אני מרגישה שאני עומדת להתפוצץ

עדיף שתישארי למעלה

חיימשלי אנחנו פה איתך.
אני יודעת כמה המצב הזה זוועה. תאמיני לי שאני יודעת. אם את מרגישה שאת צריכה להקיא, תקיאי. תתחילי לאכול בארוחות קטנות במקום לדחוף מלא אוכל. תעשי מה שאת חושבת לנכון ורק שתדעי שלדעתי כל עוד את יכול. להחזיק את עצמך מלקבל התקף זה בסדר. תזכרי שחרדה היא לא מסוכנת זה רק דרך של הגוף להפריש אנדרנלין כשהוא מרגיש במצוקה. אני ממליצה לך לפנות לעזרה מסויימת גם אם זה מבחוץ זה חשוב 3>

שואל השאלה:
אבל ככ קשה לי. אני שוב מרגישה כמו שיש גוש ענק בגרון שלי ושונאת את עצמי כל שניה

למה? מה גורם לך להרגיש ככה? למה יש לך את ההרגשה הזו?
את שווה, אני בטוחה במליון אחוז. אוכל זה כיף זה טעים תאהבי את זה. אני יודעת שאולי קשה לך עכשיו אז תתחילי בצעדים קטנים, לאט לאט את תתגברי על זה. וזה בסדר להתפרק לפעמים, זה מותר!! תנסי לבקש מההורים פסיכולוגית או תזונאית שיעזור לך עם המצב במקום לנסות להתמודד לבד יהיה לך הרבה יותר קל

שואל השאלה:
אני מטופלת. אצל פסיכולוגית ודיאטנית

אני פה בשבילך. אם את מרגישה שאת עומדת לקבל התקף תחפשי ביוטיוב marconi union weightless זה מרגיע ברמות שימי את זה באוזניות ותודי לי אח"כ. אני פה בשבילך, זה רק תחושה ותאמיני לי שאני מכירה אותה. זה יעבור3>

תקשיבי אני מבינה אותך ולפני שנה הייתי בדיוק כמוך
אבל את צריכה להבין שמארוחת צהריים לא יקרה כלום ואת לא תשמיני הכל בסדר, ואת כן צריכה לאכול ארוחת צהריים כדי לשמור על אנרגיה ולהישאר בריאה אל תחשבי על זה בתור מועקה,
כולנו צריכים לאכול כדי לחיות
נכון שזה קשה ואני מבינה אותך אבל תחשבי על זה רגע מלמעלה

למטה להתפרק זה חלק חשוב ואם לא תתני לאצמך לפרוק קצת זה יהיה הרבה פחות טוב

לפרוק ולהשתחרר

אני מבין אותך כל כך.
תדעי שאת מושלמת, וחבל שלא מייצרים אותך בכמויות!
אני עברתי את זה, את ההפרעות אכילה ואפשר לצאת מזה.
אבל לפני זה, את מושלמת!!!!

שואל השאלה:
תקשיבו חזרתי הביתה והחרדה יוצר חזקה מתמיד
ואני לא מצליחה לנשום

שואל השאלה:
אני לא יודעת מה יש לי

היי אני לא יודעת כמה אני יכולה לעזור, אבל תזכרי בהתליך שאת עושה, וכמה הוא יהיה שווה את זה כשתוכלי להתסכל אחורה על זה ולהיות גאה בעצמך. לא מתחילים מהסוף וגם לא מהאמצע, וההתחלה קשה אבל את חזקה יותר ממה שאת חושבת ואני בטוחה שתצליחי בסוף.
תנסי לדבר עם אנשים שאת אוהבת שיסיחו את דעתך בנתיים או לשים מוזיקה או כל דבר שיעזור לחרדה שלך עכשיו. מה שאת מרגישה לגמרי נורמלי ומובן, והפרעות אכילה זה בור שקשה לצאץ ממנו ואפילו ההחלטה לנסות היא כבר צעד ענק מצידך, ואני גאה בך על וזה ואת צריכה להיות גאה בעצמל גם. אל תעמיסי על עצמך עם אוכל בנתיים אם את רואה שזה עושה יותר נזק מתועלת, תאכלי עד שאת שבעה ומרגישה מספיק טוב, בלי לחץ לאט לאט. יש מעידות בתהליכים כמו זה תמיד וזה לא סוף העולם ואת תקומי מזה כמו גדולה ואני מבטיחה לך שאם תמשיכי את תצליחי כי ככה דברים עובדים, ותמצאי דרכים לאהוב את עצמך ולדאוג לעצמך ולהיות בריאה כי זה קיים ואפשרי וזה לא סותר בכלל.

