5 תשובות
רחוב
מאת: ג'ים קארטרייט
נוסח עברי: עידו ריקלין
דמות: ג'ואי
הערות: נער בן 16, חי בעיירה קטנה של מובטלים ושתיינים. הוא "שובת רעב" - לא יוצא מהמיטה ומסרב לאכול ולשתות כדי לנסות "להיכנס למצב" ולהגיע אל "האמת"
אני מרגיש כאילו המדינה הזאת סוחטת לי את המוח מתוך הראש. נשבר לי מזה. נשבר לי מהכל. אנשים קוראים עיתונים: "כוכבת האירוויזיון", "הזוכה בלוטו", "ראש הממשלה בחו"ל", מרמים אותנו כל הזמן. מה קורה פה קיביני-ביני-אממו? איפה אני? אני שוכב פה כבר שבועיים. תקוע בתוך ההטרפה. הכאב יושב עלי כמו כובע. כולם משוגעים. העולם זה דלי מלא קיא של השטן. כל דקה זה טמטום. נשבר לי מאנשים - אנשים, אנשים מטומטמים. שורפים את האוויר עם המילים המסריחות שלהם, המחשבות המסריחות שלהם, המעשים המסריחים שלהם. סקס מתועב מתחת לשמיכות רקובות. סקס מחליא על מזרוני-מים. לאיפה נעלם הבן-אדם? למה הוא כל-כך טועה? למה אני כולי כאב? כל סנטימטר ממני זה פצע או בשר נא, אם הייתם רואים אותו, הלב שלי זה כמו מרפק. הם גמרו אותי, מה עשיתי! מה היה הפשע שלי? את מי אני מאשים? אלוהים שנתן לי ניצוץ של נבואה? לא די מזה, גם לא די מההיפך, מספיק רק כדי להרגיש תסכול, מספיק בשביל לדחוף אותי מעבר לקצה. לא מסוגל למשוך אלי החוצה מישהו, לא מסוגל לחזור פנימה אל כולם. אוי אלוהים אני הלכתי כל-כך רחוק שמאוחר מדי. אני חצי מת ואני לא עצוב ולא שמח, אני לא עצוב ולא שמח, איזה מצב מזויין, מסריח, דפוק, הכוס של האמא של המצב הזה. אני שחור מבפנים. המרירות התנפחה כמו שושנה שחורה ענקית בתוכי. הניצנים שלה דופקים על החזה שלי להיפתח. אני רוצה שזה יצא! תיצא! תיצא! שטן, אלוהים, שטן, אלוהים, שטן, אלוהים, שמשהו יציל אותי. מה שלא יהיה. מוכרח לבוא משהו להציל אותנו. אם רק היינו יכולים להיכנס למצב הנכון. אם אני רק אצליח להיכנס למצב הנכון. זהו זה. בגלל זה אני בדיאטה. (הוא מביט סביבו, נזכר) כוס אמק אני בסרט או משהו? (הוא נמתח) אאאאאאאני מוציא ציפורים לבנות קטנות מכוסות במיץ מרה ודם שָׁמֵן, זה היה התקוות שלי. אני מוציא חזיר קטן קשה זה היה הגורל שלי. אני רוצה להוציא הכל החוצה אבל אאאאאאאאאאבל אני כולי סתימת מעיים של מרירות, זה לא יוצא. אלוהים תתן לי משהו משלשל אם יש לך. הא! אאאההה! אאאההה! אוה אאאההה! (הוא מזיע ומתעוות) תיצא, תיצא, בן-זונה מסריח. אוי לא! המוות מצץ אותי דרך הקש שהוא תקע לי בעמוד-שידרה! לא, תעזוב אותי! אני מלא כפור שחור. מי עשה לי את זה? ולמה? למה? זה שווה את המאמץ לראות אותי סובל, כן? אני מאשים אותך עבודה ואותך דת החברה הכי טובה שלה, יד ביד, אתן רצחתן את הילד באדם! רוצחים! זונות! הייתי מת לרטש לכן את הבטן ולראות איך כל החוּם נשפך החוצה!
