5 תשובות
היי,
אני כל כך מבין אותך. זה כל כך קשה להיות בסביבה שלא מקבלת אותך. שאפילו לא יודעים איך קוראים לך. להרגיש מחוץ כל הזמן. שאף אחד לא מבין אותך, אף אחד כביכול לא אותה להיות בסביבתך.
את מתארת כאן חברות טובות שלך, שקשה לך לשמור איתן על קשר. היום, שאתן גדולות יותר, יוצר קל לשמור על קשר כי קודם כל לכולן יש טלפון ואפשר להתקשר אחת לשנייה ולעשות שיחות וידאו. היום זה שונה מהעבר.
שימי לב שאת מתארת כאן מספר מפגשים שהתרחשו במהלך השנים וכל הזמן הסכמתן, כולכן, כנראה בגלל שיש לכן איזה מכנה משותף ואתן עדיין חברות.
תחשבי עם עצמך אם את מתגעגעת אליהן או רק לקשר כל שהוא? אם את באמת מתגעגעת אליהן, כי את אוהבת את האופי שלהן, ואת לא רוצה לחדש קשר רק בגלל שאת רוצה שיהיו לך חברות - לכי על זה ואל תוותרי על חברות ששווה להילחם עליהן, בהנחה שזה המצב.
יכול להעיד על עצמי שחידשתי קשר עם ידידה גם אחרי תקופה שלא דיברנו (אולי שנה? אולי אפילו יותר, אולי בכיוון של 4 שנים אני כבר לא זוכר), ויש סיכוי שבמקרה שלי שב היה רק שנה שזה פחות ממך אבל ניסיתי ואנחנו בקשר עד היום למרות שכבר שנים על גבי שנים. זה לא אומר שזה יקרה גם לך, אבל ניסיתי. זה שווה לך? תנסי.
תחשבי על זה ככה, יש שתי אפשרויות:
1. את מנסה לחדש קשר. לא עבד? את יודעת שלפחות ניסית.
2. את לא מנסה. וככה תחיי כל חייך בידיעה שלא ניסית.
אם את חושבת שיש עוד אפשרות תעלי אותה לעצמך.
מה מבין האפשרויות הכי עדיף? לדעתי עדיף לפחות לנסות.
העלית כאן כמה בעיות.
למה שהן יחשבו שאת מכוערת?
למה שהן יחשבו שאת פרחה?
זה מה שאת משדרת לסביבה?
וגם אם זה מה שאת, חברות שלך צריכות לקבל אותך כמו שאת. אם הן יגיבו ככה, תשמחי. למה? כי הבנת שאת לא צריכה אותן בחיים שלך. שימי לב להבדיל בין צחוק להגזמה.אם הן לא יקבלו אותך אין לך מה לחפש בהן. את צריכה סביבה שתאהב אותך כמו שאת, ושלא תעזי להשתנות בשביל אף אחד.
אם תנסי אני רואה שתי אפשרויות, אולי יש יותר אבל זה מה שאני רואה:
א. יש אפשרות שתצליחי לחדש קשר. במקרה כזה הייתי מנסה לשמור על קשר. מה שאת מתארת זה דבר טבעי. לא דיברתן 3 שנים, זה לא יחזור להיות כמו שהיה פעם בהתחלה וזה גם לא יהיה אותו דבר. ייקח זמן להשלים פערים ולהיפתח בשנית. הייתי מציע לשמור על קשר שבועי, להיפגש שאפשר, שיחות וידאו וכו'. קצת קשה אבל תצטרכו להתאמץ אם תרצו להישאר חברות.
ב. יש אפשרות שלא תצליחי. אפרט את דעתי בהמשך.
אם לא הצלחת, או שהן לא קיבלו אותך, הייתי מציע להתרכז כרגע בעצמך. תעשי דברים שאת אוהבת. אומר לך מניסיון, עדיף להיות בלי חברים מאשר להיות עם סביבה מגעילה. אם תמצאי סביבה טובה ותומכת - מעולה. אם לא, תתרכזי בעצמך.
תעשי דברים שאת אוהבת.
תתאמני.
תטיילי.
תשמעי מוזיקה.
תהיי אופטימית.
אם תהיי אופטימית כנראה תמצאי אנשים טובים גם אם זה ייקח זמן.
את גיבורה. התגברת על חרדה חברתית.
את יכולה להירשם לתנועת נוער להכיר שם אנשים נורמלים. אם גם שם נפלת על אנשים הזויים תעברי סניף/תנועה. ככול שמתבגרים, האנשים יותר סבבה. תלכי לחוגים אם את מוצאת משהו מעניין. תצטרכי לקבוצות כושר. אם את בגיל המתאים לכי לחדר כושר תתאמני תכירי שם אנשים, או אפילו בפארק. ואת לא בגיל המתאים אז לאט לאט. שתגדלי יותר (עוד שנתיים) את יכולה להירשם לכושר קרבי להכיר שם אנשים, לא חייב לרמות להיות לוחמת, אפשר להירשם לאחריי שזה התנדבויות ואימונים ושיחות לצבא זה יעשה לך טוב וגם תכירי אנשים נורמלים. אחר כך את יכולה ללכת למכינות/שנת שירות שם כבר תראי אנשים סבבה. בצבא תראי אנשים. באוניברסיטה. בעבודה. ואולי תמצאי בשלב מסויים אנשים נורמלים ועד אז תתרכזי בעצמך כי את גיבורה אמיתית.
אם את מרגישה שאת מתגעגעת רק לקשר עם אנשים, ולא באמת מתגעגעת אליהן, אל תכתבי להן.
כמובן שכל זה רק דעתי האישית.
בהצלחה
אני כל כך מבין אותך. זה כל כך קשה להיות בסביבה שלא מקבלת אותך. שאפילו לא יודעים איך קוראים לך. להרגיש מחוץ כל הזמן. שאף אחד לא מבין אותך, אף אחד כביכול לא אותה להיות בסביבתך.
את מתארת כאן חברות טובות שלך, שקשה לך לשמור איתן על קשר. היום, שאתן גדולות יותר, יוצר קל לשמור על קשר כי קודם כל לכולן יש טלפון ואפשר להתקשר אחת לשנייה ולעשות שיחות וידאו. היום זה שונה מהעבר.
שימי לב שאת מתארת כאן מספר מפגשים שהתרחשו במהלך השנים וכל הזמן הסכמתן, כולכן, כנראה בגלל שיש לכן איזה מכנה משותף ואתן עדיין חברות.
תחשבי עם עצמך אם את מתגעגעת אליהן או רק לקשר כל שהוא? אם את באמת מתגעגעת אליהן, כי את אוהבת את האופי שלהן, ואת לא רוצה לחדש קשר רק בגלל שאת רוצה שיהיו לך חברות - לכי על זה ואל תוותרי על חברות ששווה להילחם עליהן, בהנחה שזה המצב.
יכול להעיד על עצמי שחידשתי קשר עם ידידה גם אחרי תקופה שלא דיברנו (אולי שנה? אולי אפילו יותר, אולי בכיוון של 4 שנים אני כבר לא זוכר), ויש סיכוי שבמקרה שלי שב היה רק שנה שזה פחות ממך אבל ניסיתי ואנחנו בקשר עד היום למרות שכבר שנים על גבי שנים. זה לא אומר שזה יקרה גם לך, אבל ניסיתי. זה שווה לך? תנסי.
תחשבי על זה ככה, יש שתי אפשרויות:
1. את מנסה לחדש קשר. לא עבד? את יודעת שלפחות ניסית.
2. את לא מנסה. וככה תחיי כל חייך בידיעה שלא ניסית.
אם את חושבת שיש עוד אפשרות תעלי אותה לעצמך.
מה מבין האפשרויות הכי עדיף? לדעתי עדיף לפחות לנסות.
העלית כאן כמה בעיות.
למה שהן יחשבו שאת מכוערת?
למה שהן יחשבו שאת פרחה?
זה מה שאת משדרת לסביבה?
וגם אם זה מה שאת, חברות שלך צריכות לקבל אותך כמו שאת. אם הן יגיבו ככה, תשמחי. למה? כי הבנת שאת לא צריכה אותן בחיים שלך. שימי לב להבדיל בין צחוק להגזמה.אם הן לא יקבלו אותך אין לך מה לחפש בהן. את צריכה סביבה שתאהב אותך כמו שאת, ושלא תעזי להשתנות בשביל אף אחד.
אם תנסי אני רואה שתי אפשרויות, אולי יש יותר אבל זה מה שאני רואה:
א. יש אפשרות שתצליחי לחדש קשר. במקרה כזה הייתי מנסה לשמור על קשר. מה שאת מתארת זה דבר טבעי. לא דיברתן 3 שנים, זה לא יחזור להיות כמו שהיה פעם בהתחלה וזה גם לא יהיה אותו דבר. ייקח זמן להשלים פערים ולהיפתח בשנית. הייתי מציע לשמור על קשר שבועי, להיפגש שאפשר, שיחות וידאו וכו'. קצת קשה אבל תצטרכו להתאמץ אם תרצו להישאר חברות.
ב. יש אפשרות שלא תצליחי. אפרט את דעתי בהמשך.
אם לא הצלחת, או שהן לא קיבלו אותך, הייתי מציע להתרכז כרגע בעצמך. תעשי דברים שאת אוהבת. אומר לך מניסיון, עדיף להיות בלי חברים מאשר להיות עם סביבה מגעילה. אם תמצאי סביבה טובה ותומכת - מעולה. אם לא, תתרכזי בעצמך.
תעשי דברים שאת אוהבת.
תתאמני.
תטיילי.
תשמעי מוזיקה.
תהיי אופטימית.
אם תהיי אופטימית כנראה תמצאי אנשים טובים גם אם זה ייקח זמן.
את גיבורה. התגברת על חרדה חברתית.
את יכולה להירשם לתנועת נוער להכיר שם אנשים נורמלים. אם גם שם נפלת על אנשים הזויים תעברי סניף/תנועה. ככול שמתבגרים, האנשים יותר סבבה. תלכי לחוגים אם את מוצאת משהו מעניין. תצטרכי לקבוצות כושר. אם את בגיל המתאים לכי לחדר כושר תתאמני תכירי שם אנשים, או אפילו בפארק. ואת לא בגיל המתאים אז לאט לאט. שתגדלי יותר (עוד שנתיים) את יכולה להירשם לכושר קרבי להכיר שם אנשים, לא חייב לרמות להיות לוחמת, אפשר להירשם לאחריי שזה התנדבויות ואימונים ושיחות לצבא זה יעשה לך טוב וגם תכירי אנשים נורמלים. אחר כך את יכולה ללכת למכינות/שנת שירות שם כבר תראי אנשים סבבה. בצבא תראי אנשים. באוניברסיטה. בעבודה. ואולי תמצאי בשלב מסויים אנשים נורמלים ועד אז תתרכזי בעצמך כי את גיבורה אמיתית.
אם את מרגישה שאת מתגעגעת רק לקשר עם אנשים, ולא באמת מתגעגעת אליהן, אל תכתבי להן.
כמובן שכל זה רק דעתי האישית.
בהצלחה
שואל השאלה:
איזה מדהים אתה אמאלה, תודה!!!! בחיים לא ראיתי כזאת השקעה, התרגשתי ברמות, תודה!!!
איזה מדהים אתה אמאלה, תודה!!!! בחיים לא ראיתי כזאת השקעה, התרגשתי ברמות, תודה!!!
אנונימית
את בול כמוני חוץ מהגיל וחוץ מזה שלא פרחת חברתית כל כך
ליטרלי את כל ההתחלה חשבתי שכתבתי בעצמי
גם אני יזמתי איתן פגישה בכיתה ה וגם אחת עזבה בכיתה ד
אני מתה.
בכל מקרה, תמיד כיף ליזום פגישה, אולי תעברי לבית ספר שלהן
ובקשר לחברים, תמיד אפשר להתחיל מחדש ולעבור לבית ספר חדש ושם להיות מי שאת ולא להיות בלתי נראת. תיכנסי לכיתה עם ביטחון ותיהי את תמיד
דיי אני ליטרלי רוצה לבכות בקשר לחבורה מכיתה א עד ג זה ממש ממש ממש הסיפור שלי :>
חייבת לעדכן שאני והן בקשר מאוד טוב היום בגלל שיזמנו מלא פגישות בערך בכיתה ח והתחלנו לדבר כל יום
ליטרלי את כל ההתחלה חשבתי שכתבתי בעצמי
גם אני יזמתי איתן פגישה בכיתה ה וגם אחת עזבה בכיתה ד
אני מתה.
בכל מקרה, תמיד כיף ליזום פגישה, אולי תעברי לבית ספר שלהן
ובקשר לחברים, תמיד אפשר להתחיל מחדש ולעבור לבית ספר חדש ושם להיות מי שאת ולא להיות בלתי נראת. תיכנסי לכיתה עם ביטחון ותיהי את תמיד
דיי אני ליטרלי רוצה לבכות בקשר לחבורה מכיתה א עד ג זה ממש ממש ממש הסיפור שלי :>
חייבת לעדכן שאני והן בקשר מאוד טוב היום בגלל שיזמנו מלא פגישות בערך בכיתה ח והתחלנו לדבר כל יום
שואל השאלה:
^אני שמחה שהסתדר לכם :;)
תודה על העצות המעולות שהבאתם!! אבל לעבור בית ספר לא ממש אופציה, אני בבית ספר ממש נחשב מבחינה לימודית ואני לא רוצה לוותר על הזדמנות כזאת, זה מרגיש לי פספוס.
^אני שמחה שהסתדר לכם :;)
תודה על העצות המעולות שהבאתם!! אבל לעבור בית ספר לא ממש אופציה, אני בבית ספר ממש נחשב מבחינה לימודית ואני לא רוצה לוותר על הזדמנות כזאת, זה מרגיש לי פספוס.
אנונימית
^את צודקת, אבל את צריכה להיות חזקה. את נמצאת בבית ספר מעולה ומי יודע מה יקרה לך שם, אם הכול בסדר חוץ מזה שאין לך חברות אז אל תתרגשי לדעתי, הפסד שלהן, כל עוד לא מתעללים בך או משהו כזה. אם את יכולה להישאר שם ולשרוד לכי על זה