איך הקטע? (הרגע כתבתי)

אתה בטח ישן עכשיו / לי כהן

ארבע לפנות בוקר ואתה בטח ישן עכשיו, חולם עלינו.
זה מעייף לאהוב, מעייף עד לרמה שנשארים ערים רק כדי לחשוב עוד קצת על מי שאתה אוהב.
אני ערה כרגיל, ארבע לפנות בוקר זו השעה האייקונית שלי, השעה שהמוזה באה לבקר, השעה שהצחוק מתחיל באופן רנדומלי עד שהוא מתמזג עם הדמעות למרות שאני בכלל לא עצובה.
ארבע לפנות בוקר ודיברנו כל היום הזה וחלק מהלילה, נקרענו מגעגועים.
בעידן הקורונה והחוסר מזל, אתה יוצא מבידוד ביום שאני נכנסת אליו.
אירוני משהו.
אנחנו מתים להיות אחד ליד השניה בשעות האלו, בארבע לפנות בוקר כשאני ערה עם הנייד ואתה ישן כמו כל בן אדם נורמלי.
אנחנו מתים להיות אחד ליד השניה כל הזמן, וזה לא יוצא ואנחנו מחכים בקוצר רוח.
אנחנו מחכים לרגע הזה שהחלום יהפוך למציאות, לרגע הזה שנהיה ביחד, ולמרות שהוא בכלל לא רחוק ויהיו עוד כמוהו, הפעם הראשונה היא הכי מיוחדת.
ארבע לפנות בוקר ואתה בטח ישן עכשיו, ואני מקדישה לך דברים, מנסה לעטוף את המחשבות שלי בסרט והאריזה הסופית יוצאת טיפה צולעת כי מה לעשות, המוזה והריכוז לא באים אצלי באותן השעות.
עכשיו גם אני אלך לישון, ובקרוב, נעשה את זה ביחד.

- @ -