אני יכולה לשתף כאן במה שאני מרגישה?

אז הופעתי במופע של בית הספר (זו הפקה ממש גדולה עם תפאורה, סאונדים, תלבושות מאפרים, כאילו ממש מקצועי) והייתי שם בתפקיד קטן. יומיים לפני המופע הראשון השחקנית הראשית חלתה בקורונה, הבמאי אמר לי להחליף אותה. למדתי את התפקיד ביומיים ועשיתי אותו. לא הצלחתי כל כך להתחבר לדמות ולעשות אותה כמו שהשחקנית המקורית עשתה, והרגשתי ממש רע. כבר עבר כמעט חודש מאז, אבל אני עדיין חושבת על זה. אתמול, חלקתי את איך שאני מרגישה עם אמא שלי. היא הייתה עסוקה במשהו אז היא לא ממש ענתה. אחר כך אמא שלי התחילה לכעוס עליי על משהו. היא אמרה לי שאני גאוותנית ומרוכזת רק בעצמי. היא אמרה שבגלל זה לא הלך לי במופע ולא עשיתי את זה כמו שצריך. ישר אחרי זה הלכתי לחדר ובכיתי. אני כבר ידעתי שלא עשיתי עבודה כל כך טובה, אבל לשמוע את זה מאמא זה פגע בי מאוד. נזכרתי ברגע אחרי המופע שאמא אמרה לי שהייתי ממש טובה וכולם בירכו אותי והדתי לכולם והתרגשתי. הרגשתי טיפשה. כולם בטח סתם אמרו את זה כי הם ניסו להיות נחמדים. כולם שיקרו. איכזבתי את הקהל. את השחקנים שעבדו כל כך קשה במשך חודשים. את הבמאי. את כולם. בכיתי במשך שעה ואז נרדמתי. גם חשבתי לי שגם אם הייתי לא טובה, למה שאמא שלי תאמר לי את זה? היא יודעת שקשה לי עם זה ואני מרגישה רע, והיא אמרה לי את זה בכל זאת. אני רוצה למחוק את המופע הזה. את הכל. אני איכזבתי את עצמי. הייתי מסוגלת להרבה יותר, ולא נתתי הכל. נכון, עבדתי על זה ביומיים, אבל עדיין. מה לעשות עם מה שאני מרגישה? איך להיפטר מהרגשות האלה?