אני כותבת סיפור ואין לי חיבור רגשי עמוק עם הדמויות, עד כמה זה רע בכתיבה של הסיפור? אני לא מצליחה להתחבר אליהן

שואל השאלה:
נו התכוונתי בקשר לסיפור

שואל השאלה:
זה לא עוזר לי בכלל
כאילו מה הקטע לענות דברים שהם מובנים מאליהם. אני לא טיפשה או משהו כזה. אני יודעת את הדברים האלה בעצמי

שואל השאלה:
אז את צריכה לדעת לקרוא את השאלה יותר טוב כי לכתוב לי "פשוט תצרי דמות שתתחברי אליה" זה לא באמת עוזר ונמאס לי שעונים לי על שאלות סתם בשביל להגיד הנה עזרתי לך. זה לא עוזר!!!

שואל השאלה:
עזבי לא חשוב כבר
אני אחפש בגוגל רעיונות או משהו הייתי צריכה לדעת שאנשים פה יודעים רק לדקלם דברים..

היי, קודם כל, זה משמעותי שאת מבינה שלהעביר רגשות דרך סיפור זה חשוב, שיהיה טעם ועומק מסוים למה שאת כותבת, אחרת אף אחד לא ממש יהנה מזה, מתנצלת שנקלעת לסיטואציה כזו שאת לא מסוגלת להתחבר לדמויות שיצרת בעצמך.
אני חושבת, אפשרות אחת תהיה לשנות אותן, אלו הדמויות שלך ואת יכולה לעשות איתן מה שאת רוצה, תשני את האופי שלהן, את המראה שלהן, ההתנהגות שלהן, תמחקי את כל מה שהיה לפניכן ותתחילי לבנות אותן מהתחלה ותכירי את הדמויות שלך. תדעי איך הן מתנהגות, נראות, איך הן מגיבות בסיטואציות מסוימות. ותשני אותן, תפסלי אותן, עד שאת מרגישה כלפיהן משהו, את שאת מתחברת ואוהבת אותן כמו שהן, זה לגמרי בידיים שלך. זה אכן חשוב שהחיבור הזה יהיה קיים.
או - זה יכול להיות די מאתגר: תכתבי ללא חיבור רגשי. את מכירה את צ'כוב? כותב חסר רגישות ומתאכזר, הכרתי כמה יצירות שלו והוא כלל לא מרחם על הדמויות שלו, הוא לא אוהב אותן בלשון המעטה. כולם סובלים אצלו. אולי שמעת את הבדיחה - "החוק הראשון בקלאסיקה רוסית הוא שכולם צריכים לסבול. גם הכותב, גם הקוראים, גם הדמויות."
קצת הלכתי לאיבוד. הנקודה שלי היא, את יכולה לכתוב מבלי להיות מחוברת רגשית לדמויות אבל עדיין להכיר אותן לעומק. זה כמו אנשים לאורך החיים שלך שאת לא מחבבת. הם שם, ואולי את לא אוהבת אותם, אבל תצטרכי ללמוד להסתדר ולעבוד איתם. (אמנם בכתיבה זה לא ככה, ואת יכולה לשלוט בדמויות ולהתאים אותן תחת עצמך, לשנות, למחוק, להוסיף, מה שאת רק רוצה) אבל קחי את זה בתור קצת חומר למחשבה. אתגר, אם בכל זאת תצליחי לכתוב משהו טוב ומרגש עם דמויות שאת לא הצלחת להתחבר אליהן אישית.
זה לוקח זמן להתחבר אישית לדמות, גם לדמויות שבעצמך יצרת.
המון הצלחה!

שואל השאלה:
תודה רבה
אני אנסה באמת לבנות אותן שוב למרות שאני שונאת שאלוני דמויות ממש

למה חייב שאלוני דמויות? אני חושבת שזה גם משהו שאפשר לעשות בצורה עצמאית. תתנסי איתן, תכתבי סיפור קצרים כל פעם על דמות אחת, תתני להן תכונות עיקריות ותרדי לאט לאט לדברים יותר ספציפיים, תתחילי ממש ממש מהבסיס, בטח יש מדריכים באינטרנט איך ליצור דמות מאפס, לי היה עוזר אפילו לצייר דמויות.
יכול לעזור להתייחס אליהן כמו חברות, אבל כאלו שאת בוחרת ויוצרת. הן תמיד בראש שלך, במחשבות שלך, הן חלק ממך.

שואל השאלה:
האמת שכתבתי הרבה אבל אני באמת צריכה לחדד קצת את האופי שלהן. אני צריכה ליצור תכונות שהן מאוד קיצוניות
אולי מישהו שהוא ממש ממש פחדן או דברים כאלה שיהיה לזה משמעות
הראש שלי כל כך מסובך שקשה לי לחשוב בצלילות ואני כל הזמן מסתבכת עם זה

חשבתי על חוק בשביל להפוך את זה לקצת יותר פשוט: תהיה תכונה אחת שקופצת לך לראש ישר כשאת חושבת על כל דמות. תזכרי בדמויות שאת אוהבת מספרים או סרטים אחרים. בהתחלה לפחות, יש תכונה אחת שמזדהה לך איתן. התדמית שלהן. איך אנשים זוכרים אותן. תנסי את זה. אם כבר יש לך שמות או מראה חיצוני שאת רוצה לייחס להן, את יכולה לגמרי לשחק עם זה. תיצרי לעצמך כמו בנק, ערימה של שמות, של מראה חיצוני, ותכונות עיקריות(בשלב הראשון: תכונה אחת עיקרית, אחר כך כמה, וככה יורדים לעומקים, לפרטים קטנטנים). את נותנת חשיבות לכל אחת מהתכונות האלה, ואיך הדמות תביע כל תכונה בסיפור. תיצרי מהם שילובים, הזויים או מעניינים, מה שנשמע לך מתאים באוזן.
בהצלחה לך, שוב. כותבים הם לרוב אנשים די מתוסבכים, לכתוב זה תהליך לא פשוט. את נשמעת כמו מישהי שרוצה לעבור אותו, ומסוגלת לעשות את זה

שואל השאלה:
כן זה מה שהתכוונתי אליו התכונה שקופצת לראש בהתחלה
נגיד בסיפור הקודם שכתבתי אחת הדמויות הייתה ממש עצבנית ושתלטנית כזאת וחושבת שהיא תמיד צודקת, זאת הייתה התכונה הבולטת שלה
אז היה לי קל לכתוב עליה ככה.