שאלה לכל מי שלומד פילוסופיה (בכיתה או באוניברסיטה או לבד)

כדי לבסס את דעותיי הפוליטיות

להבין את הרמב"ם ואת קאנט ברמה המקסימלית ביותר שאפשר.

תמיד עניין אותי פסיכולוגיה, וכשבאתי להרשם ללימודים באוניברסיטה ראיתי שיש מסלול שמשלב פילוסופיה. בסוף החלטתי שלא ללכת על זה משיקולים שלא קשורים לרמת העניין שלי בזה (אלא כי מדובר במסלול תובעני ויותר עניין אותי להתמקד בפסיכולוגיה),
אז אני יכולה להגיד לך מה היו השיקולים לטובה למרות שהם לא ניצחו במערכה:

תמיד אהבתי לחקור ולשאול שאלות, לצאת מהקופסא..
פילוסופיה זה בעצם מה שנותן מקום לרצון של האדם להבין את העולם. היא מאפשרת לנו לחקור ולשאול שאלות על הקיום ועל ההוויה האנושית מכל מיני זויות- מה זה צדק, מוסר, נפש
וזה חשוב כי הפילוסופיה יכולה להטיל ספק בכל הנחות היסוד האלה שאנחנו רגילים אליהם.
מה שכן- אני יודעת שאני לא בקיאה בנושא ואני חושבת שהוא הרבה יותר גדול ממה שכל אדם ממוצע כמוני יחשוב עליו בכלל, אז רציתי לראות במה מדובר.
נכנסתי פעם לדיון עם חברה והיא אמרה לי משהו יפה- מבחינתה יש איזשהו פרדוקס בפילוסופיה כי זו הגדרה של משהו שאי אפשר באמת לתחום ולהגדיר. זה כמו אטומים או מתמטיקה נניח, שאפשר לזהות בכל מקום וזה עוטף אותנו, גם בדברים שלא באמת אומרים לנו שהיא קיימת בהם.
אז אחת הסיבות ששקלתי ללכת על זה זה גם כדי לשאול ולהבין יותר, בין אם איך אנשים שעוסקים בפילוסופיה מגדירים אותה, מהם הנושאים המרכזיים, עד כמה חופרים לעומק וכו'.
לדעתי את צריכה להיות אחת שמעניין אותה לחפור בדברים ולשאול שאלות, להיכנס לעומק ולהרהר, להתפלצף קצת שצריך ולהיות פתוחה לעבודה בקבוצות, להצגת נימוקים ודעות וכל מיני משימות שיאתגרו אותך להביע את עצמך