אני בוכה כל יום כבר שבועיים כי קשה לי נפשית המצב הגיוני?

תראי האם זה הגיוני? כן, כי אם קשה מנטלית ונפשית.. זה הגיוני לגמרי.
אבל לא כדאי שתישארי ככה לבד. תנסי לשתף מישהו

שואל השאלה:
משתפת את המשפחה והחברים אבל עדיין קשה לי באלי שהכל יהיה רגיל וזה לא ככה

אז אולי לנסות למצוא פיתרון, למצוא איך לשפר את המצב רוח שלך

כן.

גם אני בוכה כל יום, לפעמים גם מספר פעמים
כי נורא קשה לי והכל מציף אותי
קשה לי לשתף ואני גם לא יודעת להצביע על הנקודה של למה זה קורה לי אבל כשזה קורה אני נותנת לכאב להתבטא ומשחררת ובוכה אבל מיד אחכ קמה ולא שוקעת לתוך זה
אם זה הולכת להתעסק במשהו, שומעת שירים שמחים, יוצאת לריצה
חשוב לתת מקום אך במקביל לא לשקוע לשם
יש גם תקופות כאלה וצריך ללמוד לקבל אותן, בהצלחה מהממת, תרגישי טוב!

שואל השאלה:
תודה

זה בסדר שאת בוכה ואף אחד לא יכול להגיד לך אל תבכי.
במקומך הייתי הולכת לאבא/אמא וכל אחד שאת סומכת עליו/עליה ובלי לדבר יותר מדיי פשוט לשבת לידם ולהירגע אחרי שתרעגי תספרי להם מה קרה זה רק יחזק אותך. ויוכלו לייעץ לך מה לעשות.. אם את רוצה בנוסף לזה( גם לי הייתה תקופה כזאת זה בדיוק מה שעשיתי..) את יכולה לקנות איזה דובי כזה גדול פשוט לתת לו חיבוק ולהירדם(לי אישית זה מאוד עזר) ותוך כדיי אם את ממש שוקעת במחשבות בלילה שימי לך מוזיקה מרגיעה יש כל כך הרבה סגנונות תעברי על כמה ותראי מכ מרגיע אותך והכי הכי חשוב אל תשמרי הכל אצלך תמיד יהיה מי שידאג לך.
מקווה שעזרתי לך..ואני פה בשבילך אם את צריכה עוד עצות

הי יקרה,
נראה שקדרות ועצבות השתלטו עלייך ומסרבות לעזוב נדמה שאת מנסה למצוא הגיון בתוך זה ורוצה כל כך שדברים יחזרו לקדמותם, אבל בינתיים את מתעוררת מידי יום לדכאון, מצב רוח ירוד והרבה בכי.

העובדה שאת משתפת את המשפחה וחברים, ושאת כותבת כאן ומתייעצת מעידה על רצון חזק להתגבר על העצבות ואולי זו גם תחילת הדרך להתגברות עליה.
אולי כשאת מתבוננת עליה, את מפרידה אותה ממך ואז את יכולה לשמור מרחק ממנה לפעמים, לקבל אותה לפעמים . העצבות היא שם, היא איתך- אבל היא לא את. היא חלק - אבל היא לא הכל.

את חושבת שברגעים האלו של העצב יעזור לך לדבר עם מישהו? לעמותת סהר- סיוע והקשבה ברשת יש צ'אט אנונימי שניתן לומר בו הכל, ויש בו מתנדבים שממש טובים בלהקשיב. את מוזמנת לכתוב לנו, נהיה שם בשבילך.

שלך
מתנדבת סהר