בת 19 נראת ומתנהגת כמו בת 16

מזכירה לי אותי בול, גם בגיל ובכל מה שרשמת..
תנסי להיכנס למסגרת אולי

להתחיל למצוא עבודה הכול מהשיעמום

אני חושב שלמצוא מסגרת זה הבסיס הכי טוב
תחפשי איזה עבודה שגם ילדה בת 16 יכולה לעשות
מלצרות או משהו.
ומשם זה יקרה לדעתי מעצמו
אבא שלי תמיד אומר שמסגרות זה מה שמחזיק את האדם
טוב אבל אבא שלי גם פשוט היה אומר לך תתבגרי בלי להסביר
כמו שהוא אומר לי כל פעם שאני פונה אליו עם בעיה

שואל השאלה:
אני רוצה להתחיל לעשות דברים לבד אני תמיד תלויה באנשים בכל דבר, אני בחיים לא יצאתי מהבית לבד מבלי הורים או חברים ואני רוצה להתחיל ללכת לקניות ולכל מיני מקומות לבד להוציא אותי מהמקום הנוח, אבל זה מרגיש מוזר לצאת בלי חברים.. גם מה אני אגיד להורים שלי הם רגילים שאני איתם, לא נראה לי שהם סומכים עליי לבד

אם המצב יותר קשה
אס אולי פשוט תלכי לקניון לבד
תקני בגדים או אוכל או תלכי לסרט
פעם ראדונה זה ירגיש מוזר אני מניח
אבל זה נורמלי

אני מסכים על כל מילה שלך :)
ממש מזדהה איתך.
הטראומה מתי קרתה אם אפשר לשאול?

בת 19 אבל לא נראית בכלל?

טיפול... אולי cbt יעזור
אבל טיפול לחלוטין צריך- אל תתמודדי עם הדברים האלה לבד, כמובן גם שזה תהליך ועדיף שהוא יהיה מקצועי מאשר על דעת עצמך... כאילו, את יכולה לנסות לבד, אבל אני ממליץ שתהיה לך עזרה מקצועית כדי שיהיו לך באמת את הכלים וככה זה גם יהיה קל יותר בשבילך

וכשתהיי מוכנה אולי תעשי שירות לאומי? אישית לי זה עזר ממש. ואולי אפילו גם לקבל דירה זה יכול להיות טוב בשבילך (בשביל ללמוד איך לחיות עצמאי) אבל לא למהר עם שום דבר כמובן חח

אני מרגיש שממה שכתבת את ממש רוצה שדברים ישתנו, וזה מעולה זה חשוב, אבל את צריכה לזכור שזה לוקח זמן ולא להיות קשה עם עצמך אהובה. תמיד תישארי נאמנה לעצמך ולתהליך שלך.

לגבי לצאת החוצה נראה לי אפשר להיעזר במשפחה בינתיים לפחות לדברים ספציפיים ולנסות גם קצת לבד, אבל ברור שזה לוקח זמן. אני גם חושב שטיפול פסיכיאטרי יכול לתרום, לפחות להקל קצת על הסימפטומים שאת חווה

בכל מקרה זה באמת עניין של לתפוס את עצמך בידיים ולא לוותר על עצמך, כי העולם בחוץ אמנם נראה מפחיד אבל לכל אחד יש בו מקום והוא לא כזה נורא, באמת. יש גם הרבה טוב בו ומגיע לך כמו שמגיע לכל אחד לחוות את הטוב הזה.

תמשיכי ככה, אני גם כמוך! נראה לי לפחות

אני ממליצה אולי לדבר עם פסיכולוג/פסיכולוגית
תכנסי למסגרת
תחסכי
תתחילי לתפוס את עצמך בידיים
מאמינה בך
עם תרצי לדבר בפרטי אני פה

אני גם מכירה את התחושה של הלבד
אני היתי בהאגשה שלך כמה שנים היתי מיתעצלת לצאת מהחדר עד שהגיע למצב של הרטבות לילה וליפעמים בחופש היתי נירדמת ביום ובורח לי שתן
נאלצתי לשים טיטול חופשה שלמה בשביל לא להירדם ולהרטיב את כל המיטה
אני מדברת על חופשות קורונה

