אני לא מרגישה בטוחה בבית שלי

המצב ביני לבין אמא שלי מאז ומתמיד היה רעיל והיא הייתה מתרצת את זה בכך שהיא לא גרה קרוב לאמא שלה, ואני כבר מגיל קטן הייתי חוטפת ממנה צעקות.
בשנים האחרונות התחלתי להתייחס אליה באדישות מוחלטת כי כבר לא היה לי כוח בשביל הצעקות והריבים אבל בחודשים האחרונים היא התחילה לדבר אליי מגעיל וכבר הערתי לה על זה מספר פעמים ואפילו היה לי איתה פיצוץ על זה באוטו.
היא מדי פעם אומרת לי להתבייש בעצמי וקוראת לי כפויית טובה למרות שהיא אפילו לא מוכנה להסתכל על התמונה המלאה לגביי כשאני מנסה להגן על עצמי.
כשהיא מבקשת ממני דברים היא אפילו לא אומרת בבקשה וחושבת שאם היא עושה חלק מהמטלות בבית זה נותן לה רשות להתנהג אליי בצורה דרכנית.
אני לא באה להצדיק את עצמי אבל אני באמת הגעתי כבר לשלב שאני עומדת לקרוס נפשית כי לא משנה כמה פעמים כבר הערתי לה על זה היא המשיכה עם זה אחרי שבוע ואמרתי לה את זה אפילו ולא נראה שאכפת לי היא ליטרלי כמו פרעה.
אני באמת כל כך מתוסכלת כי אח שלי ואבא שלי רואים את הסיטואציות שהיא פשוט באה לצעוק עליי ולי אין כוח ולא עושים כלום, אני באמת לא מתכוונת להיות בן אדם כל כך אדיש ואני לא מבינה למה היא כל כך אוהבת להוציא עליי את כל העצבים שיש לה ולסחוט ממני ולהגיד לי שאני לא עושה כלום ושאני כפויית טובה ומגעילה. והיום אחרי שהיא התנהגה כמו בכל יום אבל קצת יותר מבדרך כלל באה אליי ופשוט ישבה לידי והייתי עם מוזיקה חזקה והתעלמתי ממנה כי כבר לא היה לי כוח לגן ילדים הזה ואחרי שהיא יצאה מהחדר שלי הלכתי למטבח והיא הייתה שם ואמרה לי שאני ילדה כפויית טובה מגעילה ושאני צריכה להתבייש בעצמי ושאלך לישון עם זה.
וזהו בעקרון אין לי פסיכולוג למרות שכבר ביקשתי יותר מ10 פעמים... אין לי כוח כך עם מי לדבר על זה מלבד אחות של סבתא שלי..