41 תשובות
אני מגיל 12 פחדתי להתבגר
האמת קצת כנל, אני עוד מעט בן 19 וממש לא בא לי להגיע לגיל הזה, מרגיש לי גדול מדי
אנונימי
אני בן 21 וזה ככה המצב בשבילי
לומדים להתמודד עם זה
הייתי נותן הכל בשביל להיות ילד חסר דאגות
לומדים להתמודד עם זה
הייתי נותן הכל בשביל להיות ילד חסר דאגות
ממ תאמת שלא
להפך
אני בת 19 וחצי ומרגישה הכי צעירה בעולם
אבל יכול להיות שבגלל שאני נראית 16(?) אני לא יודעת
בכללי מרגישה שזה גיל נדיר, אפשר לעשות מה שבא לי בלי להתחייב למשהו
להפך
אני בת 19 וחצי ומרגישה הכי צעירה בעולם
אבל יכול להיות שבגלל שאני נראית 16(?) אני לא יודעת
בכללי מרגישה שזה גיל נדיר, אפשר לעשות מה שבא לי בלי להתחייב למשהו
כמוך
לא מפחד להתבגר, מפחד להיכשל בתור בוגר
בן כמעט 27 כאן, לא רואה סיבה להתבגר בכוח :) לפני כמה זמן הביאו שלג לעיר שלי במשאית ושיחקתי בשלג בהתלהבות כמו הילדים :)
אני לא מפחד להיות גדול יותר, כי אף אחד לא יכול להגיד לי שאני חייב להתנהג כמו גדול, ואם אני רוצה לקנות לעצמי לגו, אז זה מה שיקרה :)
אני לא מפחד להיות גדול יותר, כי אף אחד לא יכול להגיד לי שאני חייב להתנהג כמו גדול, ואם אני רוצה לקנות לעצמי לגו, אז זה מה שיקרה :)
תאמיני לי שאני בדיוק במצב שלך
אני בת 20 ואני מרגישה אבודה
אני בת 20 ואני מרגישה אבודה
אני מתה מפחד להגיע לגיל 18
אני יודעת שברגע שאהיה בגיל 18 אני אהיה חייבת לתפוס את עצמי בידיים וזה מפחיד אותי
אני יודעת שברגע שאהיה בגיל 18 אני אהיה חייבת לתפוס את עצמי בידיים וזה מפחיד אותי
התחלתי להרגיש ככה בגיל 15
היום אני בת 18 וההרגשה הזאת רק מתגברת
היום אני בת 18 וההרגשה הזאת רק מתגברת
אנונימית
אני בן 17 ואני כבר מרגיש על הפנים ואני מת להיות בן 8 עוד פעם
אנונימי
יש כזו תסמונת
קוראים לה תסמונת פיטר פן
קוראים לה תסמונת פיטר פן
גם אני ככה, התחלתי להרגיש ככה בערך בגיל 13 ואני עוד מעט בת 19 וחצי ואני ממש מפחדת להגיע לגיל 20, להחליף קידומת של גיל העשרה לגיל שבו באמת אמורים להתחיל את החיים, וכרגע אני עוד מחפשת את עצמי מאז שסיימתי את 12 שנותי במערכת החינוך...
אמאל'ה, אתם מפחידים אותי, כמעט כל הילדות שלי רציתי להיות "גדולה".
אני מגיל 12 מרגישה כאילו החיים שלי כבר לא כמו פעם.. כאילו כבר אין תועלת לחיים האלה ומגיל 11 כבר לא הסתכלתי על החיים שלי באותה הדרך אני מזדהה איתך לא בפחד של זה מה שיקרה אלה בגלל שזה מה שקרה לי..
אנונימית
אני בת 22 ומרגישה כמוך בדיוק.
כל יום הולדת אני מתבאסת מהגיל שלי ומרגישה מבוגרת ובמקום להנות מהגיל שאני נמצאת בו אני חושבת על איך מהר השנה תעבור ואגיע לגיל 23
הזמן עובר כל כך מהר.. כן זה מבאס לחשוב על זה ומבאס לחשוב על העבר ועל הנעורים שלא יחזרו
כל יום הולדת אני מתבאסת מהגיל שלי ומרגישה מבוגרת ובמקום להנות מהגיל שאני נמצאת בו אני חושבת על איך מהר השנה תעבור ואגיע לגיל 23
הזמן עובר כל כך מהר.. כן זה מבאס לחשוב על זה ומבאס לחשוב על העבר ועל הנעורים שלא יחזרו
אנשים, אתם צריכים לקבל את זה. לפחד או לחשוב על זה, לא ימנע מלהמשיך להתבגר.
אבל אל תדאגו, אתם לא לבד, ואתם לא היחידים שמפחדים מזה
אבל אל תדאגו, אתם לא לבד, ואתם לא היחידים שמפחדים מזה
אני פחדתי מתאי גזים בצו ראשון כי אני רוסי זו הסיבה היחידה
אבל אי אפשר לקבל את זה
נכון שאלה החיים וכולם בסוף מתבגרים ואפשר להתעודד מהעובדה שזה קורה לכולם אבל זה עדיין מבאס ומפחיד
נכון שאלה החיים וכולם בסוף מתבגרים ואפשר להתעודד מהעובדה שזה קורה לכולם אבל זה עדיין מבאס ומפחיד
זה לא שאי אפשר, זה "לא רוצה"
האמת היא שאני דווקה רוצה להגיע כבר לגיל הזה שאין מסגרת שמחליטה עלי מתי אני אקום בבוקר כמה זמן אני ילמד ויבזבז מהיום שלי ומתי אני יעשה שעורים ואם אני ישתתף בהם או לא וכמה אני יהיה בטלפון
אנונימית
זה גם וגם.
ומה יעזור לקבל את זה? זה עדיין קורה ועדיין מבאס
ומה יעזור לקבל את זה? זה עדיין קורה ועדיין מבאס
^אם תקבלי את זה, לא תפחדי
אני בת
ואי אפשר להגיד "תפסיקי לפחד מלהתבגר" זה משפט לא מציאותי כי להתבגר זה דבר מפחיד. אולי יש אנשים שלא מפחדים מזה, אבל זה מפחיד
ואי אפשר להגיד "תפסיקי לפחד מלהתבגר" זה משפט לא מציאותי כי להתבגר זה דבר מפחיד. אולי יש אנשים שלא מפחדים מזה, אבל זה מפחיד
סליחה.
וכן, זה מפחיד. לוקח זמן לקבל את זה, אבל זה לא יעזור לך אם תפחדי
וכן, זה מפחיד. לוקח זמן לקבל את זה, אבל זה לא יעזור לך אם תפחדי
אני בן 24 וזה מפחיד גם בגיל הזה (:
כולנו תינוקות לתמיד
פוראוור ביבי
ממליץ לצפות בזה כי זה קשור
פוראוור ביבי
ממליץ לצפות בזה כי זה קשור
אנונימי
מגיל 7 התחלתי לפחד מזה
אין לי איך לעזור אבל מצטרפת לשאלה
אין לי איך לעזור אבל מצטרפת לשאלה
אני מעדיפה ככה (בת 20)
אני בת 22 ובדיוק כמוך
אבל התחלתי להשלים עם זה שיש בי דברים שהם לא כמו מה שאנשים מצפים ושאני בתכלס עדיין ילדה
אני מאמינה שלכל דבר יש את הזמן שלו גם אם זה לא לפי מה שהחברה מכתיבה לנו
ואני חושבת שבכל גיל יש את הדברים הטובים שלו
אני יכולה להגיד על עצמי שאני עדיין עושה שטויות עם חברות ברחוב ונהנית מהרבה דברים
אני מנסה לשחרר את הפחדים לאט כי זה רק מונע ממני לחיות את העכשיו
אבל התחלתי להשלים עם זה שיש בי דברים שהם לא כמו מה שאנשים מצפים ושאני בתכלס עדיין ילדה
אני מאמינה שלכל דבר יש את הזמן שלו גם אם זה לא לפי מה שהחברה מכתיבה לנו
ואני חושבת שבכל גיל יש את הדברים הטובים שלו
אני יכולה להגיד על עצמי שאני עדיין עושה שטויות עם חברות ברחוב ונהנית מהרבה דברים
אני מנסה לשחרר את הפחדים לאט כי זה רק מונע ממני לחיות את העכשיו
וואלה לא.. אני מגיל 13 חיכיתי לעזוב את הבית, עכשיו אני בת 21 אני עצמאית ואני מרגישה מעולה
החלום שלי התגשם
אני לא מייחסת לגיל חשיבות, אני ממשיכה להרגיש כמו ילדה ולהנות
אולי בגלל שאני נראת בת 16, אבל אני לא הולכת פשוט לפי החברה, אני לא נראת כמו מישהי לגילי ואני לא עושה דברים שאנשים בגילי בדרך כלל עושים
אני פשוט עושה מה שטוב לי
החלום שלי התגשם
אני לא מייחסת לגיל חשיבות, אני ממשיכה להרגיש כמו ילדה ולהנות
אולי בגלל שאני נראת בת 16, אבל אני לא הולכת פשוט לפי החברה, אני לא נראת כמו מישהי לגילי ואני לא עושה דברים שאנשים בגילי בדרך כלל עושים
אני פשוט עושה מה שטוב לי
אני גם ככה מגיל 11 כבר (אני עוד מעט בת 14) זה פשוט מרגיש לי... שאנו צריכה להישאר ילדה לתמיד
את חייבת לשמוע:)
אנונימית
מבין את התחושה, זה קצת הבהיל אותי בהתחלה אבל למדתי ליהנות.
