למה יש אנשים כאלה? פריקה

יש לי ילדה בכיתה חשבתי שהיא החברה הכי טובה שלי, תמיד הייתה אומרת לי את זה, אבל לא. היא תמיד הייתה מדברת איתי אחרי בצפר וצוחקת איתי, היה לי כיף איתה, אבל בבצפר עצמו לא, כאילו היא התביישה בי, תמיד השאירה אותי לבד שם. תמיד רציתי להעיר לה על זה אבל פחדתי שאולי היא תתרחק ממני כי זה קרה לי עם חברה אחרת, אז פשוט שמרתי בבטן ונהנתי מהרגע. אחרי כמה חודשים חליתי בקורונה, לקחתי את זה ממש קשה והיא ידעה על זה, אבל במקום לעודד אותי היא התעלמה, לא דיברה ולא כלום, אפילו החלמה מהירה לא אמרה. די נפגעתי מזה אבל המשכתי הלאה. אחרי כמה זמן הגיע יום כיפור, היא תכננה איתי להיפגש ושנהיה ביחד, ואז אחרי יומיים היא אמרה שהיא לא יכולה בסוף והיא לא מרגישה טוב, אמרתי לה סבבה וקבעתי עם חברות אחרות. הגיע היום עצמו ואני וחברות שלי פגשנו שם ילדים מהכיתה, באנו להגיד להם צום קל ומחילה אך פגענו ואני רואה אותה שם איתם, היא הסתכלה עלי ולא הגיבה וגם אני אמרתי להם ישר "יאללה בואו נמשיך" רק כדי להתחמק ממנה. ואז כשחזרנו לבית ספר היא ניסתה להעליב אותי ולפגוע בי כל הזמן והתעלמתי ממנה. אחרי שבועיים השלמנו. שבוע אחרי בערך היא הזמינה אותי לראות סרט איתה ועם הילדים שהיו איתה ביום כיפור, הגעתי אליה, והם כל הזמן ריכלו עלי, התלחששו לידי, הסתירו ממני דברים בקבוצה שלהם לבד וכל זה ביחד איתה והיא לא עשתה עם זה כלום, פשוט שיתפה פעולה. באמצע המצאתי תירוץ שאני חייבת ללכת ופשוט ברחתי משם בבכי ענק ובלב שבור. ועד היום אני חושבת לעצמי איך הייתי חברה של מישהי כל כך רעה? איך?
מה אתם חושבים על זה?