גאאאאאאאאא גא גאאאאא אאאאאאא. גא. גא. אגאאאאאאאאא גא. גאאאאאאאאאא. אאא. גא גא. חכם, לא? חכם בלילה, לא? לגמור שוכב הפוך על המיטה. תראו אותי. אני כאב. אני מכף רגל ועד ראש. תראו אותי אני הפתרון. אין פתרון. נו איך זה. זה התשובה הכי פשוטה וחכמה שיש. התשובה האחרונה לשאלה הראשונה. אין פתרון. (הוא מפסיק ולוטש עיניים) אבל כולכם מוסיפים "אולי", נכון? (הוא קורץ, ואז מת)
מאת: ג'ים קארטרייט
נוסח עברי: עידו ריקלין
דמות: ג'ואי
הערות: נער בן 16, חי בעיירה קטנה של מובטלים ושתיינים. הוא "שובת רעב" - לא יוצא מהמיטה ומסרב לאכול ולשתות כדי לנסות "להיכנס למצב" ולהגיע אל "האמת"
אני מרגיש כאילו המדינה הזאת סוחטת לי את המוח מתוך הראש. נשבר לי מזה. נשבר לי מהכל. אנשים קוראים עיתונים: "כוכבת האירוויזיון", "הזוכה בלוטו", "ראש הממשלה בחו"ל", מרמים אותנו כל הזמן. מה קורה פה קיביני-ביני-אממו? איפה אני? אני שוכב פה כבר שבועיים. תקוע בתוך ההטרפה. הכאב יושב עלי כמו כובע. כולם משוגעים. העולם זה דלי מלא קיא של השטן. כל דקה זה טמטום. נשבר לי מאנשים - אנשים, אנשים מטומטמים. שורפים את האוויר עם המילים המסריחות שלהם, המחשבות המסריחות שלהם, המעשים המסריחים שלהם. סקס מתועב מתחת לשמיכות רקובות. סקס מחליא על מזרוני-מים. לאיפה נעלם הבן-אדם? למה הוא כל-כך טועה? למה אני כולי כאב? כל סנטימטר ממני זה פצע או בשר נא, אם הייתם רואים אותו, הלב שלי זה כמו מרפק. הם גמרו אותי, מה עשיתי! מה היה הפשע שלי? את מי אני מאשים? אלוהים שנתן לי ניצוץ של נבואה? לא די מזה, גם לא די מההיפך, מספיק רק כדי להרגיש תסכול, מספיק בשביל לדחוף אותי מעבר לקצה. לא מסוגל למשוך אלי החוצה מישהו, לא מסוגל לחזור פנימה אל כולם. אוי אלוהים אני הלכתי כל-כך רחוק שמאוחר מדי. אני חצי מת ואני לא עצוב ולא שמח, אני לא עצוב ולא שמח, איזה מצב מזויין, מסריח, דפוק, הכוס של האמא של המצב הזה. אני שחור מבפנים. המרירות התנפחה כמו שושנה שחורה ענקית בתוכי. הניצנים שלה דופקים על החזה שלי להיפתח. אני רוצה שזה יצא! תיצא! תיצא! שטן, אלוהים, שטן, אלוהים, שטן, אלוהים, שמשהו יציל אותי. מה שלא יהיה. מוכרח לבוא משהו להציל אותנו. אם רק היינו יכולים להיכנס למצב הנכון. אם אני רק אצליח להיכנס למצב הנכון. זהו זה. בגלל זה אני בדיאטה. (הוא מביט סביבו, נזכר) כוס אמק אני בסרט או משהו? (הוא נמתח) אאאאאאאני מוציא ציפורים לבנות קטנות מכוסות במיץ מרה ודם שָׁמֵן, זה היה התקוות שלי. אני מוציא חזיר קטן קשה זה היה הגורל שלי. אני רוצה להוציא הכל החוצה אבל אאאאאאאאאאבל אני כולי סתימת מעיים של מרירות, זה לא יוצא. אלוהים תתן לי משהו משלשל אם יש לך. הא! אאאההה! אאאההה! אוה אאאההה! (הוא מזיע ומתעוות) תיצא, תיצא, בן-זונה מסריח. אוי לא! המוות מצץ אותי דרך הקש שהוא תקע לי בעמוד-שידרה! לא, תעזוב אותי! אני מלא כפור שחור. מי עשה לי את זה? ולמה? למה? זה שווה את המאמץ לראות אותי סובל, כן? אני מאשים אותך עבודה ואותך דת החברה הכי טובה שלה, יד ביד, אתן רצחתן את הילד באדם! רוצחים! זונות! הייתי מת לרטש לכן את הבטן ולראות איך כל החוּם נשפך החוצה!
