היי, כתבתי משהו על בדידות קצת לפרוק אני אשמח אם תאהבו אפילו;;

"לא מצלצלת"

את יודעת?
מה ההרגשה היא הלבד?
כשבאוטובוסים את מסתכלת
על אנשים צוחקים ונהנים
ועליהם את נוחתת
לבדך את יושבת
על הטלפון מסתכלת
ודומעת כי
אפילו חברתך הטובה
לא מצלצלת.

מי יודע מה מי יודע איך ומתי
איך הכל יגמר האם אתחרט בלי די?
איך אוכל כך לחיות?
כשבכל צעד שאני עושה
יש עוד ועוד חרטות?
גם בחיים גם חברויות
כמה טעויות עוד אפשר לעשות?

איך אפשר ככה להיות
לראות אנשים מתאספים הופכים להיות עוד ועוד חבורות?
כשאת לבד מסתכלת
כי את לא שייכת
וגם לא יפנו אליך
ואת תתייאשי
כי גם את זה כל הזמן תרצי
אבל זה לא יגיע אליך
כי אף אחד לא פונה אליך.
ובסופו של דבר אף אחד
לא מצלצל אליך .

רק אינטרסים, עבודה..
באמת..
מי ירצה אותך לעוד סיבה????

כי את יודעת?
ישבתי לבד ובשקט
קראו לי אף בעבר מטומטמת
אבל אף פעם לא ידעו,
דבר אחד רציתי
רק את הרינגטון בקול גבוה לשמוע,
ומהצד השני
אשמע אדם אחר אמיתי

שרוצה אותי .