טוב אז אם ילדתי ילד לפני 3 שנים בציפייה שאוהב אותו

אני חושבת שאם הילד כבר בן 3 זה לא הזמן למסור אותו לאימוץ
אם יש משפחה שזמינה ותומכת אז לבקש את עזרתם לגדל אותו, ולעשות את המיטב שלך.

שואל השאלה:
זה לא הוגן שאני צריכה לוותר על האושר שלי והחיים שלי בשביל אדם אחר...

תחשבי שנייה
למה את לא אוהבת אותו?

נכון, אבל בגיל 3 זה כבר מאוחר מכדי למסור אותו לאימוץ. יש לו שמץ של מודעות וקליטה של המרחב, הוא מכיר אותך. אם תנטשי אותו זה יכול להשפיע עליו פסיכולוגית בצורה רעה מאוד. תנסי לקבל עזרה מהמשפחה, ואם באמת למסור לאימוץ אז לעשות את המעבר בהדרגה.

שואל השאלה:
בת 25 עכשיו, ילדתי כשהייתי 22

שואל השאלה:
מה אם לא ממש אכפת לי איך זה ישפיע עליו פסיכולוגית?
מעניין אותי איך זה ישפיע על המשפחה שלי, כי אותם אני אוהבת

שואל השאלה:
האבא לא בתמונה. יש בן זוג שעזר

בהנחה וההריון והלידה היו מהבחירה שלך, ולא נכפו עלייך, אני לא חושבת שזה צודק שתזנחי את המחויבות והחובות שלך כלפיו. את אחראית על הילד הזה.

תקשיבי בן שלך או לא זה בן אדם יש לו רגשות
ואם את יכולה למנוע איכשהו את זה שהוא ירגיש רע עם עצמו תמנעי
ואם באמת לא אכפת לך תמסרי אותו למשפחה אוהבת ותומכת^^^^

שואל השאלה:
^ המשפחה שלי לא הרשו לי לעשות הפלה ובאותה תקופה הייתי סטודנטיתת בלי כסף- לא היה לי איך להפיל

וואו נשמע כל כך עצוב!!! כואב לי על מה שאת מספרת! אמא אחות חברה אין לך עזרה ותמיכה? אם לא אולי בגלל זה את ככה.. תבקשי אולי עזרה ללכת לטיפול ואולי שם יעזרו לך מה לעשות ובנתיים תתני לסבתות או אחיות גדולות. מקווה שתהיה בסדר, בהצלחה בהכל

אני מבינה.
אז אם ככה, אני חושבת שאולי זה באמת יהיה לטובה למסור אותו לאימוץ. ועדיף שהמשפחה שלך תאמץ אותו, אם הם מוכנים ויכולים. שלפחות הוא יישאר עם אנשים שהוא מכיר.

שואל השאלה:
אני לא צריכה טיפפול אני אדם בריא, פשוט ממש לא בא לי ילד. כשאני לא לידו ושוכחת מקיומו אני מאושרת.
המשפחה עוזרים לי אבל הם לא מוכנים לגדל אותו במקומי לצערי

^^הייתי אומרת אימוץ אבל הוא בן 3 שנים, הוא בטח קשור אלייך.. לא רוצה שהילד יפגע, אבל טיפול אולי יגרום לך לצאת מהדיכאון שאת בו כשאת איתו, אבל אם ממש את לא רוצה שום טיפול אז אני הייתי פשוט מוסרת לקרובים אבל אם גם הם לא רוצים אז אולי תתקשרי לרווחה? תבקשי עזרה, וואלה לא יודעת סיטואציה קשה, כאילו בא לי לקחת אותו, באמת.

שואל השאלה:
באמת נשבעת לכם שניסיתי להכריח את עצמי לאהוב אותו 3 שנים שאני מנסה אבל אני פשוט מטפלת בו ונותנת לו הכל נטו כי אני חייבת וזה מרגיש חרא כאילו כל הזמן אני מפנטזת על איזה יפים החיים יהיו בלעדיו וזה מצד שני אני יודעת שאם אתן אותו לאימוץ הורים שלי וסבא וסבתא לא יסלחו לי בחיים אולי אפילו ינתקו קשר איתי

^לאבא הביולוגי אי אפשר לתת?
אם ההורים כל כך יכעסו אז שיקחו אותו..
הייתה לי חברה שהוריה לא רצו אותה כי חזרה בשאלה ובמקום אימוץ הסבתא והסבא מצד האבא לקחו והיא הייתה בת 16 לא תינוקת, והיא סבבה לגמריי ככה שלתת להורים או אחים או אבא ביולוגי מישהו שהתינוק מכיר ודם מדמו עדיף מאשר למסור לזרים או לבית יתומים וכאלה.

את הזויה וכן תשלחי אותו לאימוץ אל תדפקי לו את החיים!!!!

אני לא עומרת תערסי את החיים שלך בשביל מישו אחד זה לא מישו אחד זה הבן שלך וגם את רצית והבת אותו לאולם הזה תחשבי רגע לעצמך איך זה לחיות בלי אמא זה יהיה צלקת מעוד גדולה לילד כשיגדל אני עומרת את בגלל שעברתי במצב כזה תנסי להבין כודם למה הגעת למצב כזה תאזרי באנשים שיש להם ידע בזה אבל על תגרמי לו לגדול בלי אמא

היי, אני חושבת שאת תקועה בחשיבה שלא מועילה לך, זה המצב, יש לך ילד מתוק וחמוד
אולי תעברי תהליך, זה לא קל ולא תתחילי לאהוב אותו תוך שניה, קשה לאהוב מישהו שלוקח כל כך הרבה, אבל זה דבר יפה ומספק לראות יצור כל כך קטן שתלוי בך! וצריך אותך! ומחייך אלייך! וגדל בזכותך!
וכן את צריכה עזרה אז תבקשי אותה, אבל אל תתייאשי ותחשבי שבגלל שיש לך ילד את תקועה בחיים, נכון שזה יותר קשה אך אפשרי

לפי איך שזה נשמע הדבר הכי טןב שיהינ לילד זה אם תמסרי לאימוץ גם אם יהיה לו קשה בהתחלה כי הוא כבר קשור אלייך... וגם אם המשפחה תכעס עלייך אז מה? ברור שזה באסה אבל אל תגרמי לבן אדם לסבול, לחיות בלי אהבה, להרגיש לא רצוי ולהרוס לו תחיים רק כי את מפחדת איל המשפחה תגיב.

קודם כל אני חושבת שתפסיקי להאשים את עצמך על זה שאת לא אוהבת אותו. מוצדקת או לא, אשמה במיוחד כבדה כל כך וארוכה כל כך לא בריאה לנפש שלך זה יכול להרוס אותך יותר מהכל וגם הילד שלך כנראה סובל ממנה באותה מידה שהוא סובל מחוסר האהבה שלך ולדעתי אפילו יותר כי לדעת שהוא גורם סבל להורה שלו יותר כואב מכל החוסר אהבה שבעולם (מדברת מנסיון אישי לצערי)
דבר שני את אימא שלו ואת גם את עצמך אז את יודעת מה הכי טוב בשבילו גם כשאת לא אוהבת אותו והכי חשוב מה הכי טוב בשבילך אל תתני לאנשים לשפוט אותך ויותר גרוע אל תחליטי החלטות (במיוחד קריטיות כל כך) בשביל אנשים אחרים בסופו של דבר את מתמודדת עם הקשיים העליות והירידות זה הקושי שלך ואף אחד לא יכול להגיד לך איך להתמודד איתו או כמה את "בסדר" או לא
אני כן ממליצה, באופן אישי להתייעץ עם גורם מקצועי לפני שאת עושה את הצעד הזה אם ואיך לעשות אותו באופן שהכי פחות יפגע בילד
אני לא מומחית בשום צורה אבל מזמינה אותך לדבר איתי מתי שאת רוצה
בכל זאת אוזן קשבת זה תמיד יכול להיות טוב :)

סורי רוצה להוסיף שאם ההורים שלך יכעסו עלייך תסבירי להם שזה קושי שלך והם לא יכולים לצפות ממך להתמודד איתו בדרך שלהם את אדם בוגר ויש לך שיקול דעת הם לא יכולים להנחית עליך את הטיפול בילד תסבירי להם שאת אוהבת ומכבדת אותם אבל הם חייבים להבין אותך ולכבד את ההחלטות שלך
ולדעתי אם הם רוצים אותו כל כך שיגדלו אותו בעצמם