גם אתם חושבים שכל העניין הזה של מחוייבות אישית זה מיותר לחלוטין?

מסכימה לגמרי

כדי שתלמד גם להיות בן אדם ולעזור לקהילה בנוסף לציון שלך

שואל השאלה:
אנונימית,
אבל אני כבר בן אדם. אני יודע לעזור, אבל אני גם יודע לא להיות פראייר שנותן מעצמי לאדם זר ללא כל תמורה. אם המטרה שלהם היא לחנך אותנו, כדאי להם להתחיל בעצמם. הם מנהגים כמו חיות בכנסת.

לא מסכימה בכלל, לבני נוער יש כוח מטורף והם יכולים לעזור לשנות ולהשפיע. מה רע בלתת מעצמך קצת לאחרים ? מה כואב ? לימודים זה לא הכל ויש דברים אחרים חשובים לא פחות בחיים. 60 שעות זה כלום. אני מתנדבת גם בתור חונכות לילדה ועזרה לימודית, גם עם אנשים עם צרכים מיוחדים וגם בעזר מציון, וזה לא מונע ממני להשקיע בלימודים או לעבוד או לצאת עם חברות ואת ה60 שעות סיימתי מזמן.

שואל השאלה, לא על הכל בחיים צריך לקבל תמורה חומרי. אתה רוצה להיות אותו קשיש בודד שלאף אחד לא אכפת ממנו ? זה המקום שלנו בתור בני נוער להראות שלנו אכפת ולנו חשוב, ובדיוק בגלל אנשים כמוך, ה60 שעות הם חובה ולא בחירה מהסיבה הפשוטה שאם זה לא היה, אני לא חושבת שאיי פעם הייתה הולך להתנדב או לעזור למשהו.

שואל השאלה:
כואב לי. כואב לי לתת את הזמן שלי לאדם שלא אכפת לי ממנו רק בשביל תעודת בגרות. זה כואב. זה אוכל אותי. ובכלל גם אין זמן לזה. אני מתקשר למקום התנדבות, הם רוצים בשעה מסויימת ואני לא יכול באותה שעה, אז אני מתקשר למקום אחר ושוב פעם זה חוזר על עצמו. עד שמצאתי מקום הנשמה יצאה לי

אני הייתי כמוך בהתחלה, לא היה לי רצון לעשות את זה וראיתי את זה כבזבוז זמן מה גם שכל החברות שלי מדריכות בתנועות נוער ורק אני לא ואז יצא שלא היה לי מה לעשות והייתי לבד. אז דיברתי עם המנהלת בית ספר שקרוב אלי והיא מצאה לי ילדה חמודה ביסודי שזקוקה לעזרה, ואנחנו נפגשות פעם בשבועיים בערך לכמה שעות וזה ממש נחמד וגם לא כל כך קבוע, אבל כשהתחלתי איתה ראיתי כמה זה נחמד וממלא לתת מעצמך לאחר ובאמת כמה שזה מדהים. בקיצור תבוא בגישה חיובית.