זה מוגזם ולא מציאותי מצדי לחשוב ככה? יכול להיות שהסיבה שאני לא משקיעה בלימודים זה בגלל שזה לא המסלול שמתאים לי בחיים?

אני לא יודעת למה, אולי אני סתם מחפשת תירוצים, אבל אני מרגישה ככה.
מפרטת פה על המקרה:

אני שנה שלישית בלימודי הוראה. התחלתי התנסות השנה ופשוט אין לי מצב רוח לקורס הזה ולהתנסות.
בהתחלה אפשר היה לומר שזה רק חוסר בטחון ולחץ, אבל כבר עמדתי מול הכיתה שבע פעמים כבר אז עבר לי רוב הקטע הזה. עכשיו אני כבר לא לחוצה.
עכשיו פשוט לא אכפת לי.
לא מעניין אותי מה ההערות של המורה, לא אכפת לי מה אני מעבירה אם הייתי טובה או לא.
פשוט כלום
וזה לא טוב בכלל.
אני אמורה להשקיע בקורס הזה לפחות 7 שעות שבועיות מהזמן הפנוי שלי, לכתוב מערכים, להכין מצגות ואני בקושי עושה את זה..