בנוגע לחרדות באמת כדאי לך ללכת לפסיכולוג הוא כנראה יעזור לך יותר ממנו
בנוגע לאחריות, נראה לי תתחילי מלאט לאט לעשות דברים באופן עצמאי, קודם כל ללמוד לעשות כביסה, לשטוף את הכלים שלך אחרי שאת אוכלת, להחליף לעצמך מצעים וכו'
בנוגע ללצאת מהבית, תנסי אולי קודם לשבת חצי שעה במרפסת אם יש לך, וכמו שכתבו ללכת לשבת על ספסל ברחוב ולהיות בטלפון איזה עשר דקות, לעשות הליכות ולאט לאט אפילו ללכת לקניות בסופר הקרוב.
את לא צריכה למהר, אם תדחפי את עצמך יותר מדי זה סתם ישפיע לרעה, קחי את זה שלב שלב בקצב שלך.

הוצאת שם רע לבנות 16

עבודה
זה עוזר לך לדעת לנהל את הזמן שלך והכספים שלך
ואם תהיי עצמאית כלכלית זה גם יעזור לך לצאת לעצמאות בכללי

שואל השאלה:
איזה עוד מסגרות אני יכולה להכניס את עצמי חוץ מעבודה זמנית? זה לא שאני הולכת ללמוד, יש לי עסק עצמאי אבל אני עדיין בתחילת דרכי וצריכה כסף התחלתי, אין לי בכלל הכנסות..
;מפחיד אותי שאולי אני בחיים לא אכיר חברים ואהיה בדיוק כמו אמא שלי, אין לי דרכים להכיר אנשים..
בנוגע לצבא יש לי פטור פרופיל 21 נפשי.
איך מכירים חברים?

...

האמת שגם אני ככה. אני בת 19 ועד לפני כמה חודשים הייתי כמוך.
ואז התחלתי לעשות שירות לאומי במשטרה, מקום כלכך שונה מימני עם אנשים כלכך שונים וזרים.
כשהתחלתי לעבוד שם קיבלתי הרבה אחריות, בהתחלה צחקתי מלא הובכתי מלא ובכל יום שעבר הבנתי את האחריות שעל כתפיי ואת המשמעות של התפקיד שלי .
נאלצתי לדבר עם מפקדים, לציית למנהלים ולדבר עם אנשים חשובים אפילו מהכנסת(!) ואפילו לראיין כמה אנשים למשטרה.
שם גם הכרתי אנשים בגיל שלי מכל הסוגים..
לא רציתי את מה ששיתי אבל עשיתי את זה והתחלתי לאהוב את זה. ובאמת קניתי לי בגדים תואמים כמו שאר העובדים משיין, התחלתי לנסות מילים חדשות ולאמץ הבעות פנים אפילו מול המראה
עדיין אני צוחקת ועושה שטויות אבל מנסה בטוב טעם
אבא שלי לוקח אותי לעבודה כי אני מפחדת לנהוג .
כשיש לי זמן אני עושה כושר, הולכת לדירות שירות של הבני שירות כי הבנתי שהם גם בסך הכל כמוני מנסים להתאים את עצמם, קונה לעצמי דברים ונהפכת בעצם להיות..אישה.

אני חושבת שאת צריכה להכנס למסגרת דומה, לא משהו קשוח מדי. אפילו להתנדב סתם בלי קשר לשירות באיזה עמותה או בית ספר, או להתחיל לחפש עבודות.
מסגרת משנה את הבן אדם בדרך כלל לצד הטוב.

נשבעת לך שעד לפני חודשיים בערך גם שאלתי שאלה דומה ועכשיו אני שונה לגמרי

בלי קשר כל דבר זה בתהליך. עצם זה שתחפשי עבודה, תתראייני מול אנשים יפתח אותך גם.
לא משנה מה הגיל שלהם, עזבי חברים או לא, הם יגיעו כשצריך.
בינתיים תתמקדי בחיפוש אחר מסגרת כלשהי.

ממליצה לך גם לקרא ספרים בנושא כמו "כיצד תרכוש ידידים והשפעה" וספרים שיעזרו לך קצת להסתכל על העולם אחרת כמו "האדם מחפש משמעות" וכאלה
בהצלחה לך אני תמיד בפרטי:))

אני במצב דומה, הלכתי לשירות לאומי. תחשבי על זה.

קודם כל להתחיל טיפול פסיכולוגי ולבדוק את שורש הבעיה. ואז לאט לאט להתקדם לכיוון מציאת עבודה. אחרי שתתחיל לעבוד זה יבגר אותך.

לכי לפסיכולוג