זה הגיוני שההורים שלי ויתרו עלי?

רוצה ליהיות חברים?
תכתוב לי בצ'אט

שואל השאלה:
חחח תודה אבל עם להיות כנה אני מעדיף להיות אנונימי

אה אוקיי
אבל בכל מקרה
אם תירצה
אתה תמיד יכול ליפרוק לי בצ'אט (:

אני בטוחה שיש מישהו שתוכל לבקש ממנו עזרה, מה עם יועצת בית ספר? שתדבר עם ההורים שלך והם יבינו שזה רציני

תדבר אם עמותת סהר יש להם צ'אט הם יעזרו לך

אני מציעה לפנות למבוגר כלשהו שאתה סומך עליו, יכולת להיות בן משפחה, יועצת בית ספר נמצאת גם בשביל לעזור, אפשר לפנות לעמותת סהר או ערן שיכולים לתת תמיכה נפשית בצ'אט או בטלפון
מצטערת שאתה עובר את זה, מבינה אותך כל כך
ותדע שהכל יהיה בסדר

ממליץ לך לדבר עם עמותת סהר, נשמע לא פשוט מה שקורה איתך..
אתה מוזמן לדבר איתי בפרטי אם באלך.❤

הגיוני שנמאס להם, הם לא באמת יודעים מה לעשות במצב
תנסה לתת להם פתרונות ממשים, להודיב אותם לשיחה, לדבר עם הפסיכולוג שהיה לך ועם עמותות אולי

אני בטוחה שהם אוהבים אותך אבל הם פשוט לא מבינים מה עובר עליך ואיך להתמודד
אבל אתה חשוב להם..
אשמח לדבר איתך ולארח לך חברה❤

זה מזעזע... לפעמים האנשים שאמורים להיות המגן שלנו פוגעים בנו, לפעמים לא במכוון ולצערי לפעמים במכוון אבל אתה צריך להבין שזאת לא אשמתך. אתה צריך להתרכז בעצמך לרפא את עצמך כי אתה חזק ואתה יכול. וזה בסדר אם אתה חווה דיכאון או חרדות או כל דבר אחר. אם אתה עדיין תלמיד אולי תוכל לבקש מהיועצת שלך בבית ספר להביא לך פסיכולוגית שתעזור לך (יש בתי ספר שמאפשרים). ואם לא אז אתה יכול לעבוד ולממן לעצמך או ליצורקשר עם אדם קרוב אליך כל פעם שאתה חווה התקף או סתם רוצה לדבר. ובלי קשר אל תוותר אף פעם.. תעבוד על עצמך כי עם כמה שאנשי מקצוע יכולים לעזור בסופו של דבר אתה העזרה הכי גדולה שאתה יכול להביא לעצמך. כל פעם שאתה מרגיש ככה תשאל את עצמך למה אתה מרגיש ככה, תנסה לחשוב ולמצוא היגיון ולפתור את הבעיות עם עצמך. יכול להיות שבהתחלה אתה לא תרגיש שזה עובד אבל בסופו של דבר זה יעזור. תאהב את עצמך אף פעם אל תיתן למחשבות של "אני לא טוב מספיק" להשתלט עליך. לאט לאט זה תהליך. ואני בטוחה שתמצא מכל מיני אנשים עזרה בדרך. לגבי ההתקפי חרדה אתה יכול לחפש באינטרנט כל מיני טיפים שעוזרים לך להירגע ולצאת מזה ברגע שזה משתלט עליך. הכל יהיה בסדר <3

שואל השאלה:
אני לא צריך עמותת סהר אני מכיר את העמותה הזאת חחח הכל טוב, תודה לכל מי שענה!! אני מעריך את זה מאוד ובנוגע ליועצת בית ספר.. אני לא יכול זה סיפור ארוך

אולי תנסה למצוא חבר טוב? נגיד או בבית ספר, או באזור שאתה גר בו, או באינטרנט... לא משנה איפה, כדאי שיהיה לך מישהו שתוכל להגיד לו מה אתה מרגיש ולא ירגיש מוזר ליידך. אני חושב שתוך כמה זמן ההורים שלך יבינו את המצב שלך ויבינו שהם נתנו לזה פחות מידי חשיבות, בנתיים תנסה להסתדר איך שאתה ואולי למצוא פטרון יצירתי

שואל השאלה:
אני מנסה, אני לא הולך לבכות עח זה שאין לי חברים אמיתיים ולא לעשות עם זה כלום, אבל בכל מקרה, אני מנסה לשנות את עצמי כי אני רוצה להיות הגרסה הכי טובה של עצמי (לא לפי מה שהחברה מכתיבה), אני מנסה להיות חברותי יותר, להתאמן יותר וללמוד דברים חדשים כל יום.
אבל הדרך שאני צריך לעבור היא קשה.. ולכן חרדות מולוות אליה, אבל אני שואף שזה בעתיד יעזור לי ויוכיח לי שהשינוי הוא טוב

אנונימי אתה פשוט מדהים

ההורים שלך יכול להיות לא יודעים להתמודד עם זה

אבל הגישה שלך מהממת ותוביל אותך רחוק

אני יכולה להגיד לך שאני גם חווה חרדות לא כמו שלך אבל הן משפיעות לי על החיים

אבל אני לא נותנת להן מקום יש פעמים שזה משתלט ופוגע ויש פעמים שאני מצליחה להרחיק אותן

תנסה לאחז במציאות ובחיובי
לי עוזר לאחז במציאות זה מקל עליי

תזכור שאתה מהמם וחזק ושום דבר לא ינצח אותך

רק לפי מה שאתה אומר אתה מדהים.
כל הכבוד שאתה עובד על עצמך, עובר את הדרך כמו גדול עם כל הקשיים. אני יודעת איך זה מרגיש אבל גם אם זה נראה לך אבוד תדע שזה לטובתך ובסוף הכל יהיה טוב. תצא יותר חזק ומחושל בעזרת השם
תמיד פה אם סתם בא לך לפרוק

תדבר עם המחנכת שתפנה אותך למקום הנכון
כשההורים שלי לא הבינו אותי והיו וואחד בעיות
שיתפתי את המחנכת
והייתה לי גם מטפלת בבית ספר ובאיזו שנה הייתי הולכת לשיחות עם המזכירה
אם לא הם אז תשתף את המחנכת זה גם חלק מהתפקיד שלהן

לא צריך להכניס את עצמך ליותר מידיי חרדות
האם לחץ ישנה משהו? ישנה את התוצאה? לא אולי רק יגריע אז למה להילחץ תעשה מה שאתה יכול וזה מספיק טוב גם ככה מה שיהיה יהיה זה כן חשוב להשקיע אבל גם לדעת מתי מספיק מתי זה כבד מידיי
ולגבי העתיד? יש משפט שנורא עוזר לי להרגע מספר קהלת: "מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה" כאילו מה שעתיד להיות כבר היה בעתיד
יש גם משפט בדיוק למצב: don't stress do your best forget the rest אפילו תרשום לך אותו בטלפון או שתשים את המשפט הזה כתמונה על הקיר בחדר אם זה יכול לעזור לך יש כאלה ששמים משפטי מוטיבציה כאלה

בהצלחה! (:

שואל השאלה:
ממש ממש תודה אתם נותנים עצות ממש טובות ותודה על כל המחמאות זה עושה לי את היום3>

בהצלחה לך
הכל יהיה טוב3>

שואל השאלה:
תודה רבה!!

באהבה
תמיד פה בשבילך (לפחות מה שאני יכולה)

תלמד תורה תצא מהחרדה

שואל השאלה:
לא תודה, לא מאמין

שואל השאלה:
3>>

שואל השאלה:
תודה אבל הבנתי כבר מה היה הבעיה בעיקרון אני אדם אקסטרוברט, קשה לי להתמודד ללא יחסים עם אנשים, אני הייתי לבד המון זמן ולכן המחשבות שלי נהיו מעורפלות ומדוכאות, אבל בסופו של דבר אני צריך ללמוד להתמודד עם זה ולמצוא את האנשים שמתאימים לאישיות שלי, תודה רבה!!

יקר,
נשמע שאתה מרגיש כל כך לבד בהתמודדות, כאילו אף אחד לא באמת מבין כמה הדכאון כבד. נראה שהמפגשים עם הפסיכולוג דווקא הקלו עליך. זה בודאי היה נעים ורגוע שהחרדות פסקו לתקופה מסוימת. מהדברים שלך עולה שאתה לא מרגיש בנוח לשתף את ההורים במצוקה שלך בגלל התגובות שלהם. נראה שאתה חווה תסכול עמוק מההתעלמות והלעג מצד המשפחה. אתה ודאי מרגיש שהם מפנים לך עורף, לא מלווים ולא עוזרים עם התקפי החרדה שאתה חווה. משערת שזה גורם לך להרגיש כאב וצער עמוק..אולי אפילו תחושה של בגידה או נטישה, נשמע גם שאתה מרגיש שהמשפחה מזלזלת בך ומאסה לשמוע את הדברים שאתה אומר ומשתף בהם. איך שזה יכול להעליב...נראה שאתה גם מאוכזב ופגוע עד כלות נשמתך מהיחס שלהם כלפיך. זה בטח גם גורם לך להרגיש מרוחק ולא שייך דווקא בחיק המשפחה. כמה כוחות נפש נדרשים ממך בעת הזאת.. כמה מתיש זה עשוי להיות.. מדבריך עולה שאתה בוחר לא לשתף גם את החברים במה שאתה עובר. יקר, אני מזמינה אותך אלינו לצ'ט, לשיחה אנונימית ואישית, ללא שיפוטיות. נקשיב, נתמוך וננסה לסייע אם תרצה בכך. שלך, מתנדבת סה"ר.