מזדהה
מגיל 15 אני כבר בייסיקלי זקנה לחלוטין בשגרת חיים שלי אז אני לא יכולה להזדהות חח
אני עוד מעט בת 20 ואני גם מרגישה ככה ,
זה מלחיץ אותי להיות גדולה זה מלחיץ אותי לא להספיק למצוא חברים , עבודה ולהקים משפחה .
אני מפחדת לסיים כמו אבא שלי .
זה מלחיץ אותי להיות גדולה זה מלחיץ אותי לא להספיק למצוא חברים , עבודה ולהקים משפחה .
אני מפחדת לסיים כמו אבא שלי .
אני חושבת שרק חיכיתי להתבגר להגיע לגיל 18 לסיים כבר את י"ב
גם אני ככה. בת 23, סטודנטית וגם עובדת, אבל אין לי מושג איך לוקחים הלוואה, או משיגים חוברת צ'קים, או כל דבר אחר.
שמעו חברים- זה מיתוס שהכל צריך להיות מסודר וברור עד גיל 25.
אפילו אנשים בגיל 30 זה מבוגרים שעדיין די חדש להם כל הקונספט של בגרות. לרוב ההורים הצעירים, אפילו, אין ממש מושג מה הם עושים. הם לומדים על הדרך, וזה בסדר.
אל תלחצו, אתם עוד תבינו את כל מה שצריך להבין. בהצלחה לנו!
שמעו חברים- זה מיתוס שהכל צריך להיות מסודר וברור עד גיל 25.
אפילו אנשים בגיל 30 זה מבוגרים שעדיין די חדש להם כל הקונספט של בגרות. לרוב ההורים הצעירים, אפילו, אין ממש מושג מה הם עושים. הם לומדים על הדרך, וזה בסדר.
אל תלחצו, אתם עוד תבינו את כל מה שצריך להבין. בהצלחה לנו!
חוברת (=פנקס) צקים זה דרך הבנק, אצלי יש הזמנה דרך האפליקציה אבל אם הסתבכת, דברי עם הבנקאי. הלוואה ישמחו לתת לך חברות האשראי. הבנק כנראה יעשה קונצים אם אין הכנסה קבועה. זה מהניסיון האישי שלי, אם למישהו יש חוויה אחרת, שתפו. בלי קשר, לכל שאלה יש תשובה (אבל באמת), את לא הראשונה שנתקעת ואם הסתבכת תחפשי בגוגל
הרגשתי ככה מאז שאני זוכרת את עצמי, לדעתי אפילו בגיל 8-9. כבר בגיל 8 חשבתי שלהיות ילד זה הכי טוב בעולם, אבל לא פחדתי כי ידעתי שאני ילדה. בגיל 11 כזה הבנתי שאני הופכת להיות פחות ילדה, וזה הפחיד אותי בטירוף אז הכחשתי את זה עד גיל 15. בגיל 15 הבנתי שאני חייבת להודות בזה שאני נערה, ל ילדה, והצלחתי להודות בזה באופן מלא בגיל 16 בערך. הבעיה שבגיל 16 כבר התחילו להגיד לי שאני "אישה", ובראש שלי אני מקסימום נערה (אם לא ילדה) וזה ממש הפריע לי.
