כתבתי קטע קצר, מה אתם אומרים??

שואל השאלה:
המשך:
הדלת נפתחה והבחור בחליפה נכנס לחדר החשוך.
הוא התישב מולי ליד שולחן העץ הקטן שהיה החפץ היחיד בחדר המעופש.
פשוט מדהים כמה היקום שונא אותי.
"אני רוצה עורך דין" אמרתי בלי למצמץ. הבחור צחק צחוק מתגלגל וליטף את בטנו העבה.
עיוותתי את פני. "מה מצחיק אותך?"
הבחור רכן קדימה בהתקף שיעול, מיד נרתעתי לאחור, הייתי מנגבת את פני אך האזיקים שכבלו את ידי לא אפשרו זאת.
"את לא יכולה לקבל עורך דין" הוא אמר במעין התנשאות מעושה. "אני לא מבינה" אמרתי בטון שהיה אמור להישמע בטוח אך הרעד שבקע מגרוני הרס זאת.
"את לא מבינה..." סינן הבחור וצחק צחוק מתגלגל וצרוד. מבטו הפך נוקב כאת ופרצופו כחמישה סנטימטרים מפניי.
"קחו אותה מכאן"
"איי!" צעקתי אבל רק לאחר כמה שניות הבנתי למה
העולם החל להסתובב והמזרק שתקעו בכתפי נפל ממנה.
אני זוכרת שחור, רק שחור.

לימדו אותי שאסור לשקר, שהשקר מביא רק צרות. אבל מה אם כבר נכנסתי לתוך הצרה? מה עם האמון כבר הופר?
אני אמצא דרך להוציא את עצמי מזה, זה רק עניין של זמן, הרי מאמינים לי, אני לא נוהגת לשקר.

אשמח לביקורת :))

גרוע מאוד

שואל השאלה:
עריכה כי אין לי: כובע***

זה מושלם פשוט מושלם

זה מהמםם
תראי לעומרי

אמרת קטע קצר אבל

ואוו זה מהמם ואת כותבת מדהים

זה מדהים מאוד אהבתי

תכתבי בוואטפאד יש לך כתיבה מהממת

לא אהבתי בכלל.
זה היה משעמם ולא מובן.

ותתקני לאם ולא עם זה מעצבן בעין.



ותפסיקו לתקוע עומרי בכל שאלה שהיא שואלת, זה נמאס.

איפה אני מוצא המשך לסיפור? ממש אהבתי אותו

שואל השאלה:
^
מיס שנאה
צודקת לא שמתי לב
הייתי מתקנת אבל אין לי עריכה :)

ואוו

אמאלה זה באמצ מושלם את כותבת מדהים באמת

זה נחמד, אבל לא מצאתי את זה כמיוחד,
בעיני האישית לפחות זה נחשב ככתיבה לתחביב, אני כמובן לא מנסה לזלזל חס וחלילה, אבל לא הגבתי לזה ב"וואו", זה בנאלי ונחמד אבל זה לא משהו שלא שמעתי או ראיתי לפני כן.
אהבתי את החלק הראשון לעומת החלק השני, החלק השני הרגיש לי שהוא לקוח מתוך ספר מסויים, כלומר שאת מספרת לי סיפור, גם בגלל ציטוטים והמרכאות וגם איך שבחרת להציג את זה, אז זה לא ממש הסתדר לי כהמשך, זה הרגיש לי כיאלו סיפרת לי כאן דבר אחד, ואז ישר המשכת לדבר לא קשור שני,
בכללי זה בסדר גמור וקחי את זה כביקורת בונה אני מניחה, זה נחמד אבל לא יותר מזה.

נחמד. בעיניי, יש דברים רבים בטקסט שדרושים לעבור הגהה ולהיות מנוסחים בצורה טובה יותר. אבל זה נחמד בתור תחביב, משהו חובבני כזה שאת עושה להנאתך.

^אתה מקנא בי
אני לא מסכימה איתך
אני אהבתי שהיא קפצה ישר מדבר אחד לשני, זה סיקרן אותי
והציטוטים ואיך שהיא בנתה את זה... ככה בונים ספר
בקיצור אני ממש אהבתי זה מעניין ויש לזה מסר ממש נחמד וטוב

ועוד דבר: אי אפשר לחדש שום סיפור, כבר כתבו הכל. השאלה היא איך מספרים אותו ולדעתי היא עשתה את זה מעולה

וואו אני ממש אהבתי וזה היה מאוד מעניין
אבל כמו שאמרו מעליי אני העדפתי יותר את החלק הראשון כי הוא נשמע יותר מקורי ושלך ולא לקח
ולא מספר או ציטוט

מישהו יכול להסביר לי מי זה עומרי?

מה יש לכולם עם ה"ציטות מספר?" זה כל כך טוב שזה באמת מרגיש כמו ציטות מספר
תמשיכי!! אני לא יודעת מה יש לכולם, באמת יכול לכתוב בשפא קצת יותר גבוה אבל את כותבת מהמם
תמשיכי לכתוב!!

את כותבת מעולהה

תראי לעומריי הוא ישמח

זה קטע מעולם, בייחוד עם את רק מתחילה

ואני לא אומרת את זה כי "את סלב בסטיפס"
והבנתי מה קורה פה, אנשים מחפשים איפה לתקן אותך כי את מוכרת פה, והם רוצים להראות שזה לא משנה להם (*לא כולם* אבל אני בטוחה שחלק)
בקיצור אני אהבתי, החלק עם החזרק היה טיפה קלישאתי אבל חוץ מזה אחלה של קטע

חפרתם על עומרי
כל מילה שהיא אומרת אתם ישר
"עומרי"

שואל השאלה:
^
צודקת לגמרי!
אני אשנה את זה, זה באמת נראה יותר טוב ככה

שואל השאלה:
אין לי עריכה אבל התכוונתי לאנונימית מעל האנונימית שמעלי

שואל השאלה:
^חמש דקות לא לקח לי הרבה זמן בכלל
וכבר הבנתי שזה קצת משעמם בהתחלה
אני פשוט אתחיל מהקטע עם האדון ואז אולי זה ישתפר קצת :)

כן תתחילי מהשורה של האדון זה נשמע יותר טוב

ואוו אמאלה, זה פשוט מושלם, את הבן אדם הכי כישרוני שראיתי בסטיפס והסיפור היה כך כך מעניין.

שמעי את תמיד תהיי בשאלות החמות לא משנה מה. מה דעתך פעם אחת לכתוב 5 שאלות במכה ולהשתלט על החמות

שואל השאלה:
^
אוקי.. אז איך לדעתך אני יכולה לשפר אותו?
אגב זה הקטע הראשון שלי אז אני ממש לא יודעת כלום על כתיבה :)

די נו אני לא אגיד לך שזה מהמם רק כי את סלב בסטיפס, אנלא סימפית. דוגרי יש בקטע הרבה תיקונים ומה לשפר והוא חובבני. הוא מזכיר לי יומן של נערה מתבגרת

זה בסדר שזה הקטע הראשון שלך, אבל משתפרים עם הזמן.

כמה עצות -
תתחילי מרגע השיא, כל הקטע הזה של אני זוכרת מיותר ולימדו אותי לא לשקר גם מיותר, אם תתחילי מהרגע הזה הסיפור פי 10 יותר מעניין וגם לא יהיה כתוב כמו יומן אלא סיפור -

אני זוכרת את האדון שדיבר אלי מחוץ לגדר של גן הילדים, אני זוכרת אותו מציץ בנינוחות מבעד לברזל וקורא לי לדבר איתו. הוא שאל אותי מה שמי והיכן אני גרה, הוא שאל מה גילי ואיפה אבא ואמא. וכמובן שעניתי לו בכנות, הרי אמא לימדה אותי שאסור לשקר.
אני זוכרת שהלכתי איתו יד ביד מחוץ אל הגן, הוא סיפר לי שאמא שלי שלחה אותו להביא אותי הבייתה מוקדם, כמובן ששמחתי, אמי מעולם לא הוציאה אותי מוקדם מהגן.
לא הספקנו להתרחק והגננת רצה במורד הרחוב היישר אלי, אני זוכרת אורות אדומים ושוטרים עם קובע מצחיק, כששאלו אותי מה קרה לא שיקרתי, ותיארתי בדיוק את מה שזכרתי. אמי סיפרה לי שהכנות הביאה איתה דברים טובים, ושהבחור נמצא בדיוק היכן שמגיע לו להיות, לא הבנתי את זה אז, אך הבנתי שזאת הכנות שלי שהביאה איתה דברים טובים.
אבל מה כבר יכול לקרות אם אני אספר שקר קטן? אין סיבה שלא יאמינו לי, הרי אני לא משקרת. חבל שאין לי ברירה עכשיו, אולי הייתי מוצאת פתרון אחר.


זה שאמרת פה אמא לימדה אותי לא לשקר בתוך הסיפור זה ליטרלי מספיק כדי להבין שלימדו אותה לא לשקר ולא צריך את כל החפירה ההיסטוריה של אני מעולם לא שיקרתי לימדו אותי לא לשקר וכל זה...את כתבת איזה 10 פעמים שהיא לא נוהגת לשקר וזה מיותר הקוראים מבינים זה נשמע דרמטי ובלי זה הקטע טוב יותר

ואני לא מחפשת איפה לתקן אותה כי היא מוכרת, אני מתקנת כי מצאתי תיקונים זה לא קשור

זה לא קצר אין לי כןח לקרוא