היי. יש משהו כזה שנקרא חרדת ציפייה. אם את מפחדת מהחרדה זה הופך הכל לקשה יותר. תדעי שזה בסדר להיות בחרדה והיא תעבור תוך גג 40 דקות (ב 100 אחוז) מישהי רשמה למעלה ואני ממליץ לך באמת לנסות לשים דקה ביוטיוב את המוזיקה הזו (marconi union - weightless) זה עוזר ככ וזה מרגיע ברמות (זה ליטרלי עובד כמו קסם) בהצלחה 3>

(אנונימי) הכל בסדר אבל אתה חמוד רצח, קראתי את מה שכתבת פה ואתה נשמע ממש נחמד

זה בסדר ממי
את יודעת כמה אכלתי היום? אכלתי המבורגר, ציפס, קולה, פלאפל, סלט, דייסה, ואיזה עשר ממתקים עם תה.
פעם גם אני הרגשתי רגשות אשם על כל דבר שאני אוכלת, הרגשתי כשהכנסתי משהו לקיבה שלי כל כך רע שאפילו כעסתי על עצמי.
אבל אז הבנתי שלא כיף לי.
אני רוצה לאכול המבורגרים וממתקים בלי סוף כמו כולם. אני רוצה לאכול חצי סיר מהפסטה של אמא שלי כמו תמיד, בלי להרגיש חרא על זה.
אז אמרתי לעצמי די. אני רוצה לאכול, אני רוצה להנות, אני רוצה לחיות.
ואם אני לא אשים למחשבה המפגרת שלי פס ואגיד לה זדייני ממני לא מעוניינת לשמוע שאת לא מרוצה שאני אוכלת וחיה ונהנת,
אני פשוט אף פעם לא אחזור להיות כמו פעם, לאכול הכל בלי לחשוב אפילו.
ועם כמה שהקול בראש שלי הדהד ואמר לי שזה מגעיל לאכול כל כך הרבה אמרתי לו שיסתום את הפה כי אני חזקה יותר מהקול הזה.
ופשוט אכלתי, בלי לחשוב.
וכמה שעות לאחר מכן, אכלתי בלי לחשוב.
ולמחרת אותו דבר, ותוך מחרתיים כבר התחלתי להיכנע כבר התחלתי להגיד לעצמי זה מגעיל זה מגעיל אבל עמדתי על העקרונות שלי, ואכלתי שוב.
ולמחרת, שוב.
ואז כבר התחלתי לחזור לעצמי. שמתי פס על כל מה שאני "חושבת" על כמה לאכות זה מגעיל ומשמין ומכוער וכמה שבא לי להקיא את כל מה שאכלתי וכל הרגשות אשם האלה. פשוט שמתי פס. אני *רציתי* לצאת מזה, רציתי לאכול, רציתי להגיש שאני חיה!!!
אבל פעם לא הרגשתי את זה.
פעם היה לי טוב לא לאכול כלום במשך יום יומיים, ולהקיא את כל מה שאני מכניסה לגוף שלי. חשבתי שזה עושה אותי שמנה. וכלל שרזיתי חשבתי שאני יותר יפה, אבל גם כשהייתי רזה מדי חשבתי שזה לא מספיק יפה, ולא הייתי מודעת שהרזון הזה כבר לא יפה. שזה רזה מדי, וחסר כל וריק. ויופי זה משהו מלא ושמח ומאושר. היה לי טוב להרגיש ריקה.
אבל כבר התחיל להימאס לי הלירוק אוכל מהגוף שלי כל שני וחמישי ונמאס לי לא לאכול בתקווה שאהיה יפה יותר כי אני עושה את זה כל יום ויום ואיכשהו אני לא מרוצה.
אז הפכתי את פני הקערה, זה היה קשה. בהתחלה אכלתי מעדנים והייתי מתה להקיא, אבל הכרחתי את עצמי להמשיך לאכול אותם כי בתוכי רציתי להרגיש שונה, להרגיש טוב יותר, אולי לנסות לאכול משהו, אולי להיות חזקה יותר כי הרגשתי שאני רק מתחלשת ליום ליום.
בבקשה ממך אל תגיעי למצב שלי. אני כבר נהייתי כל כך חלשה שלא יכולתי להחזיק טלפון. אני מרחמת על עצמי של פעם. לא הבנתי מה זה אושר אמיתי. ואז אכלתי ואז התחזקתי והשארתי את כל הרגשות אשם האלה מאחור, אבל הם תמיד יהיו חלק ממני. לפחות עכשיו אני חזקה, בריאה בנפש ובגוף, ומרגישה שלמה עם עצמי. מרגישה שאני לא ריקה - אני סוף סוף מרגישה שטוב לי. אבל זה היה תלוי רק בי.

אז אהבה שלי, זאת בחירה *אך ורק* שלך, אם את יוצאת מזה עכשיו או נותנת לעצמך להגיע למצב שאת לא מסוגלת להחזיק טלפון.
אני יודעת שאולי לא מתחשק לך וטוב לך איך שאת, לא להכניס לגוף שלך כלום ולרדת במשקל. אבל תנסי שנייה להתעלם מהקול הזה ששולט עלייך שאומר לך שלאכול זה מגעיל. תנסי שנייה לשמוע את עצמך. את הלב שלך צועק לך תאכלי משהו, תהיי בריאה. את הבטן שלך שלא אכלה בורגר כבר שנה ומתה להנות מאחד כזה אבל הקול ששולט עלייך אומר לך לא איכס.
תנסי לשמוע את עצמך. תתעקשי לצאת מהמחלה הזאת. אל תוותרי לעצמך, את חזקה משנדמה לך.
ובדיו קכמו שאני יצאתי מזה, את גם יכולה לצאת.
אבל זה ביידים שלך.

שואל השאלה:
^ואי תודה❤❤
אני כבר יותר משנה במלחמה המסריחה הזאת וכבר הגעתי למצב שלא היה לי כוח לעמוד או ללמוד. אני בטיפול במרפאה ומשתדלת לאכול לפי התפריט למרות שהיום דילגתי בגלל החרדה אבל אני אשתדל מחר
תודה לכולם אבל❤אני מרגישה טיפה יותר טוב

את חזקה אני מאמינה בך. תקשיבי לעצמך בלבד!! וללב שלך ומה שאת מרגישה בתוך תוכך! אל תתני למחשבות שרוצות רע לגוף שלך להשתלט עלייך. אני יודעת במצב שלך זה כבר קבוע החרא שאת עוברת וחושבת ונדיר לצאת מזה אבל אני הייתי באותו מצב ויצאתי. אני לא יכולה לעזור לך באמת שאני לא יכולה, גם כשאני הייתי במצב הזה מה שלא אמרו לי נשארתי בשלי והמשכתי להקשיב לקול המפגר הזה חשבתי שאני עושה לעצמי טובה שאני הורסת תעצמי וכמה שאמרו לי כל כך הרבה דברים לא הקשבתי לכלום עד שמשהו בתוך תוכי התחזק ושמעתי את הלב שלי אומר כבר תפסיקי אני לא יכול לעמוד בזה וצד שני העיניים שלי שהסתכלו על הגוף שלי במראה ושלטו עליי אמרו לא את חייבת להמשיך לא לאכול, אבל בחרתי להקשיב לעצמי. זה היה כל כך קשה. את לא מבינה כמה. אבל יצאתי מזה! והתחלתי לאכול כמו בנאדם ולהנות ולהרגיש טוב עם עצמי לא משנה מה! ברגע שסילקתי את הקול הזה מעצמי!
ואני מאמינה בך שתצליחי. אבל זה לא מספיק!!! *את היחידה שיכולה להגיד לעצמך די*!

היי אנונימית,
קראתי את הפוסט המטלטל שכתבת ולא יכולתי שלא להגיב.. אני שומע את תחושת הלחץ שעולה, ואיתה גם הסממנים הפיזיים כמו דופק גבוה ותחושת עוררות מאוד גבוהה.. אני רואה שהוספת בתגובות שאת מתמודדות ונלחמת בזה כבר מעל שנה.. נראה שמחשבות בנושא של הפרעה האכילה איתה את מתמודדות מציפות אצלך חרדה עצומה. אני מניח כמה את אולי מאשימה את עצמך, וכמה שהגוף עייף ממלחמות.. אני יכול לתאר לעצמי כמה העיסוק וההתמודדות עלולים להכביד על חיי היום יום..

איני רוצה שתישארי עם התחושות האלו לבדך..אני רואה שציינת שאת בתהליך טיפול עם פסיכולוגית ודיאטנית.. אני מצרף כאן מספר טלפון של מרכז מידע להפרעות אכילה- שיש בו מענה מקיף- תוכלי לקבל מידע מקצועי והכוונה רפואית. מספר הטלפון הוא 074-7556136 ייתכן ששיתוף חבר או בן משפחה יוכל לעזור ולהקל, רק מעצם השיתוף..

בנוסף, אם תרצי- אני מתנדב בעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת), וחשבתי להזמין אותך לצ'אט אנונימי בו תוכלי לשוחח עם אחד מהמתנדבים שלו בסביבה בטוחה וללא שיפוטיות כלל.. תוכלי לפרוק את שעל ליבך, ונוכל לשמש כאוזן קשבת עם כל מה שתבחרי להביא..
אני מצרף את הלינק לאתר, אפשר להתחבר גם מהנייד.
מוזמנת מתי שאת מרגישה שאת צריכה,
שלך,
מתנדב סה"ר