5 תשובות
אין לי שאלה אבל כל הכבוד שאת רוצה לעזור לאנשים
שותפה אני גם הייתי במעצר
כל הכבוד שאת רוצה לעזור, כן ירבו כמוך
כל הכבוד שאת רוצה לעזור, כן ירבו כמוך
איך זה במעצר? ועל מה נכנסת?
שואל השאלה:
לי אישית היה נורא, פשוט נורא. בכיתי כל יום, היה לי ממש קשה נפשית. אבל זאת הייתה החוויה שלי, מאוד קשה לי להיות בתנאים האלה וזאת הסיבה שהייתי שם בכלל בתכלס. אבל זה משתנה, לכולן קשה בסופו של דבר, זה רמות שונות, יש כאלה שיוצאות משם עם חוויה. זה כן היה משהו שלא אשכח בחיים, והכרתי שם לא חברות לחיים או משהו אבל זכיתי לשמוע סיפורים, חוויות של חיילות אחרות. אבל היה לי פשוט קשה בטירוף. כל היום לא עושים כלום וכמובן אין טלפונים, אין כלום. אני הבאתי מלא ציוד מהבית ולא הכניסו כמעט כלום. אפילו את הסבונים שלי הייתי צריכה להעביר לבקבוקי מים/ כוסות. הזוי.. ואם לא הבאת ספר מהבית אז בכלל נדפקת, כי כל היום זה או לישון או לקרוא ספר, אין משהו אחר לעשות. ויש רק 6 דקות שיחה בכל יום. ובגלל שלא עושים כלום הימים עוברים לאט בטירוף ברוך השם יצאתי משם וזה נגמר. ובסופו של דבר אני אקבל מה שאני רוצה ואני לא מתחרטת על הדרך שבה בחרתי, אני יודעת שלא שמים על חיילים בדרך אחרת. ונכנסתי למעצר על סירוב פקודה, כי סירבתי להכנס לקורס. אחרי הטירונות שיבצו אותי לתפקיד שלא מעניין אותי והוא בבסיס סגור, ואני רוצה שיבטיחו לי יומיות. באופן כללי החיל שנתקעתי בו לא מעניין אותי, והלוואי והייתי יודעת מלכתחילה, מקווה שיעיפו אותי ממנו. אבל הכי חשוב לי זה שאעשה יומיות קרוב לבית, התפקיד זה כבר נושא אחר שפחות מטריד אותי. אני פשוט לא מסוגלת לישון מחוץ לבית, להתקלח ולעשות שירותים מחוץ לבית, לראות את המשפחה רק פעם באף פעם. אין סיכוי. לא מוכנה שיקחו לי את החיים שלי בשביל התפקיד המעפן הזה שגם אותו לא באלי ממילא. אז בגלל זה סירבתי חח..
לי אישית היה נורא, פשוט נורא. בכיתי כל יום, היה לי ממש קשה נפשית. אבל זאת הייתה החוויה שלי, מאוד קשה לי להיות בתנאים האלה וזאת הסיבה שהייתי שם בכלל בתכלס. אבל זה משתנה, לכולן קשה בסופו של דבר, זה רמות שונות, יש כאלה שיוצאות משם עם חוויה. זה כן היה משהו שלא אשכח בחיים, והכרתי שם לא חברות לחיים או משהו אבל זכיתי לשמוע סיפורים, חוויות של חיילות אחרות. אבל היה לי פשוט קשה בטירוף. כל היום לא עושים כלום וכמובן אין טלפונים, אין כלום. אני הבאתי מלא ציוד מהבית ולא הכניסו כמעט כלום. אפילו את הסבונים שלי הייתי צריכה להעביר לבקבוקי מים/ כוסות. הזוי.. ואם לא הבאת ספר מהבית אז בכלל נדפקת, כי כל היום זה או לישון או לקרוא ספר, אין משהו אחר לעשות. ויש רק 6 דקות שיחה בכל יום. ובגלל שלא עושים כלום הימים עוברים לאט בטירוף ברוך השם יצאתי משם וזה נגמר. ובסופו של דבר אני אקבל מה שאני רוצה ואני לא מתחרטת על הדרך שבה בחרתי, אני יודעת שלא שמים על חיילים בדרך אחרת. ונכנסתי למעצר על סירוב פקודה, כי סירבתי להכנס לקורס. אחרי הטירונות שיבצו אותי לתפקיד שלא מעניין אותי והוא בבסיס סגור, ואני רוצה שיבטיחו לי יומיות. באופן כללי החיל שנתקעתי בו לא מעניין אותי, והלוואי והייתי יודעת מלכתחילה, מקווה שיעיפו אותי ממנו. אבל הכי חשוב לי זה שאעשה יומיות קרוב לבית, התפקיד זה כבר נושא אחר שפחות מטריד אותי. אני פשוט לא מסוגלת לישון מחוץ לבית, להתקלח ולעשות שירותים מחוץ לבית, לראות את המשפחה רק פעם באף פעם. אין סיכוי. לא מוכנה שיקחו לי את החיים שלי בשביל התפקיד המעפן הזה שגם אותו לא באלי ממילא. אז בגלל זה סירבתי חח..
אנונימית
שואל השאלה:
שני פסיקים - אחות, על מה את היית?
ולך ולמאור - למה לא? אני אשמח לשתף את החוויות שלי ואולי לעזור לאחרות
שני פסיקים - אחות, על מה את היית?
ולך ולמאור - למה לא? אני אשמח לשתף את החוויות שלי ואולי לעזור לאחרות
אנונימית
באותו הנושא: