אנשים בדיכאון (יותר לכיוון של דיכאון קשה)

דיכאון זה מחלה פנימית, בה אתה בעצם רב עם הקול הפנימי שלך שאומר לך דברים רעים

העניין הוא, שלמדתי במהלך השנים שהמחשבה שלך יוצרת מצב רוח, כלומר אם תחשוב שלילי, תרגיש שלילי בעקבות זאת.

לכן, כשאנשים מתעוררים בבוקר, אם המחשבה שלהם זה "יואו עוד יום סעמק" הם מראש כבר לא ירצו לקום

וכן, אני בדיכאון כבד.

תראי... אני קם כל בוקר לעבודה... אבל אני קם ללא חשק... אני מתעורר בשעה 7 בבוקר ונשאר במיטה עד 8 בבוקר... ואז יוצא ומתארגן תוך 3 דקות ונוסע לעבודה.
אני קם כי אין ברירה... איך אני קם בדיוק? אני פשוט תופס את עצמי, מוציא את הרגליים מחוץ לשמיכה... שם את הרגליים על הקרקע ומקבל ישר את הקור לרגליים וזה גורם לי לקום.
ממליץ לשים את הטלפון רחוק ממך במהלך הלילה, עם שעון מעורר, זה גם עוזר לקום מהמיטה.
בנוסף, אני לא בדיכאון(לא אובחנתי) ואני מרגיש שמאז אוגוסט 21 הפסקתי לרצות לקום מהמיטה... אבל אני קם בכל זאת.
בהצלחה. (-:

שואל השאלה:
^^מצטערת לשמוע, מאמינה שיהיה טוב 3>
ותודה ממש על המענה!
יש לי עוד שאלה בעקבות מה שכתבת, אז בעצם הקטע שקשה או בלתי אפשרי לקום מהמיטה, יכול להיות בלי להיות מלווה בתחושות כלשהם או מחשבות כלשהם? נגיד כן, אני כן חושבת שיהיה יום חרא או משהו, אבל זה האמת נגיד די רגיל אצלי בתקופה האחרונה, אבל אם אני לא קמה, אם אני מרגישה עייפה ומותשת ולא מוצאת את הכוחות לקום, זה נחשב למה שתיארת פה, למה שאני שאלתי בשאלה, או שזה סתם פשוט? לא יודעת. זה גם נחשב? מתי לא קמים מהמיטה בגלל דיכאון בקטע כזה ומתי זה משהו אחר? זה חייב להיות לזמן מסויים?
סליחה על כל מטר השאלות האלו אני רק מנסה להבין
ואין בחיים שלי אף אחד שיעזור לי להבין
ואני נכנסתי לכל המצב הזה במאי, ככה שעוד איזה שלושה חודשים זה יהיה שנה מאז שכנראה אני בדיכאון. או לפחות מאז שזה נעשה רציני והתחלתי לשים לב, כי כנראה זה היה קיים גם לפני כן.
לא עשיתי אבחון עוד (עושה בקרוב), ככה שבגלל זה אומרת כנראה.
אבל בתכלס אני יודעת שזה דיכאון.
חוויתי גם טיפה את הדברים הקשים.
כמו מחשבות אובדניות נראה לי.
לא יודעת, אני לא יודעת כלום ולא בטוחה בכלום.
ואין אף אחד שיעזור לי אוף.
קיצר ממש סליחה על החפירה הזאת, אעריך אם תוכל עוד לעזור, מודה ממש ומאמינה שיהיה טוב בסוף❤

אממ בגדול זה תחושה של משקולת ענקית על החזה כאילו אצלי פשוט כל פעם שאני בדיכאון אני גם יכולה ממש פיזית להרגיש מועקה בחזה פיזית להרגיש שקשה לי ושאני לא מסוגלת לעשות כלום ואני
בכלליות זה גם הוביל לפגיעה עצמית וכל מיני כאלו
ואיך קמים מזה? מספרים לאנשים בסופו של דבר
אבל יש פעמים שגם אם נספר לאנשים וגם עם כל החברים שבעולם יהיו מסביבנו וינסו לעזור עדיין אנחנו פשוט נרצה להיות לבד ושום דבר לא יעזור אז פשוט לתת לעצמך את הזמן שלך ובסוף יוצאים מזה
אני אישית לא יודעת איך לצאת מזה לגמרי כי הדיכאון עצמו תמיד תמיד יהיה שם אבל צריך לדעת להימנע מהדברים הנלווים
אני אישית הפסקתי עם הפגיעה עצמית כבר 24 ימים כי הזמינו לי משטרה בגלל שהייתי במצב מאוד קשה ולא ידעתי מה לעשות אז כתבתי הודעה לעומת סהר שפשוט הזמינה לי משטרה במקום לנסות לעזור לי כי תכלס נטו הייתי צריכה לדבר עם מישהו
בכל מקרה אחרי כל זה ראיתי את התגובה של אמא שלי והחלטתי שאני צריכה להפסיק
רוצה להפסיק? לא
אבל בסופו של דבר אין לי יותר מידי ברירות כי מבחינתי זה עוזר לי ואין בזה שום דבר רע
לעומת כל אדם אחר שרואה את זה כמעשה פסול
ולכן אני מנסה להפסיק למרות שאני מודה שאני מתמודדת חד משמעית עם התמכרות
וזהו בגדול
אין תשובה חד משמעית או פתרון קסם
מה כן יש?
לנסות
להבין שזה בסדר להיות מותש
וזה בסדר לנוח ולהיות במיטה כמה ימים ולהתערבב עם הכאב שלך ולהישקע בו
וזה בסדר לתת זמן לעצמך
ופשוט לנסות
אני מניחה מהשאלה שאת לא רוצה להישאר בדיכאון כי יש המון שכן רוצים להישאר בו ומאוד מפחדים גם לאבד אותו
אז פשוט תשתפי אנשים
אל תיהיי בזה לבד
וזהו
את מוזמנת לדבר איתי בפרטי אם את רוצה אני אשמח לעזור
(כי אם אני לא יכולה לעזור לעצמי לפחות לאנשים אחרים בסטיפסס)


ותמיד תזכרי שהכל יהיה בסדר בסוף :)

שואל השאלה:
^^^פחות או יותר מה שאני מרגישה, תודה רבה לך ומאמינה שגם אצלך המצב ישתפר 3>
ותודה גם :)

דבר ראשון, תמיד יש מי שיעזור לך, זה יכול להיות אנשים מפה היי, אני פה!
את רוצה לדבר? תרגישי חופשי לשלוח לי פרטי.

שנית, זה קצת קשה לשים את האצבע על מה נגרם מדיכאון ומה נגרם סתם מדכדוך, יש המון סיבות שאת לא תרצי לקום וזה לא חייב להיות בהכרח דיכאון.

הדרך לאפיין דיכאון, תהיה מעקב ארוך על הסדר יום ולראות אם דברים נראים שונים מהסדר יום שהיה לך לפני תקופה, אם את רואה ירידה משמעותית במצב רוח ותחושות בכללי, זה כנראה דיכאון.

שואל השאלה:
^^^וואי שמיניסטית את מדהימה! תודה לך ממש, אשמח לפנות אליך לפרטי בקרוב :))
ו-וואו אני לגמרי שכחתי אבל הזכרת לי שהייתי שם. כשזה רק יחסית היה רציני, בחופש הגדול של שנה שעברה (והתחלתי להרגיש הכל באופן רציני ורצוף במאי), פשוט לא קמתי מהמיטה/מהכיסא (כי רק דרכו יכולתי לראות סדרות) ימים רצופים, לא הייתי מתקלחת או אוכלת, הייתי מרגישה לחצים וכאבים בחזה, מועקה וריקנות.
אוקיי אז אני כן כנראה יותר איך זה חחח
קיצר ממש תודה לך כי את גם עודדת אותי וגם עזרת לי להבין הרבה.
וואו נראה לי הכל אצלי פשוט מודחק.
בכל אופן ממש מצטערת לשמוע על המקום שהיית ושאת עוד נמצאת בו, מאחלת רק טוב, יהיה בסדר בסוף 3>
ולגמרי, מסכימה ומתחברת לכל דבר שאמרת, ועזר לי לשמוע את כל זה אז תודה לך שוב :)
ואת צודקת לגמרי, אבל מה אם לי קשה להבין ולהכיל את הכל? אם בגלל זה אני ארגיש רע יותר עם עצמי? ומה עם אחרים? כשאף אחד לא מבין, כולם צועקים עלי ללמוד ולהפסיק להתעצל, ולמה לא אכפת לי בכלל משום דבר, איך אני אמורה להתמודד עם כל זה, איך אני אמורה לתת לעצמי מנוחה ולנסות להפסיק לרגע את המלחמה שבתוכי כשמבחוץ עוד כולם נלחמים בי וגורמים לעוד יותר מלחמה פנימית? אוף זה קשה
אני לא יודעת למה בכלל נכנסתי לדיכאון, אם זה מה שזה וכנראה שכן, אני ממש מרגישה את זה.
אני לא יודעת שום דבר אוף ואף אחד מסביב לא מבין.
זה כאילו בא לי לישון כל החיים, עד שזה יעבור. בתקווה שזה יקרה. לא שגם היא נוכחת כן?
אוף תודה לך ממש בקיצור, אשמח אם תוכלי לעזור גם במשהו מזה, ובהמשך אפנה אליך לפרטי, מעריכה❤

שואל השאלה:
^^vanth וואו די אתה גם כל כך מדהים, איזה אנשים מדהימים אתם כולכם! :)
ותודה לך ממש! אשמח לפנות אליך בפרטי גם בהמשך
והבנתי למה התכוונת, אנסה להבין למה לאחרונה קשה לי לקום מהמיטה אבל לא ברמה שתמיד מתארים פה
וכן, אני לדעתי 99% בדיכאון. זה שלא קיבלתי אישור מאיש מקצוע (בעצם שלא עשיתי עוד אבחון) זה הדבר היחיד למה אני לא בטוחה 100%
כי כל התסמינים כמעט לדעתי נכונים לגביי, וכל מה שאנשים בדיכאון מתארים מרגיש נכון לי גם וגם אני חוויתי בהרגשה והכל.

אני כן בטיפול פשוט לא עם פסיכולוגית. היא לא ממש מבינה בדיכאון ככה שאני לא מצליחה לברר על זה משהו, להתעמק בזה ולפתור את זה כמו שצריך, אפילו לא לקבל תמיכה בזה חושבת. כי שם היא מתמקדת איתי על סתם דברים מחיי היומיום, לא באמת על הדיכאון עצמו.
מה שאני מנסה לשאול פה זה, אתם חושבים שאני צריכה ללכת לטיפול אצל פסיכולוג? יש הבדל? איך זה עובד, ומה השוני? איך זה יהיה?
כמובן רק אם אתם יכולים לעזור בזה
ומעריכה את כולכם 3>

אני מרגישה שאין טעם לזה, שאין סיבה למאמץ שזה ידרוש ממני. בזמן הקשה יותר הרייקנות שהרגשתי והכאב הזה הפנימי גרמו לי להיות חלשה פיזית ומקלחת ושירותים שזה דבר ככ בסיסי היה נראה לי פרויקט.
לא היה לי רצון לשום דבר, כלום
לא אוכל לא חברה לא משפחה לא מין וכל מה שתעלי על הדעת.
היה שלב שהייתי צריכה לצאת לרופאה פסיכולוגית וכזה ולא הייתי מוכנה לצאת כשאני מוזנחת ככה ובלי מסקרה וכזה אז הייתי קמה מספיק זמן לפני בלי כוח ועושה הכל לאט.
ברמה שלבנאדם בסדר לוקח חצי שעה התארגנות כוללת, לי לקח שעתיים ומשהו.
והתרופות נגד דכאון התחילו לעזור באיזה שהוא שלב ואיזנו קצת ואז הייתי יותר חיונית והצלחתי למצוא כוחות לצאת יותר מהמיטה , לסדר קצת את החדר שהיה נראה כמו מזבלה.

ולא צריך להגיע למצבים קיצוניים כדי לקבל טיפול מאמי, מגיע לך לקבל עזרה בכל שלב וכמובן אני כאן אם את צריכה❤

אשמח לשתף אבל בפרטי. מוזמנת לשלוח הודעה

גם אני יכולתי לקום מהמיטה.
אבל אתה קם בתחושה שלא בא לך לקום.
זה חרא.
אבל אתמול נגיד לא יכלתי לצאת מהמיטה.
אתה מרגיש שאתה פשוט לא יכול! כואב לך בנשמה, כואב לך לראות אנשים.
כואב לך מעצמך.
את מרגישה שיש לך איזה 100 קילו בלב.
האיפור יורד מהר מידי.
ואת לא מפסיקה לבכות.
את פיזית לא יכולה לקום.
זהו.

תנסי שחבר שלך בוגד בך אחרי 3 שנים

אני הולכת לבית ספר.. אבל שונאת כל רגע כל שנייה ובעיקר את עצמי.. זה לופ של שוב עוד יום.. למי יש כוח אז אני קמה לבית ספר כדי שלא יעיפו אותי ומנסה להתמודד (בדרך כלל חוזרת מוקדם הביתה) ואז נשברת שם

אצלי זה ממש התדרדר עם השנים ואני חושבת שאני יודעת מתי זה התחיל. אני מרגישה הרבה מועקה בחזה וחוסר רצון לעשות דברים גם דברים שאני אוהבת. זה ממש קשה. יש הרבה ימים רעים, ימים שנראה שפשוט אין טעם לעשות משהו עם החיים. אני מתבודדת מלא, ניתקתי קשר עם כולן כי אין לי כח להתמודד איתן וגם כי הם פגעו בי. עם הדיכאון יש תחשות עייפות נוראית לפעמים, אני יכולה לישון יום שלם ועדיין להרגיש עייפה.
כל מה שאני יכולה להגיד זה שאם יש למישהו הרגשה שהוא נכנס לדבר שהוא לא בטוח לגביו ושזה בעיקר בגלל לחת מהסביבה, צאו מזה. בסוף אתם תתמודדו עם ההשלכות ולסביבה הזאת שהכניסה אותכן לזה לא יהיה אכפת. יש לכם את עצמכם אז אל תאבדו את זה בגלל שטויות.לצערי הרב נכנעתי ללחצים של הסביבה ונכנסתי למקום ממש רע, מקום שידעתי מראש שיהיה לי רע בו וזה משפיע עליי עד היום.

^^^^^^^^ בכיף אני תמיד תמיד פה, בנוגע לאנשים אחרים זה כבר תורה שלמה ולצערי אני בשיעור ביולוגיה מרתק אז תשלחי לי הודעה בפרטי ואני אחפור לך מאוחר יותר :)❤❤❤

מרגישה שהכל חסר משמעות, לא רוצה לעשות שום דבר בשביל עצמי שיגרום לי להרגיש טוב יותר. הבעיה היא שהמיטה היא המקום הבטוח שלי, ברור שאני אעדיף להמשיך להתדרדר ולשקוע בדיכאון שזה משהו שאני מכירה כבר המון שנים, מאשר להרים את עצמי ולהתמודד עם החיים. איבדתי את החשק לעשות כל דבר שאהבתי בעבר, הייתי מנגנת, רוקדת, מציירת, משחקת במחשב פעם. עכשיו אני צריכה להכריח את עצמי לעשות את הדברים הכי פשוטים. לקום ולצחצח שיניים, להתקלח, ללכת לשירותים, לאכול. כל יום נראה אותו הדבר ואני לא מצליחה לשבור את המעגל הזה. אני מרגישה שמגיע לי יותר טוב מזה ושאני צריכה להלחם אבל אין לי כבר את הכוחות. אני לבד 24/7 בתוך המחשבות של עצמי, חווה הרבה ניתוקים ורק מפנטזת על מישהו שיהיה פה וישתיק את המחשבות שלי. עכשיו ביומיום אולי הדבר הכי גדול שאני עושה זה להכריח את עצמי לראות סרטים וסדרות. אבל גם בזה אני כושלת. מאז שסיימתי תיכון הכל התדרדר למרות שגם לפני שסיימתי הייתי במצב לא טוב אבל לפחות אז הייתה לי מסגרת, היה לי משהו לשאוף אליו, הייתי בטיפול אצל פסיכולוגית מדהימה שכל כך עזרה לי באותה התקופה והפסקתי ללכת אליה כמעט לפני שנה. חבל שלא הערכתי אותה מספיק באותה התקופה ולא ניצלתי את השהות שלה, היה לה המון לתת. קבעתי תור לפסיכיאטר לפני שלושה חודשים והוא לא לקח אותי ברצינות ולא רצה להכניס אותי לטיפול במרכז לבריאות הנפש, אמר שהטיפול מגיע רק לאנשים שלא יכולים בלעדיו לול ומאז התדרדרתי עוד יותר והצורך להוכיח שאני חולה התגבר

אני מרגיש אני עייף ולא מסוגל להירדם בכלל

חוסר תאבון
חוסר יכולת לקום מהמיטה, יותר מסתם חוסר רצון ה' אשכרה מרגיש כאילו אתה לא יכול לקום
בדרך כלל אני לוקחת כמה ימים ואז יש לי בחינה חשובה ואני צריכה להתאפס

תחושה של חוסר משמעות,מחשבות שליליות,באלך רק לישון ואין לך רצון לצאת מהמיטה,איבוד של חשק מדברים שהיית נהנה בעבר,התבודדות,חוסר אנרגיה ועייפות זה הדברים שאני חווה וכן זה נורא לגמרי...

תרופות וטיפול פסיכולוגי מסיבי.
הייתי מאושפזת במחלקה פסיכיאטרית ארבעה חודשים על פגיעה עצמית, חרדות, ניסיון התאבדות (היה דיכאון, גילו מאניה דיפרסיה). הטיפול הקשוח והשגרה הנוקשה במחלקה, בשילוב עם התרופות שהתחלתי לקחת הציל לי את החיים. לא הייתי מסתדרת לבד.
זה כל מה שעזר ועוזר לי, בלי זה אני הייתי מתה, פשוטו כמשמעו.

בתור אחת שהייתה בדיכאון שנה וחצי ( מאובחנת ולקחתי כדורים נגד ופסיכולוגים ) לא זה היה קצת אחרת, הייתה ועדיין יש לע חרדת נטישה ופרידה מטורפת כך שלא יכולתי להיות לבד אבל לא היה לי כוח להיות עם אנשים. הייתי עם אמא שלי בחנות שלה כל הזמן אחרי בית הספר הייתי הולכת אליה והיה ימים שהייתי באה איתה בלי ללכת לבית הספר. זה פשוט היה מין הרגשת חרדה ופחד של להיות בבית, לא יכולתי לחזור הביתה ואם הייתי חוזרת הייתי בחרדה מטורפת ופחד מטורף לגמרי.. זה פשוט חסר כוחות אין כוח לחיים, לחשוב שכל יום אותו הדבר ושאין פואנטה לכלום. בסופו של דבר עברתי לסביבה אחרת ובית גפר אחר ומצאתי את עצמי וזה הרים אותי לגמרי לדעת דיש אנשים שאני חשובה להם ולאט לאט זה עבר

שואל השאלה:
מראש אומרת לכולם שמצטערת שהם עוברים את זה כי זה באמת כל כך קשה, אבל יהיה טוב, תחזיקו חזק❤
והלוואי והייתי יכולה לתת לכולכם פרחים, אתם אנשים כל כך מדהימים, וגם וואו לא ציפיתי שכל כך הרבה יגיבו וינעצו ויעזרו ככה, אז מודה לכם כל כך!!❤

live the moment, אוף לגמרי, מתחברת לכל דבר, ותודה לך ממש, אפנה אליך מאוחר יותר (גם לכל השאר שהציעו ממש אשמח אבל יקח זמן). ושתדעי שאת לא לבד בזה. כולם גם שידעו. מקווה שהשאלה הזאת גם עזרה לכולם בפריקה ובלהרגיש לא לבד בכל זה 3>
אשמח גם שאם מישהו מבין על כדורים יוכל להסביר על זה אבל מרגיש לי שאני מבקשת יותר מדי, אז אבין אם לאף אחד פה לא יהיה כוח חחח, אני שמחה כבר במה שקיבלתי פה ממכם 3>

wild animal סבבה פונה אליך עוד מעט :)

וואו, תדמיינו שיש לי שם מגניב, קלעת בול. אני נראה לי כבר הדחקתי הכל ככה שיש מחשבות מסויימות שנשארות בצד בלי ידיעה או רגשות שנאטמות. אבל לגמרי וואי. בסוף יהיה לכולנו טוב 3>

מגיבה לכל השאר בהודעות נוספות חחח, מקווה שאני לא חופרת פה פשוט חשוב לי לתת לכל אחד מענה אישי כמו שנתתם לי פה 3>
חוץ מזה שממש עושה טוב לדבר איתכם וגם לפרוק פה, עם כל אחד ואחד ממכם גם באופן אישי
כל אחד גם נתן משהו שונה, חשוב לי להגיב לזה
מקווה שזה לא חופר מדי וואי

דיכאון זה מחלה נפשית, קצר ולעניין.

שואל השאלה:
lisa_
הבנתי, אוף :/ זה באמת קשה. אבל נתגבר על זה, גם את אל תשכחי שאת לא לבד, למרות איך שזה מרגיש.
אשמח גם אם מישהו ירצה לעדכן מדי פעם מה המצב וזה, זה יכול להיות ממש נחמד!
וואי כל כך אוהבת אתכם אנשים
מרגיש גם טוב שסוף סוף יש מי שמבין ואפשר לחלוק איתו את כל זה
וכואב לשמוע שלכולכם קשה אבל לפחות יכול להיות קשה ביחד ולא לבד 3>

אנונימי, וואו ברור זה קשה. יהיה טוב, אתה תמצא מישהו טוב יותר❤

אין כינוי יואו
וואו סיפור חיי מאז שזה התחיל. באמת, אין לך מושג עד כמה זה נכון לגביי. כל יום ויום שקמים בקושי בבוקר זה לחשוב "אולי אני לא אבוא היום? רק היום.." אבל זה ככה כל יום.. זה לא באמת אפשרי. זה אשכרה לגרור את עצמך לבית הספר ולכל זה, לכל דבר. זה לשמור שם הכל בפנים, להרגיש יותר רע, לנסות להשתחרר משם מוקדם; אבל בבית בדרך כלל באמת להתפרק ולפרוק הכל, בלי שמשהו באמת עובר אבל, ולחוות הכל שוב מחדש ועוד פעם..
מנסה להגיד גם לך, את לא לבד
איכשהו נמצא לזה פתרון, זה אפשרי למרות הכל

שואל השאלה:
אנונימית, מדהים מצידך לנסות לעזור גם לאחרים. ואת צודקת, צריך לנסות לעצור את זה לפני שיהיה מאוחר מדי, גם אם זה עוד לא שם. אנשים לא יודעים תמיד עד כמה דברים כאלה או אחרים באמת באמת חשובים ומשמעותיים.
ואני מצטערת גם לשמוע שזה ככה, יהיה טוב בסוף. מכירה כל כך את התחושות האלו, את כל זה, אבל את חזקה ומדהימה שכבר את עומדת בזה ולא מוותרת, אז תמשיכי ככה ובסוף זה יעבור. באמת, אומרת גם לכולכם פה 3>

שמיניסטית, תודה רבה❤❤❤

יש להחליף כינוי, אוף באמת שכואב לי לשמוע. ואולי אתו סתם מילים ריקות בשבילך עכשיו, אבל את תתגברי על זה אוקיי? את כן. דברים עוד לא אבודים, את לא אבודה, אפשר עוד למצוא פתרונות. נכון זה קשה, והרבה יותר מקשה, עכשיו ללכת ולנסות כל פתרון שקיים, אבל מתישהו הוא יבוא ויהיה שם, יוציא אותך מזה. שמעתי על אנשים בדיכאון קשה ממש שהצליחו לצאת מזה. אם זה אפשרי, אז זה אפשרי. גם לך, גם לכל אחד אחר פה, גם לי, לכולנו. אני יודעת שקשה להאמין בזה, אני מתקשה להאמין בזה בעצמי, אבל אני מנסה להזכיר לעצמי בכל פעם וגם אומרת לך ולכם פה. יהיה טוב אוקיי? אני לא סתם חוזרת על זה ולא סתם אומרת את זה לכל אחד באופן אישי, מקווה שזה מעודד אתכם לפחות טיפה או שלפחות לא להפך מעצבן כי לפעמים כואב לשמוע את זה ממישהו שלא באמת מבין למשל, אבל הי, אני כן מבינה! ברור שאין לי את כל הידע בנושא דיכאון, אני עצמי שאלתי פה שאלה בסיסית על זה, אבל יודעת די הרבה ועדיין, עוברת את זה, חושבת שזה מספיק כדי להיות מישהי שמבינה איך זה. בקיצור, מקווה לשמוע ממך עדכון אם אי פעם תרצי לעדכן, ויודעת שגם אם תתני אחד כזה, מתישהו יבוא אחד טוב שישמח את כולנו (או רק אותי אם תבחרי בפרטי)❤

