תמיד חשבתי שחברים שלו (של הקראש) ערסים וקקות ולא הבנתי למה הוא יוצא איתם המשך

ואתמול הוא סיפר לי על טראומה שהייתה לו בעבר (הסיבה שהוא עבר לגור עם סבתא שלו בגיל 10) וזה שתמיד כשיש לו סיוטים בלילה הוא מתקשר ל-3 מהחברים הכי טובים שלו (1 מהם יחסית נחמד אבל ה2 האחרים הם ההכי הכי ערסים בשכבה) וגם אם זה ב4 בבוקר הם תמיד עונים ומדברים איתו ומצחיקים אותו עד שהוא מרגיש יותר טוב ויכול לחזור לישון.

ואני פשוט התפלאתי כי אני יודעת שרוב האנשים לא היו עושים משהו כזה בשביל אנשים אחרים, ועל כמה וכמה לא חשבתי שהשני ילדים הכי ערסים בחבורה שלו (שהם גם השניים הכי ערסים בשכבה) ככה עוזרים לו. ממש מוזר.

קשה לי להבין איך השניים האלה יכולים להיות ככ דוחים בבצפר (לא אליי אבל כלפי מלא ילדים אחרים) ואז תוך כדי להיות אנשים ממש טובים כלפי הקראש.

אז השאלה שלי היא האם הייתם מאמינים שלילדים הכי ערסים ומגעילים בשכבה שלכם יש גם לב? ולמה אתם חושבים שערסים מתאכזרים לחלק מהילדים אבל מתנהגים ממש יפה לאחרים?

עד עכשיו היה קל לשנוא את השניים האלה אבל אחרי מה שהקראש סיפר, הם נראים לי פחות נוראיים.