כנסו רגע אני חייבת עזרה. טריגר, ה.א, אובדנות.

היי אהובה, דבר ראשון מבינה את התסכול שאת מרגישה שאת "פוגעת" במי שמסביב (בכוונה במרכאות , כי זאת הרגשה- מי שבאמת אוהב אותך וקרוב אלייך לא יפגע כי הוא יודע עם מה את מתמודדת)
אם יש דבר שיותר קשה מלהתמודד עם משהו כואב הוא להחלים ממנו , זה תהליך ארוך שלא קורה ביום או יומיים.
איך להתמודד? זאת שאלה שאת צריכה לשאול את עצמך. למצוא משהו או מישהו שמרגיע אותך. זה יכול להיות סתם לצאת לסיבוב בחוץ להירגע, לשמוע מוזיקה , או חברה זמינה שאת סומכת עליה שתהיה יכולה להיפגש איתך ולהרגיע אותך בכל התקף. לכל אחד יש את הדרך שלו - ואני מאמינה בך שלאט לאט את תמצאי גם את שלך.
לכל אחד יש נפילות מדיי פעם, כפי שאמרתי ושאת יודעת זה תהליך, לא ברגע הכל מסתדר והעולם מושלם. צריך לעשות דרך, והנפילות האלה להתקפי עצבים או חרדה זה חלק מהדרך- ללמוד איך להתמודד ולהשתלט עליה ולא שהיא עלייך. את יכולה גם לשתף גורמי מקצוע שיעזרו לך להתמודד עם זה, אבל בסופו של דבר הדרך אמורה להגיע מבתוכך.
לגבי החברות - אם הן חברות אמיתיות שלך הן אמורות להרגיש עלייך מה שעובר עלייך במיוחד אחרי ששיתפת אותן, אם הן אומרות לך דברים כאלה במקום להכיל אותך אז הן לא הבנות שאת צריכה להיות איתם בקשר ולהתייעץ איתן בנושאים כאלה .
לפריקה/ התייעצות מוזמנת לשלוח הודעה בפרטי בכל שעה :)

היי לך.

אני לא בסיטואציה שלך ואני לא אשקר לך ואגיד שאני יודעת איך זה מרגיש, אז אני לא יודעת איך להתמודד עם זה.
אין לי טיפים לתת לך.
אבל אחותי הייתה אובדנית שנים רבות והיא מתמודדת עם המון מחלות נפשיות, מה שהקשה המון המון על המשפחה ועליי, בתור ילדה בת 6 עד היום.
אחותי היא הבן אדם שאני הכי אוהבת בעולם הזה, ובו זמנית אני כועסת עליה כל כך.
אני כועסת עליה על מה שהיא עשתה, אני כועסת עליה על זה שהיא השתלטה לי על הילדות.
וקשה לי להיות עם אנשים שסובלים ממחלות נפשיות, אני פשוט מיואשת.
שקלתי אם בכלל לקרוא את מה שאת כותבת או לא, ובסוף החלטתי שכן (כפי שאת רואה).

אני לא יודעת איך את מרגישה אבל אני יודעת איך החברות שלך מרגישות. אני מבינה אותן.
אני מבינה את הקושי הזה לדאוג כל כך למישהו אחר, מישהו שאת אוהבת כל כך ושכל כך חשוב לך, את הקושי בלראות אותם עצובים כל הזמן, ואת הקושי והבלבול בלראות אותם מחלימים.

זה נשמע מוזר להגיד שזה קשה לראות אותה מחלימה אבל זה נכון. קשה לי לראות את זה.
זה מבלבל אותי.
וסוף סוף היא מחלימה ואני חושבת שאני יכולה קצת לכעוס עליה, קצת להוציא את העצבים שהיו לי על כל הכאב שהיא גרמה לי. (מה שלא יכלתי להוציא לפני כי פחדתי להחמיר את מצבה).

וזהו. זה מה שזה. זה לשחרר את העצבים.
אני לא יכולה להגיד בוודאות כי אני לא הן, אבל הייתי בסיטואציה דומה.
הן אוהבות אותך, והן היו איתך לאורך כל הדרך.
ועכשיו מגיע להם קצת לפרוק.
אל תקחי את זה ללב.
תזכרי שהן אוהבות אותך כל כך, ושלמרות שזה קשה לך, זה קשה גם להן.
תנסי להבין מאיפה הן באות. מה גורם להן להגיד את מה שהן אומרות ותני לזה לעבור.
תני להן להגיד את מה שהן מרגישות שהן חייבות להגיד לך, את מה שהן מרגישות וככה החברות שלכן תשרוד. ולא רק שהיא תשרוד, היא תהיה חברות מטורפת.

את מדהימה! וכל הכבוד שאת מחלימה, ודואגת לעצמך וזה ממש לא מובן מאליו.
אני לא מכירה אותך אבל אני באמת גאה בך, אני יודעת שזה לא קל.

^יעל את מדהימה, אהבתי את התשובה שלך

^^ יעל ריגשת אותי הסיפור הזה ותודה שלקחת את השמן לכתוב לה את זה.
ולשואלת אני גם אישית הייתי בדיכאון למעשה כבר שנה (למרות שהקיצון היה איזה חודשיים שלוש) אבל מה שאני יכול להגיד זה שתמיד יש אור בקצה המנהרה וחשוב שנזהה אותו ושנדע איך ללכת אליו ולא סתם לשבת ולהתבונן לעברו.

אני גם היום די עצלן רוב השמן ואני יודע שיש את האור הזה אבל אין לי כוח / רצון ללכת אליו, אבל *אני יודע שעוד יתאפס לי הכוח ואני כן ארוץ אליו*.

עד אז אני נהנה לעזור ולעודד פה את האנשים שצריכים את זה.
בקטע הזה ה"לתת" עושה לי טוב על הנשמה.

אז אני אומר לך שבכללי תמיד יש אור ושמתישהו אנחנו נלך אליו זה רק שאלה של זמן, ולבינתיים אני יודע שאת תסתדרי עם כולם כי אוהבים אותך ואת חשובה

שואל השאלה:
איימי, את מדהימה!! תודה שהשקעת זמן וכתבת, קשה לי ממש למצוא תחביבים ודברים שמעסיקים אותי אבל התחלתי לקרוא לאחרונה

שואל השאלה:
יעל, וואו ריגשת ממש, מה שלום אחותך עכשיו? ברור שאני לא מאשימה אותן ולהפך אני הכי מעריכה אצ זה בעולם

שואל השאלה:
ampiri^^
באמת ממש קשה לי למצוא את החיובי, אין לי סיבה לקום בבוקר באמת

בתור אחת שאולי קצת מבינה אותך, אני מאובחנת בדיכאון קליני וגם חרדה קלינית.
ומי כמוני לא יודעת איך זה התקפי עצבים מטורפים והתקפי חרדה שאצלי מתבטאים בהקאות.
הן לא באמת חברות שלך, יש לי חברה טובה, שאני סומכת עליה ושיתפתי אותה והיא הייתה לאורך כל הדרך לצידי ולא שפטה לשניה, כנל לבן הזוג שלי שהייתי מתפוצצת עליו ונכנסת בו פול גז והוא גילה אמפתיה והבנה.
עם הזמן למדתי שאנשים שבאמת אכפת להם לעולם לא יעזבו.
אני בנתיים השתפרתי ובטיפול תרופתי והם עדיין לצידי כאן, גם בתקופות פחות טובות של הדיכאון.
לדעתי נתקי איתן קשר, את לא צריכה אותן, עם חברות כאלה מי צריך חברים בכלל.

^^^האמת שהיא לא משהו כרגע.
תודה ששאלת.
ותודה איימי וampiri.

מה זה ה.א

^הפרעות אכילה

היי, אני לא מבינה בזה אז אני לא יכולה לעזור בסיטואציה הספציפית לצערי, אבל כמו שיעול אמרה, זה נורא קשה שלוקחים את כל תשומת הלב, לא באמת משנה איך, וכנראה בגלל שהן דאגו לך כל כך הרבה זמן, אז עכשיו כנראה הן לא מבינות שאת עדיין בתהליך ולא החלמת לגמרי ובגלל זה הן ככה, כי הן רוצות להראות לך את הצד שלהן. אבל זה לא יפה מצידן להגיד שאת בלתי נסבלת או שהן היו שונאות אותך, כנראה הן פשוט לא מבינות, אולי תנסי למצוא מחקר על התהליך החלמה ותשלחי להן? זה יכול לעזור?


אני ממש מקווה שעזרתי ולא חס וחלילה פגעתי איכשהו, כי אני יודעת מנסיון שזה יכול לקרות, ואם כן זאת ממש לא הכוונה ואני כל כך מצטערת. כל הכבוד לך שאת מחלימה, אני מבינה כמה זה קשה, שוב לא מנסיון אבל אני שומעת על דברים כאלה ואת מדהימה!!!
אני ממש פה אם את רוצה לדבר או לפרוק❤❤

בואי לפרטי בבקשה אני רוצה לדבר איתך על זה בפרטיות

אני מבינה אותך לגמרי אני הייתי בדיוק 1 ל1 כמוך זה פשוט מפחיד שאת בדיוק תיארת איך שההייתי.
ותקשיבי הן לא חברות אם הן עושות את זה.
ואני גם מתעצבנת ואני לא שולטת בזה אני לקחתי ריטלין ולא עזר לי אבל אצלי זה עם הזמן נרגע ההתקפי עצבים כי הרחקתי ממני את כל הסביבה שגרמה לי לזה וזה עזר לי.
אני לא יודעת איך אני אוכל לעזור לך בזה כי כל אחד מטפל בזה הצורה שונה. אני מצאתי תחביבים לדוגמא: ציור זה מרגיע אותי ואני שעות על גבי שעות שוקעת בזה וזה עזר לי ואני רואה סרטים וסדרות בנטפליקס וזה גם גרם לי להתעלם מכל הצרות שהיו לי.
והיום זה ממש נעלם לי הכול והתגברתי עם הקשיים האלו שהיו לי כמוך.
אני ממש מקווה שעזרתי לך. ושבעזרת השם שתצליחי להתגבר על כל זה נסיכה.❤

היוש במידה ותרצי לדבר אני כאן אשמח להקשיב

מצטער לשמוע על מה שאת עוברת, זה לא פשוט בכלל.
אני סובל ממלא דברים. ביניהם פוסט טראומה או סי די חרדות דיכאון והרשימה ממשיכה לצערי.
אני יודע שזה לא קל וזה לא מהיום להיום, אבל מהרגע שאני צוחק על מה שיש לי עם חברים שלי אני הכי אני. מעריכים אותי יותר. מקווה לפחות חח.
תצחקי, תשתפי כל מי שאת יכולה.
ואני מאחל באמת מלא בריאות ומלא נחת מהמצב שבו את נמצאת.
משהו אחרון שארצה להזכיר לך זה שאת מדהימה! את עוברת אתגרים שבני אדם פשוטים לא עוברים, הם עושים אותך חזקה יותר ורגישה יותר. תשמחי אהובה אחת! אוהבים אותך!

שואל השאלה:
תודה רבה לכולכם!! קראתי הכול והתגובות פה מרגשות אותי עד דמעות באמת. תודה רבה לכם אני באמת ממש מעריכה את זה. כל מי שעובר משהו כזה או אחר או דומה תמיד תזכרו שאתם לא לבד ואתם לא מוזרים הכול טוב והכול לגטימי. אתם חזקים ונאי אוהבת אתכם מאוד!!

❤

אני יכולה להעיד על עצמי שהשנה היו לי המון בעיות נפשיות והתקפי חרדה וכו' ומהצד אני באמת חושבת שהייתי בלתי נסבלת, והייתה לי חברה שרבנו כי היא לא הצליחה להבין את המצב שלי ואחרי שהיא בעצה חוותה דיכאון כמו שלי בערך היא הבינה אותי.
מי שלא עבר מה שאת עוברת לא יבין אותך, ולא תמיד ידע איך להתמודד עם זה ומה לעשות.
אני חושבת שחברות שלך, אם הן אוהבות אותך, הן ישארו לצידך גם כשקשה. ואולי הן מרגישות שלא נוח להן בתקופה האחרונה, שלא נעים, שלא כיף, שהן מתעצבנות ממך וכועסות, אבל כחברות אמיתיות הן לא יוותרו עלייך. הן יבינו מאיפה זה נובע והן ישארו איתך גם בתקופות הפחות טובות.
תראי בדכ מאוד קשה להיות ליד אנשים שהם שליליים ולהיות בחברת אנשים שרע להם כי זה משפיע מאוד גם על הסביבה, ולא כולם מספיק חזקים בשביל להכיל את זה ואני חושבת שהרוב המוחלט של האנשים לא יודע להכיל דיכאון ולהתמודד איתו. בגלל זה מכחישים הרבה ומתעלמים.
בכל אופם, מאחלת לך שתעברי את זה כמה שיותר מהר וכל הכבוד לך שאת מנסה להתגבר ולהחלים, דורש המון כוחות לא לוותר.
מאמינה שהחברות שלך ישארו איתך גם אם קשה ואת תמיד יכולה לשתף אותן ברגשות שלך ושאת מצטערת אם זה פוגע גם בהן, ואני מקווה שהן יבינו.
תמיד כאן להתייעצות אם את צריכה.

שואל השאלה:
תודה רבה!! עזרת מאוד!! מה שלומך עכשיו?

שמחה ממש לשמוע שעזרתי^
שלומי מעולה כרגע כי העבירו אותי תפקיד ולקח קצת זמן להירגע וכן יש צלקות והתקפי עצבים עדיין אבל לאט לאט חוזרת לעצמי. הכרתי המון חברים חדשים והם לא הכירו את הדכאון ואני רואה שבאמת יותר כיף להיות בחברתי עכשיו ממה שהיה אז, אבל החברים הטובים באמת היו שם לתמוך והכל מעולה כרבע