איך למצוא את האני הפנימי שלי?

לאדעת אבל זה נשמע כאילו המורה או מישהו מהבית ספר אמר לך תמצא את האני הפנימי שלי חח

מה זה אומר?

להרוג את עצמך החיצונית

לשאול את ההוא מאי הקראטה בבובספוג

מתה

^^^^

^^^*

שואל השאלה:
כלומר איך להתחבר לטבע הנעלה?
איך להפסיק להיכנע לטבע הנחות?

תחביבים
וזמן אישי, לבד.
רק ככה.
למה? ואיך?
ברגע שאת עם עצמך... עושה דברים שךא התנסת בהם... את מגלה דברים לדשים על עצמך.
לטוב ולרע...
תנסי לעשות משהו שלא עשית בעבר... תקדמי את זה...
ציירת מתישהו?
שרת?
עשית פעילות גופנית?
קראת ספר כלשהו בנושא שאת אוהבת?

אני יכולה להביא לך בשלוף אלפיי דברים שמעולם לא עשית, שיכול להיות, שאם תנסי תגלי שאת טובה בזה או ההפך, לא טובה בזה...
משם תגלגלי את זה ...
תתפתחי, תצברי ידע...
תקראי מידע בתחומים שונים, יכול להיות שאת תתענייני ותדעי מה לעשות עם זה...
מי יודע?

אין דבר כזה, זה אשליה

שואל השאלה:
^ למה?

^כי 'אני' זה סכום הזהויות החלקיות שלך עם אחרים, וגם סכום התפקידים שלך ביחס לחברה. או שיש לך משמעות ל'אני' מעבר לזה?

שואל השאלה:
המשמעות שלי לאני היא התחברות ההעצמיות עם האישיות כשהאישיות כנועה לעצמיות

^אין דבר כזה אישיות, 'עצמי' ושאר הדברים. ה'אני' הוא לא סובסטנציאלי, זה החותם של הרצון (לעוצמה/לחיים/וטאבר) בהוויה (לעיתים נצחית, כפי שמתארות לנו מטאפיזיקות שונות) שנבנית מהרבה חלקים שונים (הצגתי אותם). לכן להערה שלך אין הרבה משמעות

לעשות מה שאת/ה אוהב/ת ולא להקטין את עצמך בגלל דברים שאחרים אומרים, תלכו רק לפי מה שאתם מרגישים וחושבים ואל תדחיקו את הרגשות של עצמכם אם משהו מרגיש לכם לא נכון כנראה הוא באמת לא נכון ולבלות זמן בטבע או לבד או מה שאתם רוצים פשוט להבין דברים ולהבין מה אתם רוצים

ה'עצמי' שלך הוא היורש של התפקידים החברתיים שיועדו לך מלידתך: הבת של, אחות של, זו השייכת למסגרת חברתית זו או אחרת, וכו'. על אף כל זאת, העצמי איננו זהה עם התפקידים החברתיים האלו, והם אינם נטפלים עליו באופן מקרי. העצמי בתור יורש התהליך הסוציאל־היסטורי של זהויותיו החברתיות נדרש להוציאן מן הכוח אל הפועל, ולממש את תפקידיו החברתיים; האינדיבידואל בא אך ורק לאחר החברה, הוא לא קודם לחברה. אם ברצונך למצוא את האני הפנימי שלך תביטי על מערכת הקשרים החברתיים שאת לוקחת בה חלק, והתנהלי לפיה.

וואלה נשמע מעניין, מכירה פודקאסטים של זה או משהו? איפה למדת על זה?

^^איך בדיוק מה שתיארתי דומה לאגו של יונג? אצל כל הפסיכואנליטיקאים יש סובייקט לפני המפגש עם המציאות, האינדיבידואל קודם לחברה וזו מתלבשת בו (תפקידם של הפסיכואנליטיקאים הוא לתאר כיצד מתרחשת ה"התלבשות" הזו של החברה והמציאות באינדיבידואל). מה שאני הצגתי הוא שונה לחלוטין, לטענתי הסובייקט הוא לא אפריורי וקודם לכל מציאות אפשרית, ורק נפגש עמה, לטענתי הסובייקט קיים בכוח בחברה שבפועל והוא תוצר של זהויות חברתיות שקיימות זה מכבר.

^איך?

^^את צודקת שאני מתכוון אך ורק לאגו, בפסיכואנליזה אין סיבה להניח קיום של אישיות מוחלטת או 'עצמי' כלשהו (בניגוד לפסיכולוגים כולל יונג).
ה-selbst שאת מדברת עליו, מין אקסטזה רוחנית, 'חוויה אוקיאנית' במונחים של רומן רולן, "אלוהות", הרגשה של אחדות עם היקום ואנשים אחרים וכד' - כל זה מהווה שריד של נרקיסיזם ראשוני והרגרסיה של האגו אליו (פרויד מתאר את זה בתחילה של 'אי-נחת בתרבות' 1930), כלומר סה"כ זה מצב פסיכוטי בו הגבולות המוצבות בנפשך מתמוטטות (ברמה הסימבולית ומדומה) ואת כאילו מתמוססת ב'הנאה' (jouissence, במונחים של לאקאן) בה אין הפרדה בין סובייקט לאובייקט, בינך לעולם וכו'.

על רגרסיה זו לנרקיסיזם אינפנטילי מבוססות הרבה פרקטיקות מיסטיות וגם רגשות דתיות, כולל המושג של 'עצמי' המוחלט.
כמטריאליסט דיאלקטי, אני לא יכול לקבל את המושגים האלה, מהסיבה הפשוטה שזה לא מעבר מבריחה מהמציאות. הקפיטליסטים מעוניינים בכל השיט הזה של ניו-אייג' ופסוידו-יוגות מהודו (כולל סמים) כדי שאנשים ישכחו ממאבק בשלטון ההון ויפתרו את הבעיות שלהם דרך מדיטציות, במקום להיאבק בשורש הבעיה של עולם המודרני.
את צירכה להתעמק בפסיכואנליזה. פרויד, פרויד ורק פרויד.לכן אני ממליץ לך לחרוש עליו (וגם, אם את יודעת צרפתית, על לאקאן) כדי לא ליפול לרוחניות בשתי שקל ולעשות את מה שצריך לעשות.

^^^הפרסונה שהצגת עדיין מניחה סובייקט אפריורי, פשוט הוא לובש את "משחקי התפקידים" של החברה (בדומה לאני של גופמן או של סארטר), זה ממש לא מה שאני טוען. אני טוען שהסובייקט עצמו לא בנמצא אלא מתוך הזהויות החברתיות שמבנות אותו, מתוך החברה שכבר בפועל ישנו סובייקט בכוח; וסובייקט כזה הוא לא מגיב למציאות, הוא מובנה מתוכה. על הסובייקט האריסטוטלי שאני מציע הפסיכואנליזה, בין אם זו של פרויד, לאקאן, יונג, אריקסון, או כל אחד אחר, לא רשאית לומר דבר (היא יכולה להסביר מאיפה ההצעה הזו מגיעה, אבל בהנחה שהצעתי נכונה הפסיכואנליזה מתרוקנת לחלוטין, שכן היא בנויה על סובייקט אפריורי שקולט תוכן ומעבד אותו בצורה מסויימת).

שואל השאלה:
וואו זה נשמע ככ מסובך

^^^מה זה אין טעם לשכנע אותי? אני לא שולל שקיימת חוויה כזאת, ההפך, אני טוען שיש דבר כזה, ואני גם מסכים שהיא מעבר לפעילות במוח. הסברתי מאיפה זה בא (אם כבר, זה רגרסיה של הנפש ולא התפתחות), ואין צורך להניח ישויות מיותרות.
אבל זה לא ככ רלוונטי, כי בפועל זה בריחה מהמציאות, ואף התבטאות של שנאה לחיים ומוסר עבדים. המטריאליזם שלי הוא די סיטואטיבי (מפני שכרגע הוא מתאר את המצב באופן יותר מדויק מאשר פיזיקליזם המביך), אם כבר אז אני יותר ניטשאני והיידגריאני. זוהי רק תגובה לנאו-ספיריטואליזם (במונחים של רנה גנון) שבאופנה היום, ועובדה שהוא הולך יד ביד עם מצב חברתי הקיים.
זה שאת לא רוצה לראות מאחורי זה משמעות פוליטית (במובן הרחב), אז זאת את שצריכה "read more". קחי מנה גדולה יותר של החומרים שלך ותתמוססי בנירוונה שלך אם בא לך, אבל אל תתפלאי שיש התנהגות אם את מפיצה את זה בקרב אנשים תמימים.

^טוב, אני אקרא על זה וכמובן אתעמק ביונג (בלי קשר לזה, הזמנתי את הספר שלו לפני שבועיים ותמיד הערכתי אותו יותר מפרויד, רק לא אוהב את יישומים שלו כמו במקרה של ג' פיטרסון למשל)
וזה לא אד הומינם, אמרתי שאין לי בעיה שתשחקי עם חומרים הפסיכודלים (שבעצמך ציינת), רק אל תכניסי לזה אנשים זרים, בעיניי זה אידאולוגיה הרסנית.

^לדעתי כן, אולי רטוריקה קצת תוקפנית (יש לי לפעמים יציאות כאלה), אבל בעיקרון אמרתי שאת יכולה לעוף לעננים אם בא לך אבל זה לא בסדר בעיניי שאת מכניסה אנשים לזה. רוצה לדבר על זה? נעלבת? אם כן אני מצטער

שואל השאלה:
flying teapot
התכוונתי לתשובה שלך

ללמוד תניא.

אתה צריך להבין שאין אני פנימי אלא אני אמיתי שהוא אתה ללא השפעה חברתית והוא לא באמת קיים באופן מוחלט