היום אני בת 17.5, ואני חושבת שאני מתחילה להפתר מהפחד הזה. שתי הבנות עזרו לי להתגבר עליו:
1. הבנתי (בעזר טיפול פסיכולוגי אבל בנושא אחר למען האמת) שיש לי פחד עמוק משינויים, ושעל זה זה יושב. אני אוהבת דינאמיות בחיים והפתעות, אבל יש לי פחד משדברים גדולים כמו "התפיסה העצמית שלי" או "הזהות שלי" או "הזמן בו אני חיה" ישתנו. פעם ראיתי את עצמי כשיכת לעולם הילדים, ועולם המבוגרים היה שייך לעתיד, ואני מפחדת שדברים ישתנו ועולם המבוגרים יהפוך להווה, פשוט כי זה קורה מהר מדי וכי זה שינוי מהותי מאוד שאני לא יכולה לשלוט בו. זה שינוי ממש ממש גדול וזה שינוי בבסיס העמוק של מי שאני אז אני לא רוצה שהוא יקרה. להבין מה הבעיה שלי עוזר לפתור אותה.
2. הדבר השני שהבנתי זה שלהיות ילדה זה לא בהחרך הכי כיף. היו אומרים לי תמיד שילדים הם הכי מקוריים והכי טהורים אז האמנתי שילדים זה הצד הכי טוב של החברה. אבל הבנתי שיש כאלה שיותר נהנו בבגרות ושלהיות מבוגרת יש המון המון יתרונות, אז זה עודד אותי.
יכול להיות שהפחד שלך מבוסס על משהו שונה (כמו לא לרצות אחריות או שאין לך כיוון בחיים למשל) ואז מה שאני אומרת לא רלוונטי אלייך. אבל אצלי זה על פחד משינוי ולא באמת חוסר רצון להיות גדולה, אז לי יותר קל להתמודד עם זה מאז שהבנתי את זה.
בבקשה תעשי מה שאת יכולה לא לחיות בפחד, כי עכשיו את לא, אבל יום אחד באמת תיהי זקנה ואת לא רוצה לזכור את שנו הנעורים שלך כשנים של פחד ותסכול
היום אני בת 17.5, ואני חושבת שאני מתחילה להפתר מהפחד הזה. שתי הבנות עזרו לי להתגבר עליו:
1. הבנתי (בעזר טיפול פסיכולוגי אבל בנושא אחר למען האמת) שיש לי פחד עמוק משינויים, ושעל זה זה יושב. אני אוהבת דינאמיות בחיים והפתעות, אבל יש לי פחד משדברים גדולים כמו "התפיסה העצמית שלי" או "הזהות שלי" או "הזמן בו אני חיה" ישתנו. פעם ראיתי את עצמי כשיכת לעולם הילדים, ועולם המבוגרים היה שייך לעתיד, ואני מפחדת שדברים ישתנו ועולם המבוגרים יהפוך להווה, פשוט כי זה קורה מהר מדי וכי זה שינוי מהותי מאוד שאני לא יכולה לשלוט בו. זה שינוי ממש ממש גדול וזה שינוי בבסיס העמוק של מי שאני אז אני לא רוצה שהוא יקרה. להבין מה הבעיה שלי עוזר לפתור אותה.
2. הדבר השני שהבנתי זה שלהיות ילדה זה לא בהחרך הכי כיף. היו אומרים לי תמיד שילדים הם הכי מקוריים והכי טהורים אז האמנתי שילדים זה הצד הכי טוב של החברה. אבל הבנתי שיש כאלה שיותר נהנו בבגרות ושלהיות מבוגרת יש המון המון יתרונות, אז זה עודד אותי.
יכול להיות שהפחד שלך מבוסס על משהו שונה (כמו לא לרצות אחריות או שאין לך כיוון בחיים למשל) ואז מה שאני אומרת לא רלוונטי אלייך. אבל אצלי זה על פחד משינוי ולא באמת חוסר רצון להיות גדולה, אז לי יותר קל להתמודד עם זה מאז שהבנתי את זה.
בבקשה תעשי מה שאת יכולה לא לחיות בפחד, כי עכשיו את לא, אבל יום אחד באמת תיהי זקנה ואת לא רוצה לזכור את שנו הנעורים שלך כשנים של פחד ותסכול