גאאאאאאאאא גא גאאאאא אאאאאאא. גא. גא. אגאאאאאאאאא גא. גאאאאאאאאאא. אאא. גא גא. חכם, לא? חכם בלילה, לא? לגמור שוכב הפוך על המיטה. תראו אותי. אני כאב. אני מכף רגל ועד ראש. תראו אותי אני הפתרון. אין פתרון. נו איך זה. זה התשובה הכי פשוטה וחכמה שיש. התשובה האחרונה לשאלה הראשונה. אין פתרון. (הוא מפסיק ולוטש עיניים) אבל כולכם מוסיפים "אולי", נכון? (הוא קורץ, ואז מת)
רכוש נטוש
מאת: שולמית לפיד
דמות: עליזה
אם לא היית מכריחה אותה לקרוא כל היום... היא הייתה... הידיים שלך עוד היו בסדר. וגם הרגליים. אני גם לא מאמינה לך שהידיים שלך לא בסדר, כי אם הם מספיק חזקות בשביל לדפוק במקל הזה שלך, אז שהם יהיו מספיק חזקות לחתום על הנייר הזה ולהוציא אותנו מפה.
אנשים לוקחים מה שחסר להם. את מי זה מעניין הסיפורים האלה ?
אני רוצה לטייל, לעבוד, לפגוש אנשים, לעשות דברים ! אני לא אקבור את עצמי בבית ואספר לך סיפורים. יש עולם בחוץ ! אנשים, וים ורכבת. אני רוצה לצאת מפה !
אמרת שאת פוחדת שהכסף יגיע לידיים של חיה'לה. די גמרנו אין חיה'לה. את יכולה לחתום !
אם לא תחתמי על הנייר הזה, אמא, אני נשבעת לך שאני אברח, ואני אקח איתי את אלינור ואת לא תראי אותנו יותר לעולמים !
הסיכוי היחידי שלנו הוא לגור בכפר, בין האנשים !
נותנים לנו דירה של ארבע חדרים במקום החורבה הזאת ואת מעיזה לא לחתום ?! ובאיזו זכות ? בשם האהבה הגדולה שלך אלינו. אז תוכיחי.
תחתמי עכשיו, אמא, כי אני לא אחכה עד שגם אני יהפוך לרכוש נטוש !
מאת: שולמית לפיד
דמות: עליזה
אם לא היית מכריחה אותה לקרוא כל היום... היא הייתה... הידיים שלך עוד היו בסדר. וגם הרגליים. אני גם לא מאמינה לך שהידיים שלך לא בסדר, כי אם הם מספיק חזקות בשביל לדפוק במקל הזה שלך, אז שהם יהיו מספיק חזקות לחתום על הנייר הזה ולהוציא אותנו מפה.
אנשים לוקחים מה שחסר להם. את מי זה מעניין הסיפורים האלה ?
אני רוצה לטייל, לעבוד, לפגוש אנשים, לעשות דברים ! אני לא אקבור את עצמי בבית ואספר לך סיפורים. יש עולם בחוץ ! אנשים, וים ורכבת. אני רוצה לצאת מפה !
אמרת שאת פוחדת שהכסף יגיע לידיים של חיה'לה. די גמרנו אין חיה'לה. את יכולה לחתום !
אם לא תחתמי על הנייר הזה, אמא, אני נשבעת לך שאני אברח, ואני אקח איתי את אלינור ואת לא תראי אותנו יותר לעולמים !
הסיכוי היחידי שלנו הוא לגור בכפר, בין האנשים !
נותנים לנו דירה של ארבע חדרים במקום החורבה הזאת ואת מעיזה לא לחתום ?! ובאיזו זכות ? בשם האהבה הגדולה שלך אלינו. אז תוכיחי.
תחתמי עכשיו, אמא, כי אני לא אחכה עד שגם אני יהפוך לרכוש נטוש !
