9 תשובות
שואל השאלה:
^^אין דרך לשנות את זה?
לא רק עם אבא שלי זה קורה, עם מלא אנשים אני נפגעת ובוכה ושונאת עד עמקי נשמתי ואחרי כמה ימים- היי איך את?? מה איתך - :(
^אני יודעת אבל אני פשוט לא מסוגלת לשמור את הטינה
ברגע שאני רואה את הבן אדם כל הכעס והעצב והלילות השלמים שבכיתי נשכחים ממני כמו לא היו מעולם
^^אין דרך לשנות את זה?
לא רק עם אבא שלי זה קורה, עם מלא אנשים אני נפגעת ובוכה ושונאת עד עמקי נשמתי ואחרי כמה ימים- היי איך את?? מה איתך - :(
^אני יודעת אבל אני פשוט לא מסוגלת לשמור את הטינה
ברגע שאני רואה את הבן אדם כל הכעס והעצב והלילות השלמים שבכיתי נשכחים ממני כמו לא היו מעולם
אנונימית
שואל השאלה:
^אוף סבבה אני אנסה
^אוף סבבה אני אנסה
אנונימית
הטינה שתשמרי כנראה תאמלל בעיקר אותך. להיות עם יד על הדופק ולזכור מה היה לא סותר מחילה, אז את יכולה לעשות את זה אם תרצי. למרות שגם מגננות זה לפעמים לא עושה טוב...
כשזה משפחה זה קצת יותר מורכב כי לרוב אנחנו לומדים לחיות איתם גם כשהם מכאיבים לנו, לא מפוצצים הכל. אז נראה לי שמה שאני אגיד יהיה די מוזר, אבל מוכנות להיפגע זה לא תמיד רע. תמיד כשאוהבים וקרובים זה נוגע בבפנים ולא תמיד יודעים באיזו עדינות להחזיק לב. יש שם טוב? אם אין שם רע שאי אפשר למחול עליו, אז למה לא לשחרר ממנו? לא לסלוח זה גם עונש לעצמך.
האפשרות שלך לסלוח ולשכוח, זה לב רחב. ונראה לי שדווקא זה הכי משחרר, נותן ראש שקט. לא חושבת שזה דבר רע, פשוט תדאגי לשמור על עצמך, להישאר עם עמוד שדרה. דוגמה לזה היא כנראה לא להמשיך לתת את כל הלב לאחרים בלי גבול לא משנה איך מתנהגים ולדבר איתם כשמשהו לא בסדר קורה. לא צריך להבליג על הכל.
כשזה משפחה זה קצת יותר מורכב כי לרוב אנחנו לומדים לחיות איתם גם כשהם מכאיבים לנו, לא מפוצצים הכל. אז נראה לי שמה שאני אגיד יהיה די מוזר, אבל מוכנות להיפגע זה לא תמיד רע. תמיד כשאוהבים וקרובים זה נוגע בבפנים ולא תמיד יודעים באיזו עדינות להחזיק לב. יש שם טוב? אם אין שם רע שאי אפשר למחול עליו, אז למה לא לשחרר ממנו? לא לסלוח זה גם עונש לעצמך.
האפשרות שלך לסלוח ולשכוח, זה לב רחב. ונראה לי שדווקא זה הכי משחרר, נותן ראש שקט. לא חושבת שזה דבר רע, פשוט תדאגי לשמור על עצמך, להישאר עם עמוד שדרה. דוגמה לזה היא כנראה לא להמשיך לתת את כל הלב לאחרים בלי גבול לא משנה איך מתנהגים ולדבר איתם כשמשהו לא בסדר קורה. לא צריך להבליג על הכל.
שואל השאלה:
^כן אבל הבעיה שכשאני נפגעת שוב (ואני נפגעת שוב) אני כועסת על עצמי שנתתי למצב לחזור לקדמותו, שנתתי לעצמי לשכוח מהכל
אולי לסלוח זה באמת טוב, אבל לא לשכוח, ואני שוכחת, אני שוכחת את כל הסבל שאותן הבן אדם עשה לי
וזה נורא
^כן אבל הבעיה שכשאני נפגעת שוב (ואני נפגעת שוב) אני כועסת על עצמי שנתתי למצב לחזור לקדמותו, שנתתי לעצמי לשכוח מהכל
אולי לסלוח זה באמת טוב, אבל לא לשכוח, ואני שוכחת, אני שוכחת את כל הסבל שאותן הבן אדם עשה לי
וזה נורא
אנונימית
אין לי פתרון ממש אבל יכולה לזרוק כיוונים לפי מה שנראה לי.
אולי זה שאת לא מדברת על זה גורם לתחושה הזאת? של הבלגה מוחלטת? שנוצר מצב שאת לא מדברת על הכאב ואז הוא גם לא תופס מקום ו"נעלם" (במרכאות כי הוא בטח מתעורר בפעם הבאה שכואב) וככה קורה שאת שוכחת? לדעתי להתייחס אליו זה חשוב, לטפל בו. לפעמים כן צריך פשוט לשחרר אבל אם זה נשכח ואז את נזכרת אני מניחה שזה פשוט מודחק.
את לא חייבת לכתוב לי/כאן, אבל למה לא לדבר עם אבא? נראה לי שזה עניין שכדאי לחשוב עליו. (לפעמים זאת הגישה שאיתה את באה שיכולה להפוך את השיח הזה לאחר... או פשוט לדבר, גם בלי ציפייה ממנו, בשבילך- כדי לשחרר).
אולי יותר מהכל כדאי לשאול, למה זה נורא בעינייך לשכוח?
אולי זה שאת לא מדברת על זה גורם לתחושה הזאת? של הבלגה מוחלטת? שנוצר מצב שאת לא מדברת על הכאב ואז הוא גם לא תופס מקום ו"נעלם" (במרכאות כי הוא בטח מתעורר בפעם הבאה שכואב) וככה קורה שאת שוכחת? לדעתי להתייחס אליו זה חשוב, לטפל בו. לפעמים כן צריך פשוט לשחרר אבל אם זה נשכח ואז את נזכרת אני מניחה שזה פשוט מודחק.
את לא חייבת לכתוב לי/כאן, אבל למה לא לדבר עם אבא? נראה לי שזה עניין שכדאי לחשוב עליו. (לפעמים זאת הגישה שאיתה את באה שיכולה להפוך את השיח הזה לאחר... או פשוט לדבר, גם בלי ציפייה ממנו, בשבילך- כדי לשחרר).
אולי יותר מהכל כדאי לשאול, למה זה נורא בעינייך לשכוח?
שואל השאלה:
^חח איזה שאלות עמוקות הבאת לי פה
אממ אני לא חושבת שאני יכולה לדבר איתו, זה פשוט יהיה מביך מידי, והקשר שלנו לא מספיק חזק בשביל לדבר על זה
ונראה לי שזה נורא בעיניי לשכוח מפני שכשאני שוכחת אני מתנהגת כאילו כלום לא קרה, הכל טוב, וזה אחרי שאני הבטחתי לעצמי שאני בחיים לא אשכח את הסבל הזה, שאני לא אשכח מה עשו לי,
ואז כשאני נפגעת שוב אני זכרת ב'הבטחה' ובהפרתה
וזה מכעיס, פוגע ומעציב:(
^חח איזה שאלות עמוקות הבאת לי פה
אממ אני לא חושבת שאני יכולה לדבר איתו, זה פשוט יהיה מביך מידי, והקשר שלנו לא מספיק חזק בשביל לדבר על זה
ונראה לי שזה נורא בעיניי לשכוח מפני שכשאני שוכחת אני מתנהגת כאילו כלום לא קרה, הכל טוב, וזה אחרי שאני הבטחתי לעצמי שאני בחיים לא אשכח את הסבל הזה, שאני לא אשכח מה עשו לי,
ואז כשאני נפגעת שוב אני זכרת ב'הבטחה' ובהפרתה
וזה מכעיס, פוגע ומעציב:(
אנונימית
צללתי קצת ':)
לפי מה שאת אומרת נשמע שזה יותר בינך לבין עצמך, לא? אני לא מבינה לגמרי מה החשיבות של ההבטחה הזאת מבחינתך ומה עומד מאחוריה. אבל ממה שכתבת עכשיו נשמע שהעניין הוא דווקא סביב חוסר העמידה ביעד שלך...?
אם יהיה יותר נוח לך ככה ואת רוצה להמשיך שיחה את מוזמנת גם לשלוח הודעה
לפי מה שאת אומרת נשמע שזה יותר בינך לבין עצמך, לא? אני לא מבינה לגמרי מה החשיבות של ההבטחה הזאת מבחינתך ומה עומד מאחוריה. אבל ממה שכתבת עכשיו נשמע שהעניין הוא דווקא סביב חוסר העמידה ביעד שלך...?
אם יהיה יותר נוח לך ככה ואת רוצה להמשיך שיחה את מוזמנת גם לשלוח הודעה
שואל השאלה:
^וואלה לא יודעת
אממ תודה רבה על ההזמנה אבל יותר נוח לי מאנונימי❤ אבל תודה לך ממש❤❤
טוב לא יודעת, נראה לי שאני אתייעץ עם חברות וכבר אמצע פתרון:/
^וואלה לא יודעת
אממ תודה רבה על ההזמנה אבל יותר נוח לי מאנונימי❤ אבל תודה לך ממש❤❤
טוב לא יודעת, נראה לי שאני אתייעץ עם חברות וכבר אמצע פתרון:/
אנונימית
בשמחה ובהצלחה
אולי כדאי לנסות לא לכעוס עלייך יותר מדי גם אם לא הולך בול כמו שהבטחת לעצמך
אולי כדאי לנסות לא לכעוס עלייך יותר מדי גם אם לא הולך בול כמו שהבטחת לעצמך
באותו הנושא: