כנסו רגע מי שיש לו כוח לקרוא אני חייב עזרה

שואל השאלה:
^ קודם כל תודה כי היה לי באמת קשה לפתוח את זה, וגם רציתי להגיד שלצערי כבר מאוחר מידי, וכבר עבר יותר מידי זמן, בערך חצי שנה קצת יותר, וכבר עלינו לתיכונים שונים, ודרכינו נפרדו, אני נורא מצטער שזה נגמר ככה אבל זה לא יעזור כרגע, וגם אם כן הייתה לי אפשרות, לא הייתי כותב, היא ילדה נורא תמימה, ואני מפחד שאבא שלה יעשה מעשה "קיצוני" בואי נקרא לזה ככה, אז לא הייתי רושם גם אם כן הייתי יכול, ואת חושבת שאפשר עוד כמה שנים להתלונן עליי למשטרה אשכרה?
אין לי מושג למה אבל פתאום זה התחיל להפחיד אותי

אנונימי

שואל השאלה:
אני בן 14 כרגע^^

אנונימי

אני מבינה..
באמת עצוב שזה נגמר ככה :-(
אני מצטערת .
ולגבי שאלתך, אני לא רואה סיבה שהוא יתלונן למשטרה, או יעשה מעשה קיצוני אחר.
גם כי אני מאמינה לך שלא אמרת משהו מאוד חמור וגם כי זה יהיה מאוד מוזר שכמה שנים אחרי שזה קרה הוא יפנה למשטרה על דבר כזה.
ובנוסף, גם אם הוא יחליט לפנות באופן מפתיע, אתה לא תצטרך לדאוג מזה כי למשטרה יש כל מיני שיקולים , כמו אם הייתה לך כוונה, חומרת המעשה, התיישנות, גיל, הרתעת הציבור וכו והדבר הכי גרוע שיקרה זה שהמשטרה תבוא אליך ותגיד לך לא לחזור על זה שוב.
אז תוריד את האבן מליבך ואם יש לך עוד שאלות , אז אני כאן.
מקווה שתצליח להשתחרר מזה ושלא תיתן לזה לרדוף אותך.

~

~Numb~

אני מבינה..
אני מאמינה שעם הזמן הפחד הזה שרודף אותך, ירגע לאט לאט ויכול להיות שהיא יום אחד, תחשוב על המקרה הזה בצורה אחרת.
בסופו של דבר, אנשים שיכירו אותך וידעו מי אתה, לא יושפעו מהאמירות שלה .
על כל אדם בעולם יש איזו שמועה או דעה לא חיובית לגביו ברמה כזו, או אחרת ובכל זאת , לכל אדם יש אנשים שאוהבים אותו, והקשר שנוצר, וההכרות האישית , הם גם חלקים שעליהם אנשים מסתמכים.
אף אחד לא מושלם ולכולם מתפקשש לפעמים .
לכל אדם קורות אי הבנות עם אחרים והמקרה הזה שקרה, זה לא מה שמגדיר את מי שאתה , במיוחד עם זה קרה רק פעם אחת.
מה שמשנה, זה מי אתה חלק גדול מהזמן וההתפקששויות החד פעמיות, הן רק הוכחה לזה שאתה אנושי.

~

~Numb~

שואל השאלה:
^ את צודקת, תודה רבה לך, עזרת לי

אנונימי

בשמחה ואני ממש שמחה לשמוע :-)

~

~Numb~

אני ממש מרגישה את החרדה שלך מעבר למסך, ואני קודם כל לא שופטת אותך ואין לי זכות, כי אני לא באמת יודעת את כל התמונה, אז אני רוצה להרגיע אותך בנוגע לזה.
בכל מה שכתבת, נשמע שיש תחושה חזקה של אי צדק ושאתה מרגיש ששמך הוכפש.
זה מאוד קשה להרגיש את התחושות שאתה מתאר, במיוחד שכל זה נוצר מתוך אי הבנה..
חשוב לי להגיד לך, שיכול להיות שהיא באמת הוטרדה מזה.
אולי לתחושתך זה לא כזה נורא, אבל בשבילה זה כן.
יכול להיות שמרגישות שלה לנושא וגם יכול להיות שאם זה היה נכתב למישהי אחרת, זה לא היה מתפרש כמטריד בכלל.
מה שאני מנסה להגיד, זה שכל אחד לוקח אחרת דברים .
ואני חושבת שהדרך הכי טובה לפתור את זה, היא לכתוב לה הודעה שאתה תכתוב בה שאתה מבין שהיא מרגישה מוטרדת, בלי לנסות להתגונן ושמאוד חשוב לך להגיד, שזו ממש לא הייתה הכוונה שלך שהיא תרגיש ככה ושאתה לא חשבת שההודעה שלך תתפרש בצורה הזו.
ואתה יכול להוסיף, שעצוב לך שזה המצב ושאתה היית מאוד שמח לתקן אותו, וגם אם לא תחזרו לקשר, היית רוצה לסיים את הקשר כששניכם מבינים את הכוונות של השני ושתסיימו אותו ללא תחושה של פגיעות הדדית.
ברגע שתצטער (גם אם אתה מרגיש שמה שכתבת לא נורא) זה יאפשר לה יותר להקשיב לך, כי כשנמצאים בעמדה מתגוננת , נוצרת אווירה של לחימה וזה לא מאפשר שיח.
תצטער על המצב עצמו ועל זה שזה המקום שאליו הגעתם.
ואם היא תסנן, (זה יכול לקרות) אתה לקחת אחראיות ועשית את שלך.
אי הבנות זה דבר שקורה בחיים.
אל תתן לזה לשבור אותך .
מחזקת אותך על האומץ לכתוב את זה כאן.

~

~Numb~

שואל השאלה:
היא אפילו לא חשבה לרגע שאולי לא התכוונתי אל זה

ויש עוד דבר אחד שאני רוצה להגיד, כשזה קרה הייתי בן 13, אתם חושבים שעוד כמה שנים אפשר להתלונן עליי למשטרה?

(נ.ב, אם אין לכם משהו טוב לכתוב לי על זה כאן, ואתם סתם כאילו בעדה או משהו כזה אז עדיף שכבר לא תכתבו כי זה גורם לי לחרד

אנונימי

שואל השאלה:
^ אני באמת מנסה להוריד את זה ממני..
אני לא יודע מה לעשות אני לא מצליח
וכל הזמן יש ביאת הפחדים האלה
היום הייתי באוטו עם אבא שלי, וראיתי ילדה שהייתה איתי ביסודי בכיתה המקבילה, ופתאום פחגתי וחשבתי על זה שאולי היא יודעת מהסיפור כי הילדה ההיא סיפרה לה כל מיני סיפורים עליי, ואני לא יודע מה לעשות זה באמת רודף אותי

אנונימי