האם אתם אידיאליסטים או מטריאליסטים? או שאולי אתם חושבים גם וגם? תפרטו בבקשה כל ההשקפה שלכם בנושא

אידיאליסטים
אני חושבת שאם אנחנו תלויים בחומר ובסיפוקים זמניים אנחנו פשוט נקרוס.. צריך לעמוד על הדעות שלנו והאמונות ולעסוק בדברים ארוכי טווח, למצוא בהם סיפוק. ככל שיהיה לנו יותר חומר ככה אנחנו יותר אבודים, זאת האמת.

אידיאליסט טרנסצנדנטלי, אם כי לא קלאסי, יהיר (אני סבור שניתן לדבר לדבר על העולם כשהוא לעצמו).

יותר בכיוון של אידאליסט, אבל לא נאיבי.
זה שאלה על טבע של סובסטנציה (מה שקיים ללא תלות באחר) והשאלה הזאת די מיושנת כבר (גם בפילוסופיה אנליטית וגם קונטיננטלית כבר לא דנים על זה).
יש סוגים של מטריאליזם שמסבירים טוב הרבה תופעות בחיינו (מטריאליזם דיאלקטי, פסיכואנליזה, ריאלזים ספקולטיבי) וגם סוגי אידאליזם שמתארים יותר טוב את התמונה הכללית (טרדיציונליזם אינטגרלי, ניטשה, היידגר). לדעתי לאחרונים יש יותר פוטנציאל שלא הספיק להתממש אחרי מלחמת עולם השנייה (ברור מאיזה סיבות) ולצערינו קיבלנו תפנית לפוסט-מודרנה. לדעתי צריך לפתח את האידאליזם הפוסט-מטאפיזי (שציינתי) כמובן בהתחשבות בתורות מטריאליסטיות חזקות, אבל היום קשה למצוא אנשים שמתעסקים בזה באמת. למשל אפשר לפתח פיזיקה חדשה על בסיס של פנומנולוגיה אריסטוטלית

שואל השאלה:
תַּפּוּחֵי זָהָב
אני אשמח אם תפרט ממש מעניין אותי מה אתה חושב על המציאות

peripatetik
אתה יכול להסביר מה זה טרדיציונליזם אינטגרלי? ולספר עוד על מה שאתה מנסה לעשות (מה זה אומר פנומנולוגיה אריסטוטלית ולמה צריך ללמוד פיזיקה חדשה כדי לפתח פיזיקה של זה)

^אני עוד הוגה במטאפיזיקה הזו, אבל אני אכתוב לך, בגדול, את מה שהשגתי עד עכשיו בראיה השכלית: אנחנו מבנים את המציאות באמצעות שלוש כוחות נפשיים שנמצאים אצלנו, הכוח המתעורר, הכוח המדמה, והכוח השכלי, לכל כוח יש דרך פעולה מסויימת ("לוגיקה") שמתפרטת לקטגוריות דרכן הוא מבנה, מתוך חומר גלם, את המציאות (המפעל הקאנטי מתאר את דרך ההבניה של הכוח השכלי). הסיבה שכל כוח אפיסטמי כזה מסוגל להבנות את המציאות מתוך חומר הגלם הוא שחומר הגלם (הנומנון) העומד מאחורי התופעות הוא ישות אחת (והיא מה שיש) שיש לה שלושה היצגים (בדומה לשילוש הקדוש בנצרות), כל היצג של הישות מתאים לכוח נפשי-אפיסטמי אחר, השגת הישות בכל הכוחות הנפשיים היא הנבואה וחוויה מיסטית שכלית-רגשית עליונה. הישות הזו, אגב, נאצלת עד אינסוף ומואצלת מאינסוף שכלים נבדלים שזהים לה בתוכנם ושונים במעלתם ובפשטותם (תהליך ההאצלה הוא עשרת הספירות הקבליות), המופשט ביותר, שהוא כל המציאות כולה, הוא האלוה ית', והוא אינסוף ואחד פשוט בתכלית; אלו הכוחות הנפשיים מהבחינה האונטית והאפיסטמית. לכוחות הנפשיים יש גם התפרטות בשלושה מפעלים חברתיים (מדע, אמנות, והיסטוריה), פוליטית, אתית, לשונית, וכו' וכו'. יש עוד דברים שלא הזכרתי, אני עוד עובד על כך, אך בגדול אפשר לומר שזה מיזוג מסויים של מס' הוגים, ביניהם אריסטו, אבן רושד, אבן סינא, הרמב"ם, שפינוזה, קאנט, שופנהאואר, שלינג, הגל, ויטגנשטיין המוקדם, ועוד כמה אחרים.

שואל השאלה, טרדיציונליזם אינטגרלי זה אסכולה אידאליסטית שמבוססת על עבודות של רנה גנון שמצא מכנה משותף לכל הדתות עולמיות, מין פרדיגמה כללית עליה מבוססת כל מסורת מטאפיזית.

פנומנולוגיה אריסטוטלית הכוונה שלי לפילוסופיה שלישית, לא אידאליזם קיצוני של אפלטון ולא מטריאליזם אטומיסטי של דמוקריטוס, אלא משהו יותר מאוזן, אך עצמאי ולא שילוב של השניים האלה. אז תורתו של אריסטו השפיעה על פנומנולוגים במאה ה-20 (במיוחד על ברנטנו והיידגר) ומהווה השראה ללוגוס החדש שיכול לבוא כתחליף ללוגוס המערב אירופאי (מטאפיזיקה הקלאסית) שדועך וגוסס כבר מתחילת המודרנה (פוסט-מודרנה מהווה מין קריסתו המוחלטת). בפרט, פיתוח של פיזיקה אריסטוטלית יכולה להיות תחליף מצוין למדע החומרני שכבר לא יודע מה לעשות עם עצמו במאה שנים האחרונות (להבדיל טכנולוגיה שמרגישה טוב מאוד ולא ברור לאן היא תוביל אותנו), היסודות הספקולטיביות של המדע צריכות רפורמות רציניות. לשם כך אני עושה את התואר שלי במדעים מדויקים.

צודק תפודים מהסיבה הזאת קריפטו זה העתיד

אידיאליסטית
אני אישית חושבת שהמציאות היא לא בהכרח הדברים החומריים שאנחנו רואים אלא מה שאנחנו חושבים או מרגישים
להגיד שהמציאות היא רק הדברים שאנחנו יכולים לראות, או להרגיש (להרגיש פיזית) זה לא הגיוני.
כי אני יודעת למשל שאם המציאות שלי לא הייתה תלויה ברגשות או במחשבות שלי הן לא היו משפיעות עליי, ועובדה שכן.
במיוחד בתור בן אדם עם מחלות נפשיות, הרגש והמחשבה משפיעים באופן קיצוני כלכך שאנחנו אפילו לא מודעים לו על ה"מציאות", מה שהופך אותם למציאות האמיתית.
לפחות זאת ההשקפה שלי, אם טעיתי במושג או בכל דבר אחר שאמרתי, אתם מוזמנים לתקן אותי.