העלמה והמוות
רוצה לשמוע מה אני רוצה? כששמעתי את הקול שלו אתמול בלילה, המחשבה הראשונה שזינקה לי לראש, מה שחשבתי כל השנים כשהיית פתאום תופס אותי עם מבט בעיניים שאמרת שהואמפוזר, מרחף, נכון? אתה יודע על מה הייתי חושבת אז? לעשות להם, בצורה שיטטית, פרט, פרט, דקה, דקה, מכשיר, מכשיר, את מה שהם עשו לי. באופן מיוחד לו, לרופא כי האחרים היו כאלה בהמות, כאלה אבל הוא ניגן שוברט, הוא דיבר על מדע, פעם הוא אפילו ציטט לי את ניטשה. הייתי נבהלת מעצמי שיש לי כל כך הרבה שנאה בפנים אבל זאת הייתה הדרך היחידה להירדם בלילות, הדרך היחידה לצאת איתך לקוקטיילים למרות שלא יכולתי להימנע מלשאול את עצמי אם מישהו מהנוכחים אולי לא בדיוק אותו בנאדם שעינה אותי, אבל מישהו מהנוכחים יכול להיות אז בשביל לא לרדת לגמרי מהפסים ולהיות מסוגלת להנפיק את החיוך הדיפלומאטי שאתה אומר שאני אצטרך להמשיך להנפיק טוב, הייתי מדמיינת לעצמי שאני תוקעת להם את הראש בתוך דלי מלא בחרא שלהם, או חשבתי על מכות חשמל, או כשאנחנו עושים אהבה ואני מרגישה שאולי נבנית איזו התחלה של אורגזמה, רק המחשבה על הזרמים שעוברים לי בגוף מזכירה לי ואז ואז אני צריכה לזייף, לזייף, שלא תדע על מה אני חושבת, שלא תחשוב שזה באשמתך, שאתה נכשלת אז כששמעתי את הקול שלו, חשבתי שהדבר היחיד שאני רוצה זה שיאנסו אותו, שמישהו יזיין אותו, זה מה שחשבתי, שהוא ידע פעם אחת מה זה ובגלל שאני לא יכולה לאנוס חשבתי שאתה תצטרך להוציא את גזר הדין הזה לפועל. ואז תיכף אמרתי לעצמי שיהיה לך קשה לשתף פעולה עם תכנית כזאת, אחרי הכל צריך לפחות מידה מסוימת של התלהבות בשביל אז שאלתי את עצמי אם אי אפשר להשתמש במקל של מטאטא. כן, מטאטא, חרארדו, אתה יודע, מקל של מטאטא. אבל לאט לאט התברר לי שזה לא מה שאני באמת רוצה משהו כל כך פיזי. ואתה יודע לאיזה מסקנה הגעתי, הדבר היחיד שאני ממש ממש רוצה? אני רוצה שהוא יתוודה. אני רוצה שהוא ישב לפני הטייפ ויספר לי מה הוא עשה לא רק לי, לכולם, לכולם ואז להכריח אותו לכתוב את זה בכתב היד שלו ולחתום ואני אשמור לעצמי העתק בפרטי פרטים, שחור על גבי לבן, כל האינפורמציה, השמות, הנתונים. זה מה שאני רוצה. אתה צריך לשכנע אותו. הוא מודה ואני משחררת אותו, ואני לא צריכה יותר כלום.
רוצה לשמוע מה אני רוצה? כששמעתי את הקול שלו אתמול בלילה, המחשבה הראשונה שזינקה לי לראש, מה שחשבתי כל השנים כשהיית פתאום תופס אותי עם מבט בעיניים שאמרת שהואמפוזר, מרחף, נכון? אתה יודע על מה הייתי חושבת אז? לעשות להם, בצורה שיטטית, פרט, פרט, דקה, דקה, מכשיר, מכשיר, את מה שהם עשו לי. באופן מיוחד לו, לרופא כי האחרים היו כאלה בהמות, כאלה אבל הוא ניגן שוברט, הוא דיבר על מדע, פעם הוא אפילו ציטט לי את ניטשה. הייתי נבהלת מעצמי שיש לי כל כך הרבה שנאה בפנים אבל זאת הייתה הדרך היחידה להירדם בלילות, הדרך היחידה לצאת איתך לקוקטיילים למרות שלא יכולתי להימנע מלשאול את עצמי אם מישהו מהנוכחים אולי לא בדיוק אותו בנאדם שעינה אותי, אבל מישהו מהנוכחים יכול להיות אז בשביל לא לרדת לגמרי מהפסים ולהיות מסוגלת להנפיק את החיוך הדיפלומאטי שאתה אומר שאני אצטרך להמשיך להנפיק טוב, הייתי מדמיינת לעצמי שאני תוקעת להם את הראש בתוך דלי מלא בחרא שלהם, או חשבתי על מכות חשמל, או כשאנחנו עושים אהבה ואני מרגישה שאולי נבנית איזו התחלה של אורגזמה, רק המחשבה על הזרמים שעוברים לי בגוף מזכירה לי ואז ואז אני צריכה לזייף, לזייף, שלא תדע על מה אני חושבת, שלא תחשוב שזה באשמתך, שאתה נכשלת אז כששמעתי את הקול שלו, חשבתי שהדבר היחיד שאני רוצה זה שיאנסו אותו, שמישהו יזיין אותו, זה מה שחשבתי, שהוא ידע פעם אחת מה זה ובגלל שאני לא יכולה לאנוס חשבתי שאתה תצטרך להוציא את גזר הדין הזה לפועל. ואז תיכף אמרתי לעצמי שיהיה לך קשה לשתף פעולה עם תכנית כזאת, אחרי הכל צריך לפחות מידה מסוימת של התלהבות בשביל אז שאלתי את עצמי אם אי אפשר להשתמש במקל של מטאטא. כן, מטאטא, חרארדו, אתה יודע, מקל של מטאטא. אבל לאט לאט התברר לי שזה לא מה שאני באמת רוצה משהו כל כך פיזי. ואתה יודע לאיזה מסקנה הגעתי, הדבר היחיד שאני ממש ממש רוצה? אני רוצה שהוא יתוודה. אני רוצה שהוא ישב לפני הטייפ ויספר לי מה הוא עשה לא רק לי, לכולם, לכולם ואז להכריח אותו לכתוב את זה בכתב היד שלו ולחתום ואני אשמור לעצמי העתק בפרטי פרטים, שחור על גבי לבן, כל האינפורמציה, השמות, הנתונים. זה מה שאני רוצה. אתה צריך לשכנע אותו. הוא מודה ואני משחררת אותו, ואני לא צריכה יותר כלום.