שואל השאלה:
mister z, כמוך בזה, יאללה מתישהו זה ישתנה

נמוכציק (לא נמוכה), קודם כל אתחיל בזה ש-הי, גם בזה אנחנו דומות ;)
וכן לגמרי, זו התמודדות קשה. אני כמוך בזה
איך באמת כולכם מתמודדים עם מבחנים או כשיש בגרויות וכל זה? הדיכאון נפל לי על השנים הכי נוראיות (יחסית לאלו שהיו לפני לפחות) וואו, כיתה י"א. בקיצור אם יש לכם כוח לענות למשהו ממה ששאלתי, אשמח :)

dexi :) כן, לגמרי.. :/ באמת שזה קשה. אבל נעבור את זה, עוד קצת, רק עוד קצת. באמת שאתה לא יודע את כמה אתה צריך להעריך את עצמך על זה שאתה עוד מחזיק מעמד, כולכם. וואו, זה באמת ענק. שתדעו, במיוחד אם אף אחד לא אומר לכם כי לא מבינים את זה. ואם יש לכם מי שמבין, שמחה שאתם לא לבד :)

מאובחנת בדיכאון וocd יש ימים שהאוסידי מתגבר עליי וכל הרצונות לקום נעלמים בשנייה
הדבר היחיד שמרים אותי זה הצבא כי אני חיילת ואין לי ברירה כל כך
אבל אם יש ימים שזה מתגבר עליי אני מבקשת יום חופש ולפעמים נותנים לי

תודה אהובה, נחמד מצדך להקדיש זמן ולתת תקווה לאנשים כאן. מקווה שגם לך תבוא תקופה טובה יותר ותראי את האור ❤

שואל השאלה:
וואו אנונימית זה כל כך קשה.. מצטערת שחווית את זה. אבל כל כך שמחה לשמוע שזה עזר לך ככה ועדיין עוזר, לפחות מצאת מקום שמשפיע לטובה, זה הרבה❤

מאלמוליטה, גם כואב לשמוע, אבל עושה טוב לשמוע שעברת את זה. זה ענק ומדהים, תודה לך גם כמו לכולם על השיתוף והעזרה❤

עידן פלג, תכלס.

שואל השאלה:
^^^וואו גם קשה, יהיה טוב את תעברי את זה, לאט לאט❤
^^תודה לך ממש!❤❤ ובכיף :) זה עושה לי גם טוב. מקווה ממש גם, מודה לך ממש ומעריכה הכל :) 3>

אין לך בשביל מה לקום מהמיטה, אין שום טעם או משהו טוב שיתן לך לקום מהמיטה, השדים שהתןכך כבר התישו אותך מרוב המלחמה בהם אז אין לך שום אנרגיה, גם אם את שוקלת 40 קילן יהיה לך קשה כאילו את 100 או 200, כי אי אפשר, פשוט אי אפשר למצוא למה לקום מהמיטה. כל מה שאת מסוגלת לעשות כשאת מתחרטת על הרגע שהתעוררת זה רק להישאר במיטה ולבכות, שעות. את לא מצליחה להזיז את הרגליים למצב של קימה בכלל כי זה לא רק פסיכולוגי, זה גופני וזה משפיע על *הכל* על כל שריר בגוף, על כל וריד ועל כל תנועה, כמו שאין לך את היכולת לחשוב על דברים שיעשו לך טוב כי מבחינתך אין כאלה גם אין לך אופציה לקום מהמיטה

שואל השאלה:
^וואו תודה לך, זה היה מדוייק והסביר לי כל כך הרבה
מאחלת רק טוב ושיהיה בסדר בסוף 3>

אמרת שאת רוצה לדעת בקשר לכדורים וכזה
כל שאלה שיש לך ואני יודעת על זה משהו בכיף אענה
רק תזכרי שאף אחד כאן לא עם סמכות להמליץ על טיפול תרופתי

שואל השאלה:
^תודה לך! וברור, פשוט סוף חודש הבא יש לי אבחון, והמטפלת שלי אמרה לי שלדעתה אני אצטרך כדורים, וזה מפחיד אותי.. אני רק רוצה לדעת יותר על מה זה בכלל, מה זה עושה בגוף, אם זה משהו לכל החיים או לא, אם אפשר בלי זה, מה ההשפעות של זה (על החיים ובכללי), מהן תופעות הלוואי, וכאלה..
ואולי בעיקר גם למה זה הופך אותי.. למישהי עם בעיה מוחית? חולת נפש? לא שפויה? ועוד..
זה לא מה שאני חושבת על מי שבדיכאון או לוקח כדורים, זה פשוט מה שאני יודעת שבטח יחשבו עלי.. ומה עם זה נכון? לגביי.
רגע אני אפנה אליך בפרטי ואשמח שנדבר על זה שם
מודה לך שוב ממש :)

^ גם הפסיכיאטרית שלי הציעה לי כדורים אבל אני ואמא שלי לא רצינו לקחת כי היא איבחנה אותי בצורה הכי הזויה שיש
דיברה איתי איזה 10 דקות ואז אמרה לאמא שלי להיכנס לחדר ואמרה אוקיי לבן שלך יש דיכאון עמוק ואני מציעה לקחת את הכדורים האלה (פשוט התחילה לתת שמות של כדורים) ולא אמרה שום דבר, לא אמרה מה הדעות שלנו כלום!
אז גם אם יגידו לך לקחת כדורים ואת לא ככ בטוחה לכי לעוד יעוץ

שואל השאלה:
^וואו כואב שזה קורה ושיש דברים כאלה
תודה לך ממש, היה חשוב לי לשמוע ולדעת את זה
מקווה שבסוף הכל הסתדר עם האבחון והכל 3>

^ אז אני לא יודע אם אני מאובחן עם דיכאון עמוק למרות שכמה אנשים (רופאים ואנשים מוסמכים) אמרו לי שיש לי אני מתחיל טיפול עם פסיכולוגית בסוף החודש ונראה מה יהיה
דרך אגב הדיכאון זה בגלל שלקחתי רטלין שנתיים וחצי כמעט שלוש אז התופעת לוואי של הדיכאון נשארה אצלי במקום "להיעלם" כשההשפעה של הכדור מפסיקה

אני קמה בלי רצון באמת ומשקרת לכולם איך שאני מרגישה אני לא רוצה לקום מעדיפה להישאר במיטה ולא לשמוע מה אנשים חושבים אני מתרכזת יותר מדי במה שאנשים חושבים אין לי באמת כוחות נפשיים אני עושה את מה שאני עושה בלי רצון בבית ספר לא שמים עליי עם המצב הנפשי שלי וגם בגלל שאני בחטיבה והם פשוט לא יודעים כלום

אני הייתי בדיכאון ויצאתי מזה.טיפ ממני..אל תשמרו לעצמכם את כל מה שעובר עליכם אני הצלחתי לצאת מזה רק כשהבנתי את זה וכששיתפתי אדם שאני סומכת עליו במה שעובר עלי. זה לא היה כל כך קל אבל אחרי שעשיתח את זה לחלוטין המצב שלי התחיל להשתפר.התחלתי להצליח לקום בבוקר מהמיטה לא בחוסר רצון כי כשמשתפים מישהו אז אוטומטית מתחילים לפתור את הבעיה שגרמה להיכנס לדיכאון. אז באמת מניסיון.תשתפו.עם אתם באמת רוצים שזה יגמר בצורה טובה תשתפו מישהו שאתם סומכים עליו תספרו לו הכל אני חותמת לכם שזה עוזר.

שואל השאלה:
^^^זאת כבר התקדמות, זה באמת דבר טוב, אז גם אם אתה עוד לא יודע את חומרת הדיכאון לפחות אתה תהיה במסגרת של טיפול, מאמינה שישפר את הכל :)
ו-וואו כואב לשמוע. בגלל רטלין? לא היה לי מושג שזה יכול לגרום לדיכאון
אבל עדיין שזה לא יגרום לך לחשוב אחרת, אתה תעבור את זה, יהיה טוב :)

שואל השאלה:
יוני בלוך המלך
אוף כואב לשמוע את הסיפורים של כולם, אני מתחברת גם לכל כך הרבה
אני מבינה אותך, גם אצלי בבית הספר שמים פס, צועקים על איך אני נכשלת בהכל במקום לנסות להבין מאיפה זה נובע כשעוד הייתי תלמידה משקיעה ונוכחת בשיעורים
חשבת אולי לשתף מישהו? יועצת/מחנכת/רכזת? הורים?
אנשים לא ממש מבינים אבל לשתף יכול לעזור. זה גם תלוי באדם עצמו.
אם את רוצה אפשר לעבור לפרטי
אני לא יודעת עד כמה אהיה פנויה ואוכל לעזור אבל אשמח לנסות 3>

שואל השאלה:
חזרתי רק לקצת, וואו תודה לך. טוב לשמוע שזה עזר לך ושהצלחת לצאת מזה, זה מעורר תקווה לשמוע כל פעם מחדש ממישהו שזה עבר
אני (אישית לפחות) חושבת שזה גם תלוי באדם אבל כן חשוב לשתף בכל מקרה, ומקווה שכולנו נמצא את האדם שיעזור לנו לצאת מזה

הבטחתי לאדם היחיד שחשוב לי שאני לעולם לא אוותר לעצמי, אז אני ממשיכה, גם אם לא בחשק. כל פעם כשאני מרגישה שאני עומדת להתפרק, אני אומרת לעצמי את המשפט של דורי "just keep swimming". זה משפט שממש נגע בי ואני חוזרת עליו בלופים בראש שלי, לפעמים במשך שעות.

זה לא כול כך עניין אותם על העבר של המצב הנפשי שלי והמחנכת שלי מנסה לעשות הכול אבל השאר פשוט לא מעניין אותם

היי, במשך שנותיי לצערי סבלתי מדכאון וגם עזרתי לאחרים להתמודד, וללא קשר לדכאון אני מורה, טייס, פסיכולוג, עורך דין, נהג מונית, נהג אוטובוס, ראש ממשלה, רב, מוקיון, כהן, נביא ושופט אנשים על מראה חיצוני אז אני יודע שזה קשה לקום מהמיטה אבל אין מה לעשות, חייבים. אם לא נקום מהמיטה ורק נאכל ונישן נסיים כמו לוקץ', אבל בוא נחזור לחוויות שלי עם דיכאון בשנות נעורי לא היו לי חברים הייתי עסוק בללמוד קשה ובגלל זה כשזמן עבר נהייתי עצוב יותר לא רציתי ללכת לבית הספר כל היום הייתי במיטה עד שיום אחד אמי אמרה לי ואני מצטט "הגיעה הזמן לקום לבית ספר" ועניתי "וואלה לא בא לי עדיף את הים", אבל אמי התעקשה שאלך אז הלכתי ומאז החיים טובים אליי. נהנתי לשתף את סיפורי מקווה שעזרתי.



