תגידו זה נראה לכם הגיוני שההורים שלי לא אוהבים אותי?

נתחיל מזה שאני כל הזמן עושה את הטעות הזאת שנקראת "שפיכה", אני בוכה ואז אמא שלי שואלת אותי מה קרה ואני באמת אומרת לה מה שאני מרגישה והיא פשוט צוחקת עליי או אומרת לי שאני מגזימה והקטע המצחיק הוא שממש לא!
דבר שני אחותי כל הזמן מציקה לי ואני ילדה עצבנית בשנייה ואיתה אני מנסה להישאר רגועה וברגע שאני מתפוצצת ההורים שלי צועקים עליי ואומרים לי שאין לי כבוד ושהם מאוכזבים ממני..
ממש עכשיו אכלתי בורקס ואחותי אמרה בדיחה לא מצחיקה.. אז לא צחקתי ואז אבא שלי אמר לי "מה אין לך כבוד תגידי לי? אני ממש מאוכזב ממך" והקטע הוא שאני תמיד מנסה לרצות את כולם וכשאומרים לי שהם מאוכזבים ממני אני מאכזבת את עצמי פי מיליון.
אין לי כוח להמשיך רק אומרת ניסיתי הכל ורציני אין לי כוח כבר. גם כל פעם שאני עושה משהו לא במקום מבחינת ההורים שלי אז הם מזכירים את החברים שלי ואומרים כזה "מעניין שאת צוחקת מחברים שלך" או דברים בסגנון ושתבינו שאף פעם לא היו לי חברים ורק השנה נפתחתי ואני מרגישה אחרת פתאום.
תגיבו מה אתם חושבים?