חפץ
מאת: חנוך לוין
דמות: שוקרא
למטה! למטה! למטה, איש אומלל!
מה אתה עומד לי פה על המרפסת כמו מאושר ממשפחת המאושרים?!
מה אתם מעמידים פנים, כולכם, שאצלכם הכל בסדר?!
הרי אי אפשר לשאת את זה, הרי הצביעות הנוראה הזאת תשמיד לי את הלב! אתם, כנופיות פצועים ומתמוטטים, לא נותנים למאושרים את הזכות האלמנטרית של אדם מאושר- לראות את האומלל אומלל.
למה להם להיות מאושרים, אם כל אומלל נראה ומתנהג כמוהם?! טישטשתם את התחומים, הרסתם את הסדר הטוב! ולמה הממשלה מאשרת דברים כאלה, הייתי רוצה לדעת! ממשלה אומללה!
אני אומר לך שלא אנוח עד שאעמיד אתכם במקומכם, וכל המסכנות שלך ושל אחיך לאומללות תיראה ברור על הפנים שלכם, והחרפה תנמיך אתכם ארצה, שנדע סוף סוף, אחת ולתמיד, מי אומלל ומי מאושר! העונג בשורה אחת, והכאב בשורה שניה! החיוך בשורה אחת, והצעקה בשורה שניה! כי יש גבול לאנרכיה! ועל כן אני פונה אליכם, אומללים בכלל וחפץ בפרט: תפסו את מקומכם! ראש למטה, כתפיים שמוטות, ואף מילה! אף מילה לאדם מאושר!(צועק) אומללים בני זונות, הסירו ידיכם המטונפות מן האושר! (פתאום שקט) שאוכל כבר לישון בשקט. (שוב בצעקה) בוז לאומללים! בוז! בוז!!! (בטון רגיל) לילה טוב. (יוצא במהירות)
מאת: חנוך לוין
דמות: שוקרא
למטה! למטה! למטה, איש אומלל!
מה אתה עומד לי פה על המרפסת כמו מאושר ממשפחת המאושרים?!
מה אתם מעמידים פנים, כולכם, שאצלכם הכל בסדר?!
הרי אי אפשר לשאת את זה, הרי הצביעות הנוראה הזאת תשמיד לי את הלב! אתם, כנופיות פצועים ומתמוטטים, לא נותנים למאושרים את הזכות האלמנטרית של אדם מאושר- לראות את האומלל אומלל.
למה להם להיות מאושרים, אם כל אומלל נראה ומתנהג כמוהם?! טישטשתם את התחומים, הרסתם את הסדר הטוב! ולמה הממשלה מאשרת דברים כאלה, הייתי רוצה לדעת! ממשלה אומללה!
אני אומר לך שלא אנוח עד שאעמיד אתכם במקומכם, וכל המסכנות שלך ושל אחיך לאומללות תיראה ברור על הפנים שלכם, והחרפה תנמיך אתכם ארצה, שנדע סוף סוף, אחת ולתמיד, מי אומלל ומי מאושר! העונג בשורה אחת, והכאב בשורה שניה! החיוך בשורה אחת, והצעקה בשורה שניה! כי יש גבול לאנרכיה! ועל כן אני פונה אליכם, אומללים בכלל וחפץ בפרט: תפסו את מקומכם! ראש למטה, כתפיים שמוטות, ואף מילה! אף מילה לאדם מאושר!(צועק) אומללים בני זונות, הסירו ידיכם המטונפות מן האושר! (פתאום שקט) שאוכל כבר לישון בשקט. (שוב בצעקה) בוז לאומללים! בוז! בוז!!! (בטון רגיל) לילה טוב. (יוצא במהירות)
אלה המונולוגים האהובים עליי. מקווה שתמצאי כאן אחד שאליו תתחברי
באותו הנושא: