה יהיה עם ניקוד **זה באמת חשוב**

כי הוא התייעץ עם המלאכים אז בצלמנו זה כמו המלאכים אדם הראשון היה ברמה רוחנית של מלאך

הפתרון אומר שאלוהים מדבר על עצמו ועל המלאכים איתם הוא מתייעץ.

הוא כביכול התייעץ עם המלאכים, זה נכתב כך כדי להראות לנו שהקב"ה, על אף גדולתו האדירה, מתייעץ עם הקטנים ממנו וכך גם אנו צריכים לעשות ("נוח לתשחורת" וכו').

תשאל רב

באדם יש חלק אנושי שלו, וחלק מלאכי שזה הנשמה, ה' מתייעץ אם המלאכים כדי לפייסם כביכול, שלא יראה כאילו ה' מחליף אותם בבני אדם.

אוי נו, כבר אף אחד לא מאמין בחלוקה הגסה כל כך של ולהאוזן, השימוש היחיד שלה בימינו הוא לצרכים הסבריים או להפניות. כיום ברור לרוב חוקרי המקרא שספר בראשית כולו נכתב בידי אדם אחד, וגם אלו שחולקים על כך ודאי שמסכימים שכל חטיבת הטקסט המיתית (פרקים א'-יא' בבראשית) היא אחדותית; מה גם שאף ולהאוזן תמך בכך שכותב פרק א' (להלן: p) היה מונתאיסט בתגובה לשאר תרבויות המזרח, רק הפופוליזטורים שלו החלו לבלבל את המוח שהמונותאיזם קם רק בבית שני, דבר שבבירור לא נכון. באשר לפסוק, במזרח הקדום הייתה היפותזה מקובלת לפיה האדם ברוא כמו שאר הנבראים, כמו השמיים, הארץ, וכל צבאם גם האדם נברא ממקורות דומים (במיתולוגיה השומרית אנכי בורא את האדם מאותו חימר, ובאותה הדרך, שממנו נוצרו שאר יושבי עולם, במיתולוגיה המסופוטמית מרדוך בורא את האדם מדמה של תיאמת/אפסו שמגופה גם נוצרו שמיים וארץ, וכו'), כאשר באה התורה ואומרת "ויאמר אלוהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" המשמעות היא שהאדם ייברא מן האלוהים ולא מחומר היולי קדום (כמו שנבראו שמיים וארץ מהתוהו ומהבוהו), שכבר נאמר: "ויברא אלוהים את האדם בצלמו", הדקדוק מאפשר לנו לקרוא "בצלמו = לפי מראה צלמו", וגם "בצלמו = ע"י צלמו". פה גם נמצאת התשובה לשאלתך, פרק א' מהווה תיאור מדעי אלטרנטיבי א-מיתי לבריאת העולם, ולכן יש בו דקונסטרוקציה של כל התיאורים המדעיים הקודמים, לשון אחר, המקרא לא הופך במשפט אחד את תמונת העולם המדעית שקדמה לו, הוא מפרק אותה שלב אחר שלב לאורך הפרק (ראשית את התאוגניה, שנית את הבריאה ע"י תאומכיה, שלישית את עובדת האלים ברואים של אל אחד עליון, וכו'); כאשר מתוארת בריאת האדם בצורה הזו המטרה היא להדגים שהאדם נברא מן האלים ולא מהיולי, על כן צריך להניח שכעת ישנם אלים, ורק בהמשך לעשות להם רדוקציה לאלוהות אחת.

כעת ודאי תעלה השאלה לגבי תיאור בריאת האדם בפרק ב', תיאור שלכאורה סותר את כל מה שאמרנו כאן, אז התשובה היא שאין פה שאלה כלל. פרק ב' עובר מהתיאור הפורמלי-מדעי של פרק א' לתיאור שירי-פיוטי, וככזה הוא גם קרוב יותר למיתוס ולאזוטריקה בהכרח, גם בתכלית האדם ויצירתו וכו' (עיין דבר דומה בסיפורים: אנומה אליש, אנכי ונינחורסג, וכד').

^^^^^^^^^^
*עם (וזה מתוך כבוד)