2 תשובות
שכל זה זה בשביל עניים
פאת השדה
פאה או פאת השדה היא כמות של תבואה בסוף השדה אשר בעל השדה צריך להשאיר לעניים ולא לקצור. אין חובה מהתורה לגבי כמות התבואה שיש להשאיר בסוף השדה, אולם חז"ל תקנו להשאיר אחד משישים.
חל על בעל השדה איסור לשמור פאה עבור עני מסוים אלא עני הקודם לקחת זוכה בפאה. אין באפשרותו של עני הרוצה בכך לשמור לעצמו על ידי פריסת בגד על הפאה וסימון הפאה כפאה "שלו" ואם עשה כן מותר לעני אחר ליטול ממנו.
פירוט דיני פאה מובא במסכת פאה בארבעת הפרקים הראשונים.
לקט
לקט מתייחס לכמות קטנה של שיבולים הנופלת מיד הקוצר בעת הקצירה. לפי ההלכה, שיבולת אחת או שתיים שנופלות על בעל השדה להשאיר לעניים, אך אם נפלו שלוש שיבולים ומעלה אין על השיבולים דין לקט, ומותר לבעל השדה לקחת את השיבולים שנפלו. אם בעל השדה עבר על האיסור לקחת את הלקט ולקחו וטחנו ואפילו אפה אותו, הוא מחויב לתת אותו לעניים.
פירוט דיני לקט מובא במסכת פאה פרקים ד'-ה'.
שכחה
שכחה היא תוצרת חקלאית שנשכחה במקום גידולה אשר התורה מצווה להשאירה לעניים. על פי ההלכה, השכחה מתייחסת לעד שתי אלומות (או שאר אוספים של גידולים) אשר נשכחו בשדה ולא היו נמצאות על ידי בעל השדה אלא אם בעל השדה היה מבצע סריקה מיוחדת לצורך כך. על כן, כל אלומה מיוחדת אשר מקומה, צורתה או תוכנה היו מזכירים לבעל השדה את השכחה אינם נחשבים לשכחה ובעל הבית לא חייב להשאירם לעניים. פירוט דיני שכחה מופיעים במסכת פאה מסוף פרק ה' עד התחלת פרק ז'.
עוללות
העוללות הם ענבים אשר גדלו ללא אשכול, ואף אותם חובה להשאיר לעניים.
פירוט דיני עוללות מובא במסכת פאה בפרקים ז-ח.
עקרונות משותפים
המשותף לרוב מתנות העניים, למעט מעשר עני וצדקה הוא התועלת השולית של התוצרת לבעל השדה, ביחד עם הדרישה מהעני לפעול באופן אקטיבי ליטול את המתנות. כך יוצא שההפסד לבעל השדה הוא שולי ואפילו זניח, בעוד לעני מדובר על עזרה ממשית. בנוסף, העני נדרש לעמול כדי לאסוף את מתנות העניים וכך נמנע מצב בו העני מפתח תלות סובייקטיבית בסובבים אותו.
הלקט מתייחס לשיבולת או שניים שנפלו בעת הקצירה ולא כדאי לקוצר להתכופף כדי לאוספם. בדומה לכך הפרט בענבים והפאר בזיתים הם שאריות פרי שלא כדאי להשקיע בקטיפתם. שכחה מתייחסת לאלומה אחת או שניים שבעל השדה שכח ואין סיכוי שימצא אותם אלא אם יעשה סריקה נוספת בזבזנית מבחינת כח אדם. העוללות הם ענבים אשר לא שייכים לאשכול וקשה לבוצרם כאחת. ייתכן שגם הפאה ניתנת להסבר בהתייחס לכך שבסוף הקציר הפועלים עייפים ולא תמיד כדאי להשקיע בקצירה עד השיבולת האחרונה.
לעומת זאת, בכל המתנות האלו העניים נדרשים להשקיע מאמץ על מנת לאסוף את מתנות העניים. לבעל השדה אסור להתערב בדרך בהם מתנות העניים נלקטות בשדה ורק במקרים של סכנת נפשות (בענבי דלית גבוהים ובדקל) מותר לבעל הבית לעזור בחלוקה. אפילו במעשר עני, נדרשים העניים להגיע אל השדה בעת החלוקה. במעשר עני המחולק בשדה, בניגוד לשאר תרומות ומעשרות אין טובת ההנאה לבעלים, כלומר בעל השדה חייב לתת לכל עני שמבקש והוא אינו רשאי להעדיף עני אחד על פני חבירו. רק אם נשאר מעשר עני בשדה, ובעל השדה מוביל את התוצרת לביתו, מותר לבעל השדה להחליט למי יחלק את המעשר.
מספיק ארוך?
פאה או פאת השדה היא כמות של תבואה בסוף השדה אשר בעל השדה צריך להשאיר לעניים ולא לקצור. אין חובה מהתורה לגבי כמות התבואה שיש להשאיר בסוף השדה, אולם חז"ל תקנו להשאיר אחד משישים.
חל על בעל השדה איסור לשמור פאה עבור עני מסוים אלא עני הקודם לקחת זוכה בפאה. אין באפשרותו של עני הרוצה בכך לשמור לעצמו על ידי פריסת בגד על הפאה וסימון הפאה כפאה "שלו" ואם עשה כן מותר לעני אחר ליטול ממנו.
פירוט דיני פאה מובא במסכת פאה בארבעת הפרקים הראשונים.
לקט
לקט מתייחס לכמות קטנה של שיבולים הנופלת מיד הקוצר בעת הקצירה. לפי ההלכה, שיבולת אחת או שתיים שנופלות על בעל השדה להשאיר לעניים, אך אם נפלו שלוש שיבולים ומעלה אין על השיבולים דין לקט, ומותר לבעל השדה לקחת את השיבולים שנפלו. אם בעל השדה עבר על האיסור לקחת את הלקט ולקחו וטחנו ואפילו אפה אותו, הוא מחויב לתת אותו לעניים.
פירוט דיני לקט מובא במסכת פאה פרקים ד'-ה'.
שכחה
שכחה היא תוצרת חקלאית שנשכחה במקום גידולה אשר התורה מצווה להשאירה לעניים. על פי ההלכה, השכחה מתייחסת לעד שתי אלומות (או שאר אוספים של גידולים) אשר נשכחו בשדה ולא היו נמצאות על ידי בעל השדה אלא אם בעל השדה היה מבצע סריקה מיוחדת לצורך כך. על כן, כל אלומה מיוחדת אשר מקומה, צורתה או תוכנה היו מזכירים לבעל השדה את השכחה אינם נחשבים לשכחה ובעל הבית לא חייב להשאירם לעניים. פירוט דיני שכחה מופיעים במסכת פאה מסוף פרק ה' עד התחלת פרק ז'.
עוללות
העוללות הם ענבים אשר גדלו ללא אשכול, ואף אותם חובה להשאיר לעניים.
פירוט דיני עוללות מובא במסכת פאה בפרקים ז-ח.
עקרונות משותפים
המשותף לרוב מתנות העניים, למעט מעשר עני וצדקה הוא התועלת השולית של התוצרת לבעל השדה, ביחד עם הדרישה מהעני לפעול באופן אקטיבי ליטול את המתנות. כך יוצא שההפסד לבעל השדה הוא שולי ואפילו זניח, בעוד לעני מדובר על עזרה ממשית. בנוסף, העני נדרש לעמול כדי לאסוף את מתנות העניים וכך נמנע מצב בו העני מפתח תלות סובייקטיבית בסובבים אותו.
הלקט מתייחס לשיבולת או שניים שנפלו בעת הקצירה ולא כדאי לקוצר להתכופף כדי לאוספם. בדומה לכך הפרט בענבים והפאר בזיתים הם שאריות פרי שלא כדאי להשקיע בקטיפתם. שכחה מתייחסת לאלומה אחת או שניים שבעל השדה שכח ואין סיכוי שימצא אותם אלא אם יעשה סריקה נוספת בזבזנית מבחינת כח אדם. העוללות הם ענבים אשר לא שייכים לאשכול וקשה לבוצרם כאחת. ייתכן שגם הפאה ניתנת להסבר בהתייחס לכך שבסוף הקציר הפועלים עייפים ולא תמיד כדאי להשקיע בקצירה עד השיבולת האחרונה.
לעומת זאת, בכל המתנות האלו העניים נדרשים להשקיע מאמץ על מנת לאסוף את מתנות העניים. לבעל השדה אסור להתערב בדרך בהם מתנות העניים נלקטות בשדה ורק במקרים של סכנת נפשות (בענבי דלית גבוהים ובדקל) מותר לבעל הבית לעזור בחלוקה. אפילו במעשר עני, נדרשים העניים להגיע אל השדה בעת החלוקה. במעשר עני המחולק בשדה, בניגוד לשאר תרומות ומעשרות אין טובת ההנאה לבעלים, כלומר בעל השדה חייב לתת לכל עני שמבקש והוא אינו רשאי להעדיף עני אחד על פני חבירו. רק אם נשאר מעשר עני בשדה, ובעל השדה מוביל את התוצרת לביתו, מותר לבעל השדה להחליט למי יחלק את המעשר.
מספיק ארוך?