3 תשובות
זה "משפר" את השריר אבל כעיקרון זאת לא המטרה היחידה שלו, הוא גם נלחם במחלות מסוימות ועוזר למוח להתפתח.
**הכי חשוב לשתות הרבה מים כי זה גורם לייבוש!**
**הכי חשוב לשתות הרבה מים כי זה גורם לייבוש!**
רק חלבון
קריאטין זה לא חלבון, זה נספר כחלבון בערכים התזונתיים בגלל שהוא מכיל חומצות אמינו מסועפות, שמכילות חנקן. וכמות החלבון בערכים התזונתיים נמדדת לפי כמות החנקן במשקל
קריאטין הוא שרשרת חומצות אמינו שהופכת בגוף לפוספוקריאטין, c4h10n3o5p
פוספוקריאטין נספג בקלות בדם ומתפרק במגע עם התאים לזרחן ולקריאטינין. הקריאטינין הוא פסולת שמגיעה לכליות ויוצאת מהגוף
הזרחן נספג לתוך התאים
מה הזרחן עושה?-
בתאים יש לך מולקולה שנקראית אדנין דו זרחני (c10h15n5o10p2), זאת מולקולה יציבה שנמצאת במיטוכונדריה. אין לה אנרגיה שהגוף משתמש בו
כשאתה מכניס סוכר לגוף, הסוכר מכיל אנרגיה תרמית, וכשהוא מתפרק בחומצות הוא משחרר אותה ומחמם את התא, זה גורם לאדנין דו זרחני להתחבר לאטום זרחן חופשי וליצור אדנין תלת זרחני (c10h15n5o10p3). האדנין תלת זרחני הוא בעצם בטרייה לתא. בגלל שהוא לקח אנרגיה כדי להתחבר. אם תפרק אותו הוא ישחרר אותה (חוק שימור האנרגיה)
זה בדיוק מה שקורה כשאתה מפעיל את השריר. אותות מסויימים שאני לא כלכך מבינה בהם גורמים לתהליך סינטציה בתא שמפרק את האדנין תלת זרחני בחזרה לאדנין דו זרחני ולאטום זרחן חופשי, ומשחרר במון חום בתהליך, חום שגורם להפעלה של השריר
הזרחן מהפוספוקריאטין זה אותו אטום זרחן שאחראי להתחבר ולהתנתק בשביל אנרגיה
הגוף מייצר פוספוקריאטין בעצמו, אבל לא בכמות גדולה, ואפשר להכניס עוד. אם אתה על קריאטין (ויש לזה גבול תרמי מסוים, אם תאכל קופסא שלמה ביום זה לא יתן לך מעבר לכפית של 5 גרם), אתה מגדיל את כמות הזרחן בתאים. וזה אומר שפחות אנרגיה תיהיה צריכה להיות מושקעת כדי למצוא זרחן לחבר לאדנין דו זרחני. והאגירת אנרגיה הופכת יותר יעילה
זה מאפשר לשריר לעבוד יותר קשה עד לקריסה מכנית, ולאפשר לך להפעיל יותר עומס כל פעם, וכך אתה יכול להגדיל את הזמן תחת לחץ על השריר- מה שכמובן גורם לחיזוק שלו
קריאטין הוא שרשרת חומצות אמינו שהופכת בגוף לפוספוקריאטין, c4h10n3o5p
פוספוקריאטין נספג בקלות בדם ומתפרק במגע עם התאים לזרחן ולקריאטינין. הקריאטינין הוא פסולת שמגיעה לכליות ויוצאת מהגוף
הזרחן נספג לתוך התאים
מה הזרחן עושה?-
בתאים יש לך מולקולה שנקראית אדנין דו זרחני (c10h15n5o10p2), זאת מולקולה יציבה שנמצאת במיטוכונדריה. אין לה אנרגיה שהגוף משתמש בו
כשאתה מכניס סוכר לגוף, הסוכר מכיל אנרגיה תרמית, וכשהוא מתפרק בחומצות הוא משחרר אותה ומחמם את התא, זה גורם לאדנין דו זרחני להתחבר לאטום זרחן חופשי וליצור אדנין תלת זרחני (c10h15n5o10p3). האדנין תלת זרחני הוא בעצם בטרייה לתא. בגלל שהוא לקח אנרגיה כדי להתחבר. אם תפרק אותו הוא ישחרר אותה (חוק שימור האנרגיה)
זה בדיוק מה שקורה כשאתה מפעיל את השריר. אותות מסויימים שאני לא כלכך מבינה בהם גורמים לתהליך סינטציה בתא שמפרק את האדנין תלת זרחני בחזרה לאדנין דו זרחני ולאטום זרחן חופשי, ומשחרר במון חום בתהליך, חום שגורם להפעלה של השריר
הזרחן מהפוספוקריאטין זה אותו אטום זרחן שאחראי להתחבר ולהתנתק בשביל אנרגיה
הגוף מייצר פוספוקריאטין בעצמו, אבל לא בכמות גדולה, ואפשר להכניס עוד. אם אתה על קריאטין (ויש לזה גבול תרמי מסוים, אם תאכל קופסא שלמה ביום זה לא יתן לך מעבר לכפית של 5 גרם), אתה מגדיל את כמות הזרחן בתאים. וזה אומר שפחות אנרגיה תיהיה צריכה להיות מושקעת כדי למצוא זרחן לחבר לאדנין דו זרחני. והאגירת אנרגיה הופכת יותר יעילה
זה מאפשר לשריר לעבוד יותר קשה עד לקריסה מכנית, ולאפשר לך להפעיל יותר עומס כל פעם, וכך אתה יכול להגדיל את הזמן תחת לחץ על השריר- מה שכמובן גורם לחיזוק שלו