10 תשובות
אני ממש מבינה את ההרגשה שלך.
תנסי למצוא תחביבים חדשים כמו לצייר, לבשל, לרקוד, ללמוד שפה חדשה..
תבקשי מחברים שלך גם לשלוח את מה שעבדתם עליו בבית ספר שלא תפספסי חומר לימודי וזה אפילו יכול להעסיק אותך.
וכשאני הייתי במצב שלך אני הכרתי פה מהאתר הזה מלא אנשים מדהימים והייתי מדברת איתם שעות וזה היה מפחית את ההרגשה הזאת של הבדידות, תנסי אולי גם להכיר מפה אנשים.
כשבודדין מאוד קל להיכנס לחשוב מחשבות רעות ולהיכנס לדיכאון מזה, אל תתני לזה לקרות כי מאוד קשה למאת מהמצב הזה, תעסיקי את עצמך כל היום ככה שלא תרגישי בכלל בודדה.
ואם את רוצה לדבר את תמיד יכולה לשלוח לי הודעה:)
תנסי למצוא תחביבים חדשים כמו לצייר, לבשל, לרקוד, ללמוד שפה חדשה..
תבקשי מחברים שלך גם לשלוח את מה שעבדתם עליו בבית ספר שלא תפספסי חומר לימודי וזה אפילו יכול להעסיק אותך.
וכשאני הייתי במצב שלך אני הכרתי פה מהאתר הזה מלא אנשים מדהימים והייתי מדברת איתם שעות וזה היה מפחית את ההרגשה הזאת של הבדידות, תנסי אולי גם להכיר מפה אנשים.
כשבודדין מאוד קל להיכנס לחשוב מחשבות רעות ולהיכנס לדיכאון מזה, אל תתני לזה לקרות כי מאוד קשה למאת מהמצב הזה, תעסיקי את עצמך כל היום ככה שלא תרגישי בכלל בודדה.
ואם את רוצה לדבר את תמיד יכולה לשלוח לי הודעה:)
תשמעי החיים באמת נשמעים לא פשוטים ודבר ראשון מקווה נורא שתצליחי לעבור את השלב הזה בקלות ובמהירות ותהיי מאושרת
אבל כן הייתי מציע שתנסי להשתמש בזמן הזה לנסות לגלות כישרונות חדשים
יש גם היום מלא קורסים אונליין תחפשי אולי תמצאי משהו שתתחברי אליו
מאד חשוב שיהיה לך סדר יום ממוקד וככה פחות יהיה לך זמן להתעמק בכל הדיכי כי פשוט תהיי עסוקה רק בלמצוא מה הדבר הבא שאת יכולה לעשות
בכל מקרה אם תרצי לדבר הכי בכיף בעולם
אבל כן הייתי מציע שתנסי להשתמש בזמן הזה לנסות לגלות כישרונות חדשים
יש גם היום מלא קורסים אונליין תחפשי אולי תמצאי משהו שתתחברי אליו
מאד חשוב שיהיה לך סדר יום ממוקד וככה פחות יהיה לך זמן להתעמק בכל הדיכי כי פשוט תהיי עסוקה רק בלמצוא מה הדבר הבא שאת יכולה לעשות
בכל מקרה אם תרצי לדבר הכי בכיף בעולם
אני חושבת אולי אני טועה תלוי במצב אומרת מנקודת המבט שלי
שאת עדיין יכולה לצאת לחיות ולהנות
אני הולכת למכללה וכל היום עם מסכה
אני יוצאת עם חברים אני הולכת למסעדות ובינתיים ברוך ה' לא נדבקתי
אני מבינה את הפחד מבטיחה לך אמא שלי נכה עם אי ספיקת לב
זה מאוד מסוכן לה
אני חושבת שאת יכולה לצאת אבל לבקש מהחברים לעשות אנטיגן לפני כדי שלא תסכני את אמא שלך
ואולי. להיות בזום או להגיע לבית ספר ולשמור עם מסכה
תראי גם ליוויתי ילד שהיה לו סרטן והוא היה חלש והיה בטיפולים
ובכל זאת איכשהו הם מצאו שגרה הוא היה בטיפולים בארצות הברית ולמרות הקורונה אחים שלו הלכו לבית ספר שם והוא הכיר אנשים ושכנים והם פגשו אנשים למרות החשש ו הקורונה אבל פשוט נזהרו
שאת עדיין יכולה לצאת לחיות ולהנות
אני הולכת למכללה וכל היום עם מסכה
אני יוצאת עם חברים אני הולכת למסעדות ובינתיים ברוך ה' לא נדבקתי
אני מבינה את הפחד מבטיחה לך אמא שלי נכה עם אי ספיקת לב
זה מאוד מסוכן לה
אני חושבת שאת יכולה לצאת אבל לבקש מהחברים לעשות אנטיגן לפני כדי שלא תסכני את אמא שלך
ואולי. להיות בזום או להגיע לבית ספר ולשמור עם מסכה
תראי גם ליוויתי ילד שהיה לו סרטן והוא היה חלש והיה בטיפולים
ובכל זאת איכשהו הם מצאו שגרה הוא היה בטיפולים בארצות הברית ולמרות הקורונה אחים שלו הלכו לבית ספר שם והוא הכיר אנשים ושכנים והם פגשו אנשים למרות החשש ו הקורונה אבל פשוט נזהרו
היי אני יכולה לספר לך שאני כרגע במצב דומה, אבא שלי בקבוצת סיכון ולפני כמה ימים אח שלי חלה בקורונה והדביק את המשפחה שלי חוץ ממני ומאבא.
יצא מצב שבגלל הקורונה אנחנו כבר שבוע שלם כל אחד לבד בחדר. אני סובלת מדיכאון כבר הרבה זמן אבל ברגע שהתחלתי להיות בחדר הוא רק החמיר.
התחלתי להרגיש שכבר עשיתי הכל ואין לי מה לעשות יותר, משעמם לי ואין לי כוח לכלום אפילו להכין לעצמי אוכל.
אני מרגישה שכבר עשיתי כל מה שיכולתי לעשות ושנמאס לי להיות בבית.
אם את מרגישה אותו הדבר
אני מציעה לך לדפדף הפינטרסט ולמצוא כל מיני דברים שאת יכולה לעשות עכשיו כשאת בבית.
גם לי קשה בלי החברים, קשה לדעתם שהם יחד ואני תקוע בבית אבל צריך לזכור שזה לא בשליטתנו....
יצא מצב שבגלל הקורונה אנחנו כבר שבוע שלם כל אחד לבד בחדר. אני סובלת מדיכאון כבר הרבה זמן אבל ברגע שהתחלתי להיות בחדר הוא רק החמיר.
התחלתי להרגיש שכבר עשיתי הכל ואין לי מה לעשות יותר, משעמם לי ואין לי כוח לכלום אפילו להכין לעצמי אוכל.
אני מרגישה שכבר עשיתי כל מה שיכולתי לעשות ושנמאס לי להיות בבית.
אם את מרגישה אותו הדבר
אני מציעה לך לדפדף הפינטרסט ולמצוא כל מיני דברים שאת יכולה לעשות עכשיו כשאת בבית.
גם לי קשה בלי החברים, קשה לדעתם שהם יחד ואני תקוע בבית אבל צריך לזכור שזה לא בשליטתנו....
לא נכוןן
שום דבר לא ורוד ויש עוד מלא מלא שאני מכירה כמוך בדיוק שלא יוצאות כי זה סיכון ואני מבינה אותך אבל תנסי לראות סרטים לדבר יותר עם חברים או שאפילו תעזבי את הטלפון תעשי מקלחת טובה תציירי או תאכלי משהו טעים ואת חזקה ולא תיכנסי לדיכאון!!! אם את צריכה לדבר את בכיף מוזמנת לשלוח הודעה בפרטי ואותו דבר אם באלך סדרות או סרטים לראות
שום דבר לא ורוד ויש עוד מלא מלא שאני מכירה כמוך בדיוק שלא יוצאות כי זה סיכון ואני מבינה אותך אבל תנסי לראות סרטים לדבר יותר עם חברים או שאפילו תעזבי את הטלפון תעשי מקלחת טובה תציירי או תאכלי משהו טעים ואת חזקה ולא תיכנסי לדיכאון!!! אם את צריכה לדבר את בכיף מוזמנת לשלוח הודעה בפרטי ואותו דבר אם באלך סדרות או סרטים לראות
היי אני יכולה להבין אותך אמא שלי גם בקבוצת סיכון גדולה מאוד, אני ממליצה לך לקחת אולי חופש של יומיים שלושה מחוץ לבית לישון אצל חברה כמה ימים לצאת להנות לעשות שתיים שלוש בדיקות ואז לחזור הביתה
קחי לך חופשה קטנה
קחי לך חופשה קטנה
היי אנונימית,
תודה שכתבת חזרה ומצטערת מאד לשמוע על החוויה שלך.
זה בטח מאכזב כשאת מצפה לקבל מענה מסויים ובסוף זה לא תאם למה שציפית.
אם תרצי להרחיב יותר, נשמח שתכתבי לנו במייל לצוות העמותה.
[email protected]
תודה שכתבת חזרה ומצטערת מאד לשמוע על החוויה שלך.
זה בטח מאכזב כשאת מצפה לקבל מענה מסויים ובסוף זה לא תאם למה שציפית.
אם תרצי להרחיב יותר, נשמח שתכתבי לנו במייל לצוות העמותה.
[email protected]
אני לא יודעת איך לעזור אבל אני מזדהה. אבא שלי היה חולה כליות בסיכון גבוה, ובמשך שנה וחצי חייתי עם חרדה מטורפת שהוא חס וחלילה לא יידבק.
מה שהחזיק אותי בתקופה הזו שלא הייתי יוצאת זה המשפחה. תנסו לעשות כמה שיותר ערבים משפחתיים.
מה שהחזיק אותי בתקופה הזו שלא הייתי יוצאת זה המשפחה. תנסו לעשות כמה שיותר ערבים משפחתיים.
יקרה,
מהדברים שכתבת עולה תחושת מחנק ובדידות. נראה שאת חשה תחושת נתק. כאילו החיים בחוץ מתרחשים, זזים, צוהלים ואצלך בפנים, הכל נעצר. אין אירועים, אין חדשות, אין תנועה. שומעת שאת חווה את הקשר עם החברות כמנותק, כאילו הן זנחו אותך לנפשך והמצב משרה עליך עצבות. את חשה כאילו כבויה. שומעת בקולך געגועים לצאת שוב מהבית, להשתחרר מהכלא שהמגפה הבלתי נגמרת הזו כופה עלינו, ולשוב לרוץ בשטח הפתוח, לחבק חברים, ולצחוק איתם כמו פעם..
יקרה, נראה שלא קל להישאר עם התחושות האלה לבד. ייתכן שיש מישהו שיוכל להיות שם למענך לאוזן קשבת, שניתן יהיה לשתף בתחושות שאת חווה..
אני מתנדבת בעמותת סה"ר סיוע והקשבה ברשת. אני מזמינה אותך לצ'אט אישי ואנונימי, בו תוכלי, אם תרצי בכך, לשתף את אחד ממתנדבנו שיקשיב למה שתבחרי להביא וינסה להיות שם בשבילך.
שלך,
מתנדבת סה"ר.
מהדברים שכתבת עולה תחושת מחנק ובדידות. נראה שאת חשה תחושת נתק. כאילו החיים בחוץ מתרחשים, זזים, צוהלים ואצלך בפנים, הכל נעצר. אין אירועים, אין חדשות, אין תנועה. שומעת שאת חווה את הקשר עם החברות כמנותק, כאילו הן זנחו אותך לנפשך והמצב משרה עליך עצבות. את חשה כאילו כבויה. שומעת בקולך געגועים לצאת שוב מהבית, להשתחרר מהכלא שהמגפה הבלתי נגמרת הזו כופה עלינו, ולשוב לרוץ בשטח הפתוח, לחבק חברים, ולצחוק איתם כמו פעם..
יקרה, נראה שלא קל להישאר עם התחושות האלה לבד. ייתכן שיש מישהו שיוכל להיות שם למענך לאוזן קשבת, שניתן יהיה לשתף בתחושות שאת חווה..
אני מתנדבת בעמותת סה"ר סיוע והקשבה ברשת. אני מזמינה אותך לצ'אט אישי ואנונימי, בו תוכלי, אם תרצי בכך, לשתף את אחד ממתנדבנו שיקשיב למה שתבחרי להביא וינסה להיות שם בשבילך.
שלך,
מתנדבת סה"ר.
שואל השאלה:
^ היי מתנדבי עמותת סהר, צר לי לבשר כי בפעם האחרונה שפניתי אליכם בקושי היה יחס וכל פעם מתנדבים מחליפים משמרת או משהו
לא אפנה אליכם שוב גם אם אצטרך עזרה, בגלל היחס שקיבלתי
וזה חבל כי הרעיון של העמותה מדהים בעיניי.
^ היי מתנדבי עמותת סהר, צר לי לבשר כי בפעם האחרונה שפניתי אליכם בקושי היה יחס וכל פעם מתנדבים מחליפים משמרת או משהו
לא אפנה אליכם שוב גם אם אצטרך עזרה, בגלל היחס שקיבלתי
וזה חבל כי הרעיון של העמותה מדהים בעיניי.
אנונימית