בנות/בנים שהיו להם הפרעות אכילה....כנסו

אצל כל אחת זה שונה , יש כאלה שאוכלות ומקיאות , יש כאלה שאוכלות ביס אחד וזהו

אני בן שהיו לי הפרעות אכילה הייתי מתאמן ולא אוכל בקושי הייתי נרתע מדברים עם הרבה קלוריות ומפחד מזה אבל עברתי את זה לא לגמרי אבל עברתי

הפרעות אכילה זה דבר כללי
ואני לא הקאתי מרצוני ואכלתי
יש ככ הרבה סוגים של הפרעות אכילה
לא הכל אותי הדבר אצל כולם

לא הקאתי אבל פשוט אכלתי ממש קצת
בדרך כלל היום שלי היה נראה ככה:
ארוחת בוקר: חתיכת לחם אחת מקופלת לחצי עם גבינה לבנה
בבית ספר: עוד חתיכת לחם כזאת/מסטיק/כלום
ארוחת צהריים: קציצה קטנה אחת ואיזה 2 כפות אורז/קטניות אחרות שיש
ערב: כלום

לא הקאתי, הייתי מגבילה בכמות אוכל....
לא מחשיבה את זה הפרעות אכילה...
גם אף אחד לא ידע שאני מגבילה באוכל למרות שירדתי מלא במשקל, הייתי מטר 1.73 ושקלתי 45/50

אני אישית לא רציתי להגיע למצב של אנורקסיה וידעתי שיכולתי בקלות ליפול לזה אז במקום להקיא שתיתי משהו שמשלשלים ממנו שזה יותר טוב מלהקיא גם אם תקיאי יהיה לך רפלקס הקאה אחרי שאת אוכלת הרבה גם אם את לא רוצה אני ממש שכנעתי את עצמי לאכול משהו ביום או שני דברים אפילו הכי קטנים כדי שאני לא אפול לזה לגמרי היו ימים שלא אכלתי כלום
אצלי זה בא בתקופות יש ממש גרועות ויש סתם עם רגשות אשמה אז זה די מאזן את זה אצלי כשאני מצליחה לקחת את הכוח רצון שלי ולאכול משהו שהוא יותר גדול משני ביסים למרות שאני מרגישה ממש ממש רע אחרי זה אבל אני לאט לאט קצת יוצאת מזה עד התקופה הרעה הבאה:)
עריכה: גם כשאני מתחילה לצאת מזה מגיעה תקופה שאני אוכלת יותר מדי ואז הרגשות אשמה מתעצמים ממש ואני פשוט מפסיקה לאכול כמעט לגמרי זה הולך בעיקרון פשוט לאכול רגיל ואז לאכול יותר מדי ואז לשים לב לזה להתחיל עם הרגשות אשמה לעצור את עצמי בכוח מלקחת משהו לאכול שזה קורה לי כל שנייה ואז הקיבה שלי מצטמקת ואני מפסיקה להיות רבה ופשוט אוכלת משהו קטן ביום בערך מידרדרת ממש ואז מכריחה את עצמי לצאת מזה ככה זה הולך וחוזר כל התהליך

לא הצלחתי לעצור את עצמי מלאכול בזמנים מסוימים, המזל שלי זה שאני לא מסוגלת לגרום לעצמי להקיא. ניסיתי כמה פעמים, יש לי מזל עצום שזה לא עבד. כיום, אני מנסה להוריד במשקל בדרכים בריאות יותר, למרות שיש לי סוג של התקפי אכילה פה ושם.

הייתה תקופה שלא אכלתי, לא הפרעת אכילה, התערבות
לא אכלתי כמה ימים