10 תשובות
הייתה
הופעתה-ההופעה שלה^
לדעתי הפועל הוא הייתה
שואל השאלה:
הייתה זה פועל?
הייתה זה פועל?
אנונימית
הייתה
כן, כי אפשר לשייך לזה גוף- היה היו הייתה..
וזמן- הייתה תהייה..
וזמן- הייתה תהייה..
הייתה
הייתה
המילים:
היה/הייתה/היו/יהיו.. וכו...
לפעמים יהיו אוגד (במשפט לא פועלי, כלומר "משפט שמני"), ולפעמים יהיו נשוא (פועל).
בשאלה הזאת שפרסמת, "הייתה" היא אוגד. אין פועל!
זה משפט שמני, ולכן הנשוא הוא "טובה".
נושא+אוגד+נשוא.
כדי לדעת מה בדיוק, נעקוב אחר ההוראות:
התהליך השלם של זיהוי הנשוא במשפט:
שלב 1: מחפשים פועל אמיתי במשפט. אם יש פועל נטוי (בעבר, בהווה, בעתיד או בציווי) זהו הנשוא. את הנושא מגלים על-ידי השאלה: מי+הנשוא?
למשל: מי למד?
אם אין פועל נטוי במשפט עוברים לשלב הבא.
שלב 2: מחפשים את המילה "יש" ותחליפיה (אין, היה, אסור).
אם מוצאים את המילה "יש" או את אחד מתחליפיה, (כלומר, ניתן להחליפם במילית "יש") זהו הנשוא. אם לא מצאנו מילים כאלה, עוברים לשלב הבא.
דוגמה לשלב 2:
"היה לי המון אנרגיה"
את המילה "היה" אפשר להחליף ב"יש"
ולכן המילה "היה" = נשוא.
והמילה "אנרגיה" = נושא.
דוגמה נוספת:
"אין חלב במקרר"
אפשר להחליף את "אין" במילה "יש".
לכן "אין" = נשוא.
ו"חלב" = נושא.
שלב 3: המשלים של האוגד כאשר פועל העזר "היה" ונטיותיו או מילת השלילה "אין" ונטיותיה *אינם* מתחלפים במילה "יש", הם אוגדים. הנשוא הוא המשלים של האוגד, והוא יופיע פעמים רבות לאחר האוגד.
ניתן לנסות לשנות את סדר המילים במשפט לסדר מילים בסיסי (נושא+אוגד+נשוא). במקרה כזה האוגד עומד לפני הנשוא, וקל לזהות את הנשוא.
למשל:
"ההורים היו עצבניים"
מחליפים את "היו" ב"יש" ומקבלים משפט לא תקני.
לכן זה משפט ללא פועל. משפט שמני.
"ההורים" = נושא.
"היו" = אוגד (מה שמקשר בין הנושא לנשוא)
"עצבניים" = נשוא.
כל המידע נמצא פה:
https://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=13697
את חלקו העתקתי לכם, והוספתי דוגמאות דומות למה שיש באתר.
היה/הייתה/היו/יהיו.. וכו...
לפעמים יהיו אוגד (במשפט לא פועלי, כלומר "משפט שמני"), ולפעמים יהיו נשוא (פועל).
בשאלה הזאת שפרסמת, "הייתה" היא אוגד. אין פועל!
זה משפט שמני, ולכן הנשוא הוא "טובה".
נושא+אוגד+נשוא.
כדי לדעת מה בדיוק, נעקוב אחר ההוראות:
התהליך השלם של זיהוי הנשוא במשפט:
שלב 1: מחפשים פועל אמיתי במשפט. אם יש פועל נטוי (בעבר, בהווה, בעתיד או בציווי) זהו הנשוא. את הנושא מגלים על-ידי השאלה: מי+הנשוא?
למשל: מי למד?
אם אין פועל נטוי במשפט עוברים לשלב הבא.
שלב 2: מחפשים את המילה "יש" ותחליפיה (אין, היה, אסור).
אם מוצאים את המילה "יש" או את אחד מתחליפיה, (כלומר, ניתן להחליפם במילית "יש") זהו הנשוא. אם לא מצאנו מילים כאלה, עוברים לשלב הבא.
דוגמה לשלב 2:
"היה לי המון אנרגיה"
את המילה "היה" אפשר להחליף ב"יש"
ולכן המילה "היה" = נשוא.
והמילה "אנרגיה" = נושא.
דוגמה נוספת:
"אין חלב במקרר"
אפשר להחליף את "אין" במילה "יש".
לכן "אין" = נשוא.
ו"חלב" = נושא.
שלב 3: המשלים של האוגד כאשר פועל העזר "היה" ונטיותיו או מילת השלילה "אין" ונטיותיה *אינם* מתחלפים במילה "יש", הם אוגדים. הנשוא הוא המשלים של האוגד, והוא יופיע פעמים רבות לאחר האוגד.
ניתן לנסות לשנות את סדר המילים במשפט לסדר מילים בסיסי (נושא+אוגד+נשוא). במקרה כזה האוגד עומד לפני הנשוא, וקל לזהות את הנשוא.
למשל:
"ההורים היו עצבניים"
מחליפים את "היו" ב"יש" ומקבלים משפט לא תקני.
לכן זה משפט ללא פועל. משפט שמני.
"ההורים" = נושא.
"היו" = אוגד (מה שמקשר בין הנושא לנשוא)
"עצבניים" = נשוא.
כל המידע נמצא פה:
https://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=13697
את חלקו העתקתי לכם, והוספתי דוגמאות דומות למה שיש באתר.
באותו הנושא: