מה דעתכם על השיר/סיפור שכתבתי?

"הוא נכנס לבפנים.
הכל היה חשוך מרוב לבן בעיניים.
אף אחד לא דיבר אליו,
הוא צעד וצעד אך הוא נשאר בודד בתוכו.

מידי פעם קרה שהוא דמיין את מראות עיניו בראשו, אך הוא ניסה להימנע מזאת מרוב הצער שבדבר.

בחדר הבהיר ישבו מספר אנשים.
ליצנים, אוהבים ופושעים.

האיש התקרב אליהם בדמיונו, בלי לדעת דבר.
הוא התכופף אליהם ושאל אותם בליבו;
מי אתם?

הם ענו לו: אנחנו לא יודעים דבר.

האיש חש מעט בלבול ולא הבין את משמעות הרמז שבדבר. הוא פנה לליצן ושאל אותו;

מי אתה ומה אתה עושה פה?

הוא ענה לו: אני פה כדי לשרת אותך.

ומדוע יש כאן אוהבים?

הם ענו לו: אנחנו פה כדי לשרת אותך.

ומדוע יש כאן פושעים?

הם ענו לו: אנחנו פה כדי לשרת אותך.

האיש חש בלבול רב ולא הבין את כוונתם.
הוא צעד והתהלך, הסתובב לכל פינה שלא קיימת ולכל קיר שבדמיון, והוא לא מצא דבר.

ובאמצע החדר הבלתי נראה ישבו להם הדמויות.

הוא נתקף בהלה וחרדה.
היכן אני אברח? מי אני ומה אני? מדוע אני פה?
צעק בחוזקה.

אך הדבר היחידי שעבר לו באוזניו הוא ההד שלו עצמו, מהדהד בחדרי ליבו הלוך ושוב.

והדמויות שתקו לרגע.

האיש ניגש אליהם ושאל אותם כיצד הוא יוכל לברוח?
הם ענו לו: בשביל זה תצטרך להרוג אותנו.

והוא נלחם קשה, ימים ולילות, בקרים וערבים ושקיעות וזריחות שכל אלה עברו לו בדמיון.
כל זה היה אשליה אחת גדולה שלבסוף הכריעה את הקרב.

האיש ניצח, ושאל מי אני?
והוא ענה לו: "אתה אדם".
אדם?
כן, אדם.

ומדוע דווקא אני נבחרתי?
ולמה?

ובכן זאת שאלה שלא תוכל לדעת לעולם ענה לעצמו.
ומדוע הם ישבו שם בחדר?
מי הם?
מדוע?

הם המחשבות בראשך.
אנא ממך, הסתכל סביב.
לא נראה די בכך שמסתובבים מסביבך ליצנים?
שמתהלכים בינינו פושעים?
וגם אוהבים?

הרי זה מי שאתה.
כל שאתה יודע זה לפשוע מינקות, להיות ליצן בבגרות ולאהוב בעריצות.
ולמה?
ובכן, זאת שאלה שרק אתה תוכל לענות עליה.
זה משום שאתה קיים, הוא ענה לעצמו.

והחדר המשיך לחזור ולחזור ולחזור לו בראשו.
לא היה מנוס מכך. הוא הרגיש מוצף בהבזק הלבן שהופיע כל הזמן.

ולמה שום דבר לא זז? למה שום דבר לא משתנה?

ובכן, זה הזמן לפעול אמר לעצמו.
לחזור לחדרי הגדול."