כל כך נמאס לי להיות המתווכת!(ילדים להורים גרושים/פרודים כנסו)

ההורים שלי נפרדו עוד לפני שנולדתי ועכשיו אני בכיתה ח'. היום חזרתי מהקניון ואמרתי לאמא שלי סתם בדרך אגב שאמא של אחותי הקטנה *אולי* חולה (אבא שלי גם לא עם אמא של אחותי) ואז היא התחילה להתעצבן שהוא לא אמר לה אז אמרתי "אבל בכלל לא בטוח ו.........." ואז היא המשיכה לצעוק שהוא אמור לדבר איתה. למרות שאחותי בכלל לא אמורה להיכנס לבידוד(לא פגשה את אמא שלה אחרי שהיא נדבקה) ואני בכלל לא. ואני אמרתי לה שתדבר עם אבא והיא אמרה "שהוא אמור לדבר איתה ולא הפוך ובלה בלה בלה" אז אני התחלתי גם להתעצבן וחשבתי (בלב אבל לא אמרתי) שעם הוא תינוק כי הוא לא מספר (לא שיש מה) אז גם היא תינוקת שלא פשוט מתנהגת כמו הבוגרת בסיטואציה.

אני מרגישה ממש רע כי הם ההורים שלי אבל עדיין זה לא לגיטמי נכון? בבקשה תגידו לי למה אני מרגישה ככה? אתם מכירים את זה? איך להעביר את התחושה?
(הם בכללי לא בקשר טוב בכלל!)