מה דעתכם על כללי הכתיב המלא החדשים של האקדמיה ללשון העברית?

שהם?

שואל השאלה:
את יכולה לקרוא כאן:

מה זה משנה?
ממילא אף אחד לא יתייחס אליהם.

לא הבנתי מה שונה

שהאקדמיה גאונים ;)

אוקיי קראתי ולא הבנתי מה השתנה

שואל השאלה:
חובה לבחור כינוי
נגיד פעם היה צריך לכתוב 'אמא' ועכשיו צריך לכתוב 'אימא'.
וגם הסיומת ־ִיָּה עכשיו שונה (פעם בלי ניקוד היו כותבים ־יה אבל עכשיו צריך לכתוב ־ייה [לדוגמה: אנגלייה, טורקייה, בלגייה, מטרייה, שנייה]).

גם לגבי 'צָהֳרַיִם' (ועוד כמה מילים) קרה שינוי: פעם כתבו 'צהרים' או 'צהריים' אבל היום צריך לכתוב 'צוהריים' אם הוגים tsohorayim. יש עוד הגייה: tsahorayim, ומי שהוגה כך יכתוב 'צהריים' (אבל שום אדם אינו הוגה כך).

^אף אחד לא הולך לכתוב אימא

הם לא מעניינים אותי.
האקדמיה מתעדכנת בכל רגע ומתאימה את עצמה לתקופה הנוכחית.
כעיקרון, הם מבחינתי כמו אופנה חולפת.
השפה עצמה כן מעניינת אותי רק כיון שהיא הדרך שלנו לתקשר אחד עם השנייה, כך שכל עוד נקפיד לשלב כמה שיותר מכנים משותפים (כללים בסיסיים) לשפה כדי לגרום למיטב להבין מה אני כותבת ברגעים אלו, השאר לא באמת ישנו לי.

אבל לפי מה שהבנתי עדיין שניהם תקינים, זה לא שהתשנה, רק התווסף

שואל השאלה:
אנונימית
וזה עצוב.

זה לא נכון, rock star כותבת אימא

שואל השאלה:
חובה לבחור כינוי
לא. אין דבר כזה "התווסף". אנשים חייבים לתרץ למה מה שהיה פעם הוא תקני גם היום, כי זה פשוט לא נכון.
מלמדים את זה עוד מכיתה א', וצריך למגר את התופעה הזאת של הדעה הרווחת "אפשר גם וגם".

שואל השאלה:
נוּל
ובשביל זה צריך את הכללים.

אבל האקדמיה היא זו שאומרת שאפשר גם וגם

אז אני אמורה עכשיו לכתוב אנגלייה במקום אנגליה? סליחה אבל זה נראה לי מוזר.
מה הבעיה שיהיה גם וגם

שואל השאלה:
היא לא. אי אפשר לכתוב גם 'אימא' וגם 'אמא' אלא רק 'אימא'.
כמו שאי אפשר לכתוב 'דוגמא' אלא רק 'דוגמה' (הינה, עוד דוגמה לשינוי).

רגע נגיד שיעמום איך כותבים עכשיו?
שעמום או שיעמום או שייעמום

וואלה? אי אפשר?
את האמת בחיים לא היה לי כוח לבדוק, אבל המורה שלי ללשון אמר שהאקדמיה אומרת גם וגם.
זה היה תקף מתישהו בעבר? יענו רק עכשיו החליטו שאפשר רק בדרך אחת?

שואל השאלה:
אנונימית
בעיקרון זה עניין של הרגל. למה אי אפשר גם וגם? כי אז תהיה אי־אחידות מוחלטת בכתיב, וזה מה שהאקדמיה רוצה למנוע.
למה אי אפשר לכתוב 'אני ילך' או 'עם אתה רוצה'? כי יש כללים ואי אפשר "גם וגם".

צריך רק לתרגל את זה... את תתרגלי די מהר ככל שתכתבי את זה יותר.

עוד כמה מילים מפתיעות: גריאטרייה, גאומטרייה, מוחרת, אוסטרייה, אינטליגנצייה, קולונוסקופייה ('שְׁקִיפַת הַמְּעִי הַגַּס' בעברית), גימטרייה, סימטרייה.

רגע מה לגבי השיעמום?
חוץ מזה שאלך וילך, אם ועם, הם דברים שונים מאוד

שואל השאלה:
אנונימית
שִׁעֲמוּם (ללא ניקוד: שיעמום).

חובה לבחור כינוי
מורים ללשון הם האנשים האחרונים שאתה רוצה לסמוך עליהם בענייני כתיב וניסוח אלא אם כן הם מקצועיים מאוד מאוד מאוד אבל זה נדיר... אני שומע את המורה שלי ללשון (ואת שאר המורים) שוגה הרבה מאוד פעמים [לא בקטע מתנשא אלא רק כדי להדגיש את הטענה].
איני חושב שבעבר היה אפשר גם וגם מפני שתמיד (מאז שקבע ועד הלשון) היו כללים כלשהם.

ובאיזה שלב טענתי שאני לא מעוניינת בכללים?
שפה מורכבת מכללים, מרצפים שחוזרים על עצמם, וללא הכללים יהיה כאוס.
אני כן טוענת שההחלטה שלך כיצד להתנסח תשפיע על הניסיון של אחרים להבין אותך.
לדוגמה: ע"פ האקדמיה אסור להתחיל את המילה עם האות ו לאחר פסיק (לפי מה שאני זוכרת, לפחות).
האם זה הקשה/הקל עליך לקרוא את מה שאני כותבת?
זה כלל סתמי לדעתי, כמו ההחלטה שאסור לכתוב אמא ויש לכתוב אימא, או להפך.
ושוב, כפי שאמרתי, האקדמיה מבססת את החלטותיה לפי הדעה הרווחת.
בדיוק כפי שבשנים האחרונות החליטה שניתן להוסיף י למילים כגון שיער, בריכה, ברירה, עבירה, פירות, וכו' (מה שלפני זה היה צריך להיכתב כשער, ברכה, בררה, עברה ופרות). אצטט את הארץ ואוסיף שלמעשה, מה שהאקדמיה עשתה הוא לתת היתר רשמי לתופעה בלתי נמנעת שהתרחשה בפועל.

קודם כל, המורה שלי ללשון מקצועי מאוד מאוד מאוד, והוא גם אכן נדיר.
עכשיו לעניין, "מה דעתכם על כללי הכתיב המלא החדשים?" דפוקים ביותר. למה לשנות את הנורמה? זה סתם יגרום לעוד בלבול. אי אפשר לשנות שפה כל שני וחמישי. תהיו החלטיים, ורק אז תשתפו את הציבור

שואל השאלה:
נוּל
בתנ"ך מתחילים משפטים בווי"ו החיבור! נראה לך שהאקדמיה תגיד משהו נגד?! הניסוח המקראי הוא הטוב ביותר אפילו בימים אלו!

איני יודע לגבי עניין ה"ברכה", ה"שער" וה"בררה" אבל אני חושב שדווקא כאן פעם כולם כתבו: 'ברירה', 'בריכה' ו'שיער'... דווקא המקרים האלה הם יוצאים דופן.

איני רואה בעיה עם 'אימא' אבל זה באמת מוזר בהתחלה. אולי הזוג 'אמא ואבא' יפים אבל לא יקרה כלום אם נכתוב 'אימא ואבא'.
אגב, הידעת שאת שתי המילים הללו צריך להגות במלרע בכלל? אבל זה לא קשור לענייננו...

בכל מקרה, אני מאמין שצריך כללים אחידים וללמדם עוד ביסודי. מה הבעיה? לא מלמדים ניקוד ולכן אי אפשר ללמוד את כלי הכתיב המלא מאחר שהם מבוססים על הניקוד.

שואל השאלה:
חובה לבחור כינוי
השינוי הזה קרה אחרי כשבעים שנים אם איני טועה.
אם המורה שלך אינו מכיר את החלטותיה של האקדמיה, אני חושב שאפשר להטיל ספק במקצועיות שלו. אני מניח שאפשר למחול לו (ולמורים אחרים) מפני שהרבה אינם מכירים, וחבל מאוד שהידרדרנו למצב שמורים אינם יודעים לכתוב, לדבר ולפסק כראוי.

למה לשנות? כי הייתה בעייתיות בכללים הקודמים.

אפשר לקרוא עליה כאן:

מדהימים, אבל כנראה יקח לי הרבה זמן להסתגל