כתבתי משהו ואשמח למשוב

גם ביקורת כמובן תתקבל בברכה- זה רק יעזור לי.

כשהכל חשוך ואין כוכבים,
נשארות רק אני והמילים.
והן יכולות לנחם, לתקן, להרוס.
לתקן את מה שרצית לדרוס.
להרוס את מה שהתאמצת לבנות.
הן הורסות בעזרת כדורים- כדורים בצורת רגשות.

כשהכל חשוך ואין כוכבים-
עושים את הדבר הפשוט: מתחבאים.
ממשפחה.
מחברים.
מאנשים.
מכל השופטים.
מכל מי שמסתכל, מתבונן, ומוצא דברים לתקן.
מכל מי שרואה אך לא מסתכל.
מכל מי שלא חש צורך להתנצל.

כשהכל חשוך ואין כוכבים- אנחנו שותקים.
אך אז מגיע הקול.
והוא קורא בשמך.
ואינך מבין כי הקול הוא בכלל עצמך.
וגם הוא שופט- ומוצא דברים לתקן ולהשוות.
וממנו אי אפשר לברוח,

כי איך בכלל אפשר לברוח ממחשבות?