אני חושבת שאני שקרנית פתולוגית

אני לא יכולה להפסיק לשקר, אני משקרת לכולם גם כשלא צריך בכלל ואני לא מסוגלת לא לשקר.
אם אני אגיד שאני מנסה להפסיק זה גם יהיה שקר, כי אני לא מנסה להפסיק בגלל שכיף לי.
מי שמכיר אותי לא אוהב אותי, הם אוהבים את מי שהמצאתי בשבילם, גם אמא שלי לא מכירה אותי.
אני לא חושבת שאיי פעם הצלחתי לנהל שיחה שלמה מבלי לשקר לפחות 5 פעמים... וביום כניראה אפילו יותר מעשר
זה פשוט בא לי בקלות כל כך, ואני אפילו לא מרגישה אשמה שאני משקרת, אני ההפך מרגישה גאה בזה שאני משקרת כל כך טוב ואמין.
אני משקרת כדי להפוך את החיים שלי למעניינים יותר, כדי שאנשים יחשבו שיש בי משהו, כי אם אני אהיה אני... כניראה שאשאר מאחור ולא אצליח לסגור את הפער.
אני אפילו משקרת לעצמי, אני יודעת שזה שקר אבל אני גורמת לעצמי להאמין שזאת האמת.
אני דיי בטוחה שאם דיברתי עם אחד מכם כניראה שהאמת היחידה שאמרתי היה השם שלי, שזה בערך הדבר היחיד שיפה בעיניי.
אני לא יודעת למה אני כותבת את זה... אולי כדי לקבל עזרה אבל אני לא יודעת אם זה בכלל בעיה...
אבל אני מעולם לא פגעתי במישהו, לא ממה שזכור לי, כי אני ממציאה שקרים רק עליי ולא על אחרים, הם פחות מעניינים אותי.
אני אוהבת את האישיות שלי, באמת לדעתי אני באמת נחמדה וטובה ומה לא אבל אני יותר אוהבת מה שאני ממציאה לעצמי
מה אתם חושבים?