-באהבה יוני .ש.-

אני ככ אוהב את התשובות בשאלה הזאתי

שואל השאלה:
^^^^אני שמחה שיש מה שעוזר לך, שיש מי שבשבילו כל זה שווה. זה כבר המון. וגם אם עכשיו דברים לא בחשק, מאמינה שזה ישתנה, כי את כן נלחמת וזה יגרום להכל להיות יותר טוב :)
ואני גם מבינה מה את אומרת, גם לי יש משפט שאני ממשיכה להגיד לעצמי בראש, או שיר פתיחה האמת מסדרה שעזרה לי ונוגעת בנושאים קשים כמו דיכאון ופגיעה עצמית
למי שזה מעניין אותו, זה:
"whatever it takes, i know i can make it through..."
וואו זה באמת מדהים
אני ממש ממליצה על הסדרה הזאת דרך אגב
כאילו למרות כל הנושאים הקשים היא יחסית קלילה ולי היא ממש עזרה
היא לא ממש מתעמקת בכל הנושאים, נגיד לא ממש מראים את כל התהליך בדיכאון והתגברות עליו למשל או דברים כאלה, אבל זה כן נוגע בנושאים האלו, וכן עושה טוב דווקא כי זה גם גורם לקבל את זה (ולי האמת הסדרה הזאת גרמה להבין שזה בסדר אולי להיות בדיכאון, שזה לא אומר עלי משהו (אבל עוד עובדת על זה חח, אבל עדיין זה עזר ברמות)), וגם מראה איך כולם שם אחד בשביל השני, וזה פשוט כל כך מדהים.
לא יודעת, זה לפחות לדעתי. ממליצה לכם מי שרוצה לנסות
שם הסדרה (חחח דיברתי עליה כל כך הרבה אבל שכחתי להגיד את השם שלה xd) הוא: "דגראסי: הכיתה הבאה"
בהצלחה זה היה נראה לי טיפה ילדותי ולא משהו אבל אם מעניין אתכם תנו לזה הזדמנות, זה עוד יפתיע אתכם
יואו תודה לך שהזכרת לי את זה אנונימית, זה עשה קצת טוב :)

שואל השאלה:
אני אמשיך להגיב גם לכל השאר אבל אני לא יכולה להתעלם שנייה ממשהו שהעיניים שלי נחתו עליו
וואו אנונימי, כל כך, ואתה מדהים שציינת את זה ובאמת שזה נגע לי בלב וריגש אותי
גם אני מרגישה ככה, אבל טוב לי לשמוע שזה עזר גם לאחרים, בין אם זה רק מישהו אחד ובין אם לא, זה לגמרי שווה את זה
וואו באמת שהרחבת לי את הלב, תודה לך
גם אני ממש אוהבת, מציעה שנמשיך לכתוב פה דברים מדי פעם אם אתם רוצים
מעין קבוצת תמיכה כזאת חחח, בא לכם?
וואי כמה חבל שאי אפשר לפתוח קבוצות בסטיפס
בכל אופן, ההצעה הזאת תמיד תקפה, יהיה נחמד להתעדכן פה אחד עם השני מדי פעם, לעזור זה לזה, לדבר, לשתף, לפרוק, אפילו רק להבין אחד את השני
אם תרצו להוציא את זה לפועל זה יהיה פשוט מדהים
מה שבא לכם
ואנונימי אתה ענק, תודה לך!❤ :))

זה נהיה אשכול מדהים. כל הכבוד לך אנונימית לתגובות הנפלאות מקווה שהתגובות שלי עזרו לך במידה מסויימת :)

זה משהו קטן שיסביר לך על ההרגשה היומיומית

שואל השאלה:
יוני בלוך המלך
אוף קשה לשמוע
גם בלעדיהם אבל יוכל להיות טוב, בסוף אתה תמצא את הפתרון
וגם לפחות המחנכת מנסה, זה מראה לפחות שאכפת לה וזה גם הרבה 3>

שואל השאלה:
יוני שרי תודה לך על השיתוף, שמחה לשמוע שיצאת מזה וכל מה שהצלחת להשיג בחיים מאז, זה ממש מדהים :)

שואל השאלה:
vanth
תודה רבה!! :))
וברור, התגובות שלך עזרו גם ממש ועשו לי טוב על הלב, אפנה אליך לפרטי גם בהמשך אם זה עוד בסדר, פשוט יקח לי קצת זמן חחח, אבל שמחה שאתה עוד כאן, עשית לי טוב על הלב :)

אני עוקב, בשקט :) אני רואה פה המון יופי בין אנשים
את תמיד מוזמנת! הפרטי שלי פתוח לכולם.

שואל השאלה:
שדוני עם ברווז וצפרדע, וואי ריגשת❤
זה כל כך נכון, מדוייק, עמוק וכואב, תודה לך על השיתוף 3>
וטוב בכל אופן לדעת שיש פה עוד כותב ;)
גם אני כותבת, למרות שהפסקתי לאחרונה בגלל הדיכאון והכל, יצא לי לכתוב כמה דברים, בגלל זה אני גם יודעת עד כמה זה קשה להצליח לתאר את זה, אבל וואו עשית את זה טוב בענק חחח, תודה לך :)

שואל השאלה:
^^חחח הכי יפה לעשות את זה בשקט :)
וזה מדהים מצידך גם לומר :)
ומעריכה ממש 3>>

שואל השאלה:
קודם כל אנונימית, וואו את ענקית. כל כך כואב לי לשמוע מה שעברת ושאת עוד עוברת בחיים, אבל גם לך אומרת, אני מאמינה בכל כולי שיהיה לך טוב!
יש בך המון, אני יכולה לראות את זה כבר לפי הכתיבה שלך והתוכן, והכל פשוט. זה וואו.
אל תתייאשי ואל תוותרי, וכבר על כל זה מגיע לך המון, והוא יגיע לך, הטוב.
מזדהה עם הרבה ממה שכתבת גם

וברור לי, ברור לי שאני לא צריכה לאבחן את עצמי. שאני לא יכולה כי זה לא מסמכותי, זה לא משהו שאני אדע לעשות. בגלל זה אני עוד אומרת "כנראה". אבל זה משהו שעוד איזה 3 חודשים, יהיה כבר שנה שנמשך, אם לא יותר כי כמו שאמרתי יכול מאוד להיות שזה התחיל לפני ששמתי לב, אבל ככה לחיות שנה שלמה (נעגל לצורך העניין), בלי לדעת מה זה ולהמשיך ככה, עם כל הסבל והכאב? הגיעה כבר נקודה שבה הרגשתי, ופשוט ידעתי - זהו, זה זה. זה דיכאון. אני פשוט ידעתי והרגשתי את זה.
אני יודעת שלא ככה קובעים, אבל נתתי לעצמי יותר להשתמש במילה הזאת לעצמי וכביכול יותר להאמין "באבחון של עצמי", כי אם הייתי נשארת בלי השייכות הזו למשהו, זה ברצינות היה אוכל אותי מבפנים, ויש מספיק את ה-(כנראה)דיכאון שעושה את זה, וזה היה עוד יותר מרסק אותי.
אני יודעת שזה לא וודאי, אבל אני מרגישה שזה נכון, אני באמת מזדהה לכל כך המון ממה שאנשים בדיכאון מתארים, כל כך "חיה" את התסמינים שכתובים באינטרנט, אפילו הצלחתי לקשר את הדיכאון למשהו אחר שקורה לי בגוף שהוכיח עוד יותר למה סביר להניח שזה דיכאון (לא מבחינת תסמינים, חחח גם זה מסובך, וכן אני יודעת שאני לא צריכה לאבחן את עצמי אבל זה גרם לי טיפה להרגיש טוב יותר שאני שייכת לאן שהוא ולא מדמיינת או ממציאה שום דבר).
ממש מצטערת על החפירה שלי, רק רציתי להסביר מאיפה זה נובע, שיהיה ברור שאני לא ממציאה שאני בדיכאון ושאני באמת לא אומרת סתם, אני מתכוונת לזה. לכל זה.
ותודה לך, אני באמת מתחברת למה שכתבת ומודה לך על המענה הרב והעזרה❤

בשמחה :) אני מקווה שתמצאי באמת את מי שתוכלי לסמוך עליו וכולכם.ועם אתם רוצים לדבר על משהו אתן מוזמנים תמיד

תודהה מעריכה ממש

שואל השאלה:
חזרתי רק לקצת
תודה לך ממש, את מדהימה!

אנונימית
מעריכה את כל מה שאת כותבת אבל זה לא נכון לגביי.
אני לא סתם מרגישה עצובה, אני מרגישה מדוכאת. אני יודעת את זה.
נכון, אני לא יכולה להיות בטוחה ב-100% כי עוד לא אובחנתי, גם למרות שהמטפלת שלי אמרה לי שיש לי את כל התסמינים, אבל עדיין אני נותנת לזה מקום, כי זה חשוב לתת לזה מקום ולא להתעלם מזה.
אני לא ממציאה ושום דבר אני לא אומרת סתם.
באמת שמה שאת כותבת נכון ממה שקיים, ואני כן בטיפול כבר כמה חודשים, אני כן הולכת לאבחון בקרוב וזה לא שלא רציתי, מהנקודה שבא גיליתי על זה רציתי ונלחמתי כדי לקבל את זה, אבל ההורים לא האמינו לי אז הם לא הסכימו, רק אחרי שדיברו עם המטפלת באמת הבינו בערך אני מניחה מה אני עוברת.
אני לא חושבת שזה דיכאון קל. כן, אני לא באמת מבינה בזה, וזה לא ממקומי לאבחן, אבל עדיין.. זה לא דיכאון בתפקוד גבוה למשל, וכן היו לי מחשבות אובדניות, ואני כן יכולה להמשיך ולהרחיב. לא שיתפתי פה כל דבר שעברתי. עברתי הרבה יותר מזה. זה רק אני יודעת. בגלל זה עם כמה שאני לא מאבחנת, אני יכולה בינתיים לדעת את זה הכי טוב יותר מכולם. לא בקטע של התנשאות, פשוט מרגיש לי שאת אומרת לי שאני לא חווה דבר שיכול להיות מאוד שאני כן, ואומרת את זה בכל הכבוד כן? אבל גם את לא מאבחנת אז את לא יכולה לדעת גם, וזה פשוט לא נעים לי לשמוע את זה.. כי זה כל כך רחוק ממני, ואני יודעת את זה, קיבלתי מספיק צעקות והתנגדויות וחוסר אמון של אנשים במה שאמרתי, זה מחזיר אותי לשם..
לא אומרת לגבייך שום דבר רע, את עדיין נשמעת לי כמו בן אדם מדהים ואני יודעת שאת רק מנסה לעזור, ואולי גם היה לך את המקום ההוא שהרגשת שמישהו שלא באמת בדיכאון כותב כאילו שהוא כן וזה מעצבן וכואב, אומרת מניסיון, אבל זה כנראה לא המקרה פה. אני באמת באמת באמת מרגישה בדיכאון. מרגישה מתה מבפנים. מרגישה שאיבדתי את חיי. שאין תקווה. שאולי לא יהיה לי גם עתיד. אני מדחיקה הכל, לא זוכרת כלום. היו לי מחשבות אובדניות. אני כל היום שוקעת בסדרות. לא מצליחה ללמוד. מתרסקת כל פעם מחדש בבית כשחוזרת מבית הספר, שדרך אגב שם כל כך קשה לי. נרדמת בשיעורים. לא ישנה בלילה. לא מצחצחת שיניים. לא מתקלחת לעיתים קרובות יחסית. הייתה גם תקופה בה לא יצאתי מהמיטה/כיסא (משם יכולתי רק לראות סדרות כפי שכתבתי). לא מרגישה דבר, וכשכן, מרגישה הכל. ושאני לא אדבר על הכאב שחווה כל יום כל היום, בכל שנייה ושנייה בו.
זהו רק רציתי שתדעי. כי היה קשה לי לשמוע את זה. ואני יודעת שבאת רק המכוונות הכי טובות, לא מאשימה או אומרת שום דבר רע, אבל עדיין היה חשוב לי להגיד את כל זה ולפרוק כאן.
שוב, את נשמעת כמו בן אדם מדהים ומאחלת לך באמת את כל הטוב שבעולם

ושדוני עם ברווז וצפרדע
❤ :))

יקרה,
משערת שאת שואלת כדי להרגיש פחות לבד. שומעת בשאלותייך את הצורך להיות מובנת, אולי כך החוויה תהיה עבורך פחות מאיימת. נשמע שאת מרגישה כבדות ועייפות נפשית. נראה שהתחושות הללו מטרידות אותך, ושהעיסוק בהן מחליש אותך ופוגע בך. נדמה שאת מודאגת מהמחשבה שאת בדיכאון או אולי חשה שאת במדרון חלקלק שיכול להוביל אותך לשם. עם זאת, נשמע שאת מלאת תקווה ומאמינה שזה אירוע זמני ובר חלוף. מזמינה אותך אלינו לצ'אט לשוחח באופן אנונימי ואישי, ללא שיפוטיות. נקשיב, נתמוך וננסה לסייע. שלך, מתנדבת סה"ר.

שואל השאלה:
sasori, טוב לשמוע שעברת את זה :)
מתנדבי עמותת סהר, תודה, אולי בהמשך :)

❤❤