כתבתי קטע קצר ,אשמח לדעת מה דעתכם.

אז ציירתי להקת ציפורים שנעולה בתוך קופסה.
כי אני אלופת העולם בלברוח ולהעמיד פנים שאני שמחה.
ובכל הטירוף להישאר רגועה.
אבל אני גרועה.
לפחות אני שחקנית מעולה.
ואם היה תחרות בזיוף אז החיוך שלי היה אלוף.
אני מלכה.
בלהעמיד פנים שהכל בסדר כשהכל מתפרק לי מול העיניים.
ויש לי כבר חורים בידיים.
לפעמים אני מרגישה מתה אז אני מכאיבה לעצמי כדי לבדוק אם הרגש נשאר .
ומגלה שהוא נעלם ממזמן.
ויש מן תחושת ריקנות שלא ניתן לתאר במילים.
אבל אני לא מספרת לאיש, שאני לא יכולה להרגיש.
ואיך אני מסבירה שאני חיה את אותו היום כבר שנה?
אני אלופת העולם בלברוח אבל כבר לא נשאר לאן.