2 תשובות
לאמא שלי הייתה אישה שברחה מבית חולים פסיכיאטרי והסתובבה ערומה ברחוב
אנונימית
היה לי החייאה לא מוצלחת, היה לי נהג שעשה התקף היפוגליקמיה באמצע נהיגה ונכנס בחומה (הוא לא נפצע, מזל שזה לא היה בכביש ראשי אלה ברחוב קטן אחרת זה יכל לגרום לתאונה שרשרת) וקראנו לכבאים שיבואו לפרוץ את הרכב כי הוא היה נעול בפנים (סיפור עצוב זה שאחד מהכבאים נפצע בדרך אלינו הוא רץ להתארגן לקריאה שלנו ונפל עליו ארון מברזל מפה לשם נסיעת אט"ן נפצע קשה והרדימו והנשימו אותו בדרך לבית חולים אני יודע את זה כי הצוות אט"ן שיצא אליו זה היה צוות מהתחנה שלי ואחד מהצוות הוא גם נוער...) מפה לשם הביאו כבאים אחרים פרצו את הדלת ורצינו אט"ן הבעיה היא שהאט"ן הכי קרוב היה איזה 15-20 דקות נסיעה מאיתנו שזה כבר אותו כמות זמן נסיעה לבית חולים הכי קרוב (שיבא תל השומר היה הכי קרוב) אז כבר העדפנו לפנות עצמאית מאשר לחכות לאט"ן ואז שהם יפנו כי חבל על הזמן... מפה לשם מצאתי את עצמי מורח גלוקוג'ל (אם את לא יודעת מה זה זה מין מישחה שיש בלבן שבשמים בהיפוגליקמיה שמעלה את רמת הסוכר בדם בגדול) על מטופל נסיעה שלמה (חצי גלוקוג'ל נגמר חחח) מפה לשם העברנו דיווח ופתחנו חדר הלם (חדר הלם זה חדר למקרים היותר קשים כמו פצועים קשה או דברים כאלה שמוכנים את החיים של המטופל יותר מאשר בחילות והקאות וכזה שזה הולך למיון רגיל) וכשהגענו בדיוק הגיע גם האט"ן עם הכבאי שנפצע קשה בדרך אלינו מפה לשם גם אנחנו וגם האט"ן פתחנו חדר ושמח אותנו ממש מיטה ליד מיטה את המטופלים שלנו אז זה היה מוזר כי הכנסנו ביחד וכל אחד עמוק במקרה שלו ואתה לא חושב בכלל על להגיד שלום לחבר בצוות השני כי אתה עמוק בתוך המקרה שלך, בקיצור הנחנו את המטופל שלנו יצאנו מהחדר ושכחנו את המיטה של האמבולנס אז אני חזרתי לקחת וראיתי את המטופל שלנו חזר לעצמו דיבר וכו' וכל הרופאים זיהו אותו כבר מאז שנכנסנו בפעם הראשונה לחדר הלם ולא הבנו למה מסתבר שהוא ראש מחלקה